הפרטת הנמלים: הקרקע בזול

הסדר הקרקעות העתידי של הנמלים, ששוויו מיליארדי שקל - נוגע לאלפי דונם לחופי הים בחיפה, אשדוד ואילת - נדחק מאור הזרקורים וכמעט שלא זכה להד ציבורי ותקשורתי. גורמים בענף הנדל"ן אומרים, כי המדינה, אם היתה מתאמצת יותר ולא נדחקת לקיר בעקבות איומי השביתה - היתה משיגה הרבה יותר גם בתחום הקרקעות.

לדברי אותם גורמים, די אם נשים לב לכך, שהמדינה צפויה לקבל במהלך 49 השנים הקרובות רק 4% מהכנסות הנמלים כתמורה עבור הקרקעות שהועברו מרשות הנמלים, אשר פורקה בסוף השבוע האחרון - לחברת הנכסים החדשה של הנמלים. זאת, כאשר עד לאחרונה רשות הנמלים העבירה 5% מהכנסותיה למדינה עבור הקרקעות. התמורה לפי ההסדר הנוכחי תתחלק כך: 3.5% למשרד האוצר, ו-0.5% למינהל מקרקעי ישראל.

שר האוצר, בנימין נתניהו, רואה ברפורמה בנמלים את גולת הכותרת של כהונתו כשר האוצר, יותר מאשר כל רפורמה אחרת, ולבטח הוא לא מתכוון לתת לסוגיית הקרקעות לקלקל לו את החגיגה. בממשלה מעריכים, כי סוגיה זו לא תיפתח מחדש בשום אופן, כדי שלא להעיב על הסיכומים העקרוניים שכבר הושגו, נכון להורדת כתבה זו לדפוס (סוף השבוע האחרון).

גורמים בענף הנדל"ן אומרים, כי בהסדרי הקרקעות הקודמים בין המדינה לבין גופים ממשלתיים שעברו שינויים מבניים, השיגה המדינה תוצאות טובות יותר. הם מציינים את ההסכמים לגבי בזק, רכבת ישראל, רשות הדואר ורשות שדות התעופה. לעומת זאת, גורמים ממשלתיים בכירים וגורמים בנמלים אומרים, כי המדינה השיגה את התוצאה המקסימלית מבחינתה.

על-פי הנאמר בחוק הרפורמה בנמלים, חברת הנכסים הממשלתית, שהיו"ר שלה יהיה דן תיכון (שכיהן עד עתה כיו"ר רשות הנמלים) ושהמנכ"ל שלה יהיה עמוס רון (שכיהן עד עתה כמנכ"ל רשות הנמלים), תעביר בשלב מאוחר יותר, בחכירת משנה, לחברות הנמל החדש זכויות בקרקעות התפעוליות של הנמלים, הנמצאות ממילא כיום באחריות מנהלי הנמלים (באשדוד, חיפה ואילת). ההסכם קובע, כי חכירת הקרקעות לחברת הנכסים תהיה ל-49 שנה. העובדים וההסתדרות דרשו תחילה כי החכירה תהיה ל-49 שנה פלוס 49 שנים נוספות. הממשלה התנגדה לכך בתוקף.

לעומת זאת, הממשלה ויתרה בסעיף אחר, וזאת בהקשר לקרקעות הנמל החדש באשדוד, נמל היובל. לאוצר, אותו ייצג במו"מ ראש אגף התקציבים, קובי הבר, היה מאז ומתמיד חלום רטוב: להפריט את הנמל החדש, כדי להגביר את המוטיבציה התחרותית של הנמלים. בעקבות כך, במהלך המו"מ ביקש האוצר לצמצם את תקופת החכירה של הקרקעות של נמל היובל לתקופה קצרה בהרבה מ-49 שנה. העובדים התנגדו בתוקף מטעמים ברורים מבחינתם, ובסופו של דבר נקבעה אותה תקופת החכרה כמו לגבי הנמלים האחרים.

מתחילת המו"מ, העובדים וההסתדרות סברו כי השליטה על הקרקעות היא המפתח לכך שעתידם התעסוקתי יישמר. הם חששו, כי שמיטת הקרקעות מתחת לרגליהם, תרתי משמע, תעשה חיים קלים למדינה בעתיד בכל הקשור להעברת קרקעות הנמלים ליזמים פרטיים.

בשלב מסוים במו"מ, העובדים וההסתדרות אף דרשו להעביר את הקרקעות לאחריות חברות הנמל החדשות (שלוש החברות הממשלתיות שינהלו את נמלי חיפה, אשדוד ואילת), וזאת כדי שיוכלו להשגיח יותר מקרוב על הקרקעות, ושתהיה להם יותר שליטה עליהן דרך ועדי העובדים בנמלים, בבחינת החתול שומר על השמנת. סוגיה זו אינה חשובה באופן מיוחד מבחינת נכסי הנמל התפעוליים, המשמשים כבר כיום לטובת פעילות הנמל, אבל היא חשובה בכל הקשור לאותם שטחים פנויים שעשויים בעתיד לשמש לפעילות נמלית או אחרת.

במהלך המו"מ עלתה בין היתר הצעה לבצע לראשונה הפרדה בין נכסים תפעוליים לבין נכסים שאינם תפעוליים, אך הדבר ירד בסופו של דבר מהפרק, וזאת אחרי שהממשלה חששה, כי הדבר ישמש בעתיד כר נוח עבור העובדים כדי לטרפד פיתוח של שטחים תפעוליים בעתיד, או העברת קרקעות לפעילות נמלית עקיפה שתישלט על-ידי יזמים פרטיים.

בשעתו היתה גם דרישה לשעבד את נכסי הנמלים לטובת הבטחת זכויות העובדים, אך משרדי האוצר והתחבורה סירבו לכך בתוקף, ולכל היותר היו מוכנים להעמיד ערבויות מדינה למימוש ההסכם ולהבטחת זכויות העובדים.

יש להדגיש, כי נכון לסוף השבוע האחרון טרם נחתם ההסכם הסופי בעניין עתיד הנכסים, ושרי האוצר והתחבורה סיכמו שההסדר הסופי ייחתם תוך 120 יום. ההסכם הסופי יכלול לכל היותר שינויים מינוריים ולא שינויים מהותיים, משום שכל עקרונות ההסכם כבר סוכמו באופן ברור ומוחלט. לאף אחד מהצדדים אין כוונה להחזיר את הגלגל לאחור, אחרי שכל הצדדים חתמו על העקרונות של ההסכם והסירו לחלוטין מסדר היום אפשרות של שביתה במשק, אלא אם כן ביום ה-119 של המו"מ, שיעסוק בפרטים הקטנים, שוב תצוץ בעיה שתגרה את העובדים לאיים שוב בהשבתת המנופים.

נכון להיום, שרי האוצר והתחבורה, בנימין נתניהו ומאיר שטרית, חתומים על צו המעניק לחברת הנכסים זכויות שימוש בקרקע, בשונה מחכירה, וזאת באופן זמני.

יש לזכור, כי הקרקע של הנמלים היא לא קרקע כמו קרקעות ממשלתיות אחרות, שמעמדן שונה. מדובר בקרקע מאוד יקרה, אולי היקרה ביותר בארץ, הנחשבת למשאב נדיר, וכל זאת בגלל הסמיכות לחופי הים.

מעבר לכך, מציינים גורמים בענף הנדל"ן, יש לזכור, כי בהסדרים אחרים המדינה הצליחה להוציא הישגים משמעותיים יותר מבחינת התמורה עבור הקרקעות. לדוגמא, רכבת ישראל, שהפכה לחברה ממשלתית עצמאית לפני כשנה וחצי, משלמת כ-30% מערך הקרקע, כאשר בשינוי ייעוד היא משלמת 41% במקום 31% שמשלם חוכר פרטי רגיל למינהל.

בעיסקת בזק השיבה בזק למדינה 51 מתחמים שהיו בבעלותה. לפי הערכות גורמים בענף הנדל"ן, המדינה קיבלה מבזק בחזרה קרקעות בשווי 6 מיליארד שקל, בעקבות השינוי במעמד החברה, ואילו בידי בזק נשארו קרקעות בשווי מיליארד שקל.

רשות שדות התעופה חתמה באחרונה על הסכם עם המינהל, במסגרתו התחייבה לשלם 8% מהכנסותיה המסחריות למינהל, כאשר בין היתר מדובר בהכנסות הענק הנובעות מחנויות הדיוטי פרי בנתב"ג 2000; 6% מהכנסות הרשות מאגרות מטוסים; ו-2% מהכנסות הרשות מאגרות לנוסעים.

רשות הנמלים, שהיא כמובן גוף שהיה בבעלות מלאה של המדינה, השתלטה במשך השנים על הקרקעות הנמצאות תחת אחריותה, באמצעות רכישות שביצעה, בחלק מהמקרים מהמדינה ובחלק אחר מהמקרים היתה רוכשת מגורמים פרטיים.

בחוק הרפורמה בנמלים שעבר בכנסת ביום ה' נכתב: "השרים, בהתייעצות עם מינהל מקרקעי ישראל ועם חברת הנכסים של הנמלים, יקבעו בצו רשימה של מקרקעין מבין המקרקעין שיעברו למדינה מרשות הנמלים והמיועדים לשימוש נמלי או לשימוש משרדי חברת הנכסים, אשר יהוו מקרקעין מועברים לעניין חוק זה. שרים רשאים בכל עת לקבוע בצו, כי מקרקעין שעברו למדינה מרשות הנמלים לא יהוו מקרקעין מועברים לעניין חוק זה". עוד קובע החוק: "המדינה תעניק לחברת הנכסים זכות שימוש בלבד במקרקעין שהם מקרקעין תת-ימיים (כגון מעגנות ושוברי גלים - ד.ח.)".

גורמים באוצר אומרים: "אנחנו לא מבינים על מה הטענות. ממילא מדובר בקרקעות הנמצאות בבעלות הנמלים, ובעקבות השינויים המבניים התרחש משהו טכני בלבד: הוקמה חברת נכסים, ובעקבות כך הקרקעות הועברו מרשות הנמלים למינהל מקרקעי ישראל, ומשם עברו לחברת הנכסים, שהיא למעשה אותה גברת, כמו רשות הנמלים, בשינוי אדרת".

על כך אומרים המבקרים של העיסקה: "למעשה רשות הנמלים רכשה לאורך כל השנים את הקרקעות מכספים של המדינה, והם היו בסה"כ שליחים שלה. שליחים של אותה מדינה, שאישרה להם במשך כל השנים לגבות איקס תעריפים מיבואנים ומיצואנים עבור השימוש בנמלים, ובמקום שהמדינה תגבה את הכספים מאותם לקוחות של הנמלים, היא נתנה לרשות הנמלים לעשות זאת. יוצא איפוא, שהנכסים של רשות הנמלים הם נכסים נטו של המדינה".

על כך מגיב משרד האוצר: "ההסדר אינו דומה לאף הסדר אחר, משום שהקרקעות היו בבעלות מלאה של רשות הנמלים, ששילמה עליהן. הקרקעות הועברו למינהל מקרקעי ישראל במתנה, ומשם אל חברת הנכסים. אין הבדל בין מינהל מקרקעי ישראל למדינה".

בתשובה לשאלה האם יש צורך באישור של מועצת מקרקעי ישראל לעיסקה, נמסר ממשרד האוצר: "היה צורך בהיוועצות על-פי חוק, שנעשתה, והאישור ניתן כבר בעבר".