מי יצחק אחרון

גם בתרחישים הפסימיים ביותר, שהביא בחשבון איש העסקים יצחק תשובה בטרם רכש את מלון הפלאזה במנהטן תמורת 675 מיליון דולר, ספק אם הוא תיאר לעצמו את אשר יתחולל כעת בעיר שלעולם אינה ישנה. איגוד עובדי המלונות (המונה כ-25 אלף חברים), ארגונים הפועלים לשימור מבנים היסטוריים, דיירים, פוליטיקאים, סלבריטאים, ניצבים מול תוכניותיו של טייקון הנדל"ן מנתניה, לביצוע מהפכה באייקון הניו-יורקי, שאמור לחגוג בעוד שנתיים מאה שנה להיווסדו (ראו מסגרת), והם לא מתכוונים לוותר בקלות.

ואם בכל אלו לא מספיק, בשבוע האחרון הספיקה חברת אלעד-נכסים, שבבעלות תשובה, שמנהלת את הפרויקט המתוכנן, להסתכסך גם עם המיליארדר הבריטי-מצרי, מוחמד אל-פאייד, בעלי 'הרוד'ס'. לפני כשבועיים פורסם בעיתוני מנהטן, כי ענקית הכל-בו הבריטית מעוניינת להיכנס לחלק משטחי המסחר המתוכננים בפלאזה המחודש.

איגוד העובדים שלח קבוצה מטעמו ללונדון, להביע מחאה על התוכנית, ובשבוע שעבר כתב אל-פאייד מכתב לראש העיר, מייקל בלומברג, ובו רמז, כי נראה לו שאלעד דאגה לאזכור שמה של הרוד'ס רק על מנת לעורר עניין בפרויקט. "אין לי שום מעורבות בפרויקט ושום עניין להיות מעורב". גם בלומברג עצמו הצהיר, באמצעות דוברו, כי הוא "רוצה שהפלאזה יישאר סמל תרבותי", מה שהתפרש ב"ניו-יורק טיימס" כתמיכה במאבק העובדים. אולם בצד של תשובה טוענים, כי ראש העיר עומד דווקא מאחוריהם.

היום פלאזה, מחר אסטוריה

כוחו של קמפיין "הצילו את הפלאזה" טמון בהשתלבות אינטרסים בין קבוצות שונות, אשר לו ניצבו לבדן במערכה היו פחות חזקות. עם כל ההבנה למאבק עובדים העומדים בפני פיטורים, הוא לא היה זוכה לתהודה כה רבה בלי הממד הסנטימנטלי של הפלאזה עבור הניו-יורקרים ועשרות סלבריטאים שהתאכסנו או צילמו בו את סרטיהם לאורך השנים.

באיגוד עובדי המלונות לא חוסכים כסף במאבק הזה. עד כה האיגוד הקציב לו מיליון דולר. אולם נשיא האיגוד, פיטר וורד, אמר בראיון ל"גלובס", כי "זה תקציב ראשוני, רק כדי להתניע את העסק. אנחנו נוציא הרבה יותר ממיליון דולר, יותר מ-2 מיליון, ואם נצטרך גם הרבה יותר מ-3 מיליון דולר, כדי לנצח את המאבק הזה".

'יריית הפתיחה' של הקמפיין נורתה לפני כשבועיים בהפגנה גדולה מול הפלאזה, והיא ממשיכה בטלוויזיה וברדיו, באתר אינטרנט מושקע, ובעיקר בארגון לובי אגרסיבי בקרב חברי מועצת העירייה וועדת שימור האתרים העירונית, שמטרתו להביא להכרזה מזורזת - שהמלון כולו הוא "אבני דרך" המיועדים לשימור והמוגנים מפני שינויים - עוד לפני סוף החודש הבא, שבו מתכננת אלעד להתחיל בעבודות.

וורד מעולם לא נפגש עם תשובה, ואת המגעים עם אלעד הוא מנהל מול המנכ"ל מיקי נפתלי. פגישתם האחרונה הייתה לפני שבוע. וורד: "הצענו להם תוכנית, שלפיה הם יהפכו 25% מהמלון, בחלקיו העליונים, לדירות יוקרה, והיתר יישאר מלון. אם הם יעשו זאת, הם ישיגו רווח של 400 מיליון דולר. זה 'כופר מלכים'. אנחנו מכירים בכך, שהם ביצעו כאן השקעה משמעותית, ומכירים בזכותם לקבל עליה החזר". אלא שלטענת וורד, באלעד לא ממש התלהבו מההצעה, כי "הם רוצים להרוויח עוד מאות מיליונים".

את ההצעה הנגדית שקיבל מאלעד, וורד מגדיר כ"צינית ומפירת חוק". מדובר בהצעה להקים מלון חדש במנהטן כחלק מהמיזם לשינוי הפלאזה, במיזם-משותף ('ג'וינט-ונצ'ר') בין האיגוד לאלעד, שבו יוכלו עובדי הפלאזה המפוטרים להשתלב. "אמרתי להם, שאנחנו לא מעוניינים מכמה סיבות: אחת, אנחנו לא חברה ליזמות נדל"ן. שתיים, אנחנו לא מכירים אותם, אז למה שנעשה איתם עסקים? ושלוש, הכי חשוב, מה שהם ביקשו מאיתנו לעשות, זה להפר את החוק הפדרלי.

"בארה"ב, אם האיגוד ישתמש ב'אוצר' שלו לבניית מלון, תהיה לו מצד אחד, התחייבות מוחלטת מכוח החוק לקבל את ההחזר הגבוה ביותר עבור ההשקעה שלו. מצד שני, כמייצגי עובדי המלון, יש לנו מחויבות חוקית להשיג עבורם את החוזה הטוב ביותר. זה יוצר ניגוד-עניינים. אם נקבל את ההצעה, נלך לכלא. אנשים הגיוניים לא מבקשים מאחרים לבצע עסקה כזאת, ולהפר חוק".

כאן לא אוהבים את זה

וורד טוען, שהתוכניות הרשמיות שמציגה החברה של תשובה אינן משקפות את כוונותיה האמיתיות. בתוכנית, לדוגמה, מדובר על בניית מלון בן 150 חדרים המשקיפים בעיקר על רחוב 58. "אלה חדרים שייצפו למזבלה, בלי נוף לשדרה החמישית או לסנטרל-פארק. מחיר ההשקעה הענק כל-כך לא תואם את המציאות, שהם יהיו חייבים לגבות בממוצע עבור חדר יותר מ-800 דולר ללילה כדי שזה יעבוד. חברת מלונאות רצינית לא תקנה מלון קטן שמשקיף על מזבלה בסכומים כאלה, עם תקווה כזו קטנה להחזר השקעה. לכן, אני לא מאמין שזה רציני".

* אז מה לדעתך הם מתכננים באמת?

"הרעיון שלהם זה לקנות את הבניין, ואז למכור את דירות היוקרה. הם לא יהיו הבעלים של הפלאזה, הם ייעלמו. ימכרו את רכיבי הבניין, ייקחו את הרווח המהיר שלהם, ויילכו לעשות משהו אחר. יש היום קפיצה בשוק הנדל"ן, שאותה מנצלים יזמים, ולא אכפת להם מי מאבד את מקום העבודה שלו, או איזו השפעה יש לזה על הכלכלה בכלל. זה גורם נזק עצום לעיר שלנו. תעשיית המלונות היא ספקית המיסים הכי גדולה כאן אחרי וול-סטריט".

"תאר לעצמך, שמישהו ייקח את אחד הבניינים ההיסטוריים הכי חשובים בירושלים או בתל-אביב", מדגים וורד, "ויהפוך אותו לבית דירות יוקרה. בחיים לא הייתם מסכימים לזה. או לדוגמה שיעשו את זה בריץ' בפריז, או בסבוי בלונדון. מחר אולי ינסו את זה גם בוולדורף-אסטוריה".

* מפתיע, שבבירת הקפיטליזם העולמי מתעורר מאבק עובדים גדול כל-כך.

"יש כמה גורמים שמשחקים כאן תפקיד. ראשית, עמדת ראש העיר. הוא מבין, שתעשיית מלונאות מתכווצת היא הרסנית לכלכלה של העיר, ומודאג מכך. שנית, הרבה אנשים מגלים אמפתיה ומבינים שאנשים טובים שנתנו את חייהם למוסד הזה, לא צריכים להיזרק החוצה. שלישית, התפיסה היא, שמוסדות שהם אייקונים, מטבעם צריכים להישמר ולא להשתנות, ובמיוחד לא על-ידי אנשים שרואים בהם מעין מכשיר לעשיית רווחים מהירים. זה כמו שנבוא מחר לארץ שלך, נקנה מבנה חשוב ונשנה אותו לחלוטין. ואז, ניקח את הכסף ונעזוב. האנשים כאן לא אוהבים את זה".

ניו-יורק-סיטי זרועה בעשרות מבנים היסטוריים המעוררים תיאבון רב אצל כרישי נדל"ן הפועלים בה. אחד האנשים שמנסה לעמוד בפרץ הזה, הוא סימיאן בנקוף, מנכ"ל המועצה לאזורים היסטוריים. בנקוף אומר, כי בשנתיים האחרונות גבר במיוחד הלחץ לפיתוח ולבנייה על-חשבון ערכי שימור. "שוק הנדל"ן נמצא בבועה מוגזמת, אז אנשים רוצים לשים בו יותר ויותר כסף".

לא הכול מתחיל ונגמר ברווח

במיוחד מרגיזה אותו הטענה, שהשינויים בפלאזה הכרחיים כדי שתשובה יקבל החזר על השקעתו. "אני לא מקבל את זה. הוא קנה את אחד המלונות הכי חשובים בעיר, והם צריכים לדעת את זה. אנשים בונים מלונות בכל העיר, אז כנראה שה עסק לא רע. יש נכסים שהם נכסי צאן ברזל בעיר: בניין קרייזלר, האמפייר-סטייט בילדינג, והבעלים שלהם עושים מיליונים. הרי כשיש לך נכס מוגן, קרוב לוודאי שהוא שווה יותר. נראה לי תמוה, שאדם רוכש את אחד הנכסים הכי היסטוריים בניו-יורק ואז אומר, 'אה, זה לא עובד, חייבים לשנות את זה'".

* זה לא תמוה כשמבינים שהוא יכול להרוויח כך מאות מיליונים.

"אנשים יכולים להרוויח מאות מיליונים גם אם הם יעקרו את פסל החירות ויבנו במקומו קומפלקס ענק של דירות. לא הכול בעיר הזאת מתחיל ונגמר בעשיית רווח כלכלי".

* לפלאזה יש אותה חשיבות כמו לפסל החירות?

"כן. לאנשים יש את 'סמל הפלאזה', גם אם הם מעולם לא היו שם. תחושה של חשיבות, אלגנטיות ניו-יורקית".

* אתם יכולים למחות, אך בפועל היזמים יכולים לעשות כרצונם.

"נכון. הם יכולים להיכנס לשם עם עשרות פטישים, כי השטחים הפנימיים אינם מוגנים. זה מאוד מטריד. אבל אני מאמין, שראש העיר מבין את חשיבות הפלאזה ויפעל להציל אותו. הוא יכול להכריז עליו כ'אתר מוגן'".

געגועים לימי התהילה והזוהר

הבמאית רוז גנגוזה עשתה לפני כשלוש שנים סרט דוקומנטרי, 'ניו-יורק בסרטים', שחלקים נכבדים בו קשורים בפלאזה, שבו צולמו יותר מ-40 סרטים בעשורים האחרונים. כשפנינו אליה אתמול, היא הייתה בדיוק לפני סבב טלפונים לכמה חברים, במטרה לגייסם לקמפיין, כמו מרטין סקורסזה, מריל סטריפ, לייזה מינלי, שהתגוררה במלון כילדה, ועוד. "לכל האנשים האלה יש רגשות חזקים לפלאזה", אומרת גנגוזה. "אני בטוחה, שעוד סלבריטאים רבים יתגייסו לעניין. עכשיו, כשנגמר האוסקר, אני הולכת להתקשר לכל כוכבי הקולנוע".

גנגוזה, ששימשה בשנות התשעים כדוברת המלון, מתגעגעת בעיקר לשני אנשים: לאיבונה ולדונאלד טראמפ. "איבונה ודונאלד כובדו מאוד במלון, כי הם באמת ניסו להחזירו לימי התהילה והזוהר ההיסטוריים שלו. כל ניו-יורקי אמיתי שאוהב את העיר הזו, נחרד מהתוכניות לגביו, שהן בעיניי מעשה נבלה. אני מבינה, שהם רוצים לעשות משהו מוצדק מבחינה מסחרית, אבל איני מבינה למה הם לא יכולים לעשות את זה, ובו-זמנית לשמר את המלון".

* העובדה שזו חברה של ישראלים ולא של ניו-יורקים, משפיעה לדעתך?

"בטוח. זו הבעיה מאז שטראמפ עזב. גם עבור הבעלים הקודמים זו הייתה עוד השקעה רגילה. לא היתה להם אהבה גדולה למקום, זה היה משהו לקנות, יהלום שבכתר. הם לא מבינים, כי כשאתה קונה את הפלאזה, אתה קונה שני סטים של נדל"ן: אחד זה הלבנים, והשני זה האגדה. אם אתה חכם, אתה יודע איך לעשות כסף גם מהאגדה. טראמפ היה האחרון שהבין את זה. אלה אנשי נדל"ן, שלא מבינים את זה. אם הם היו יותר אינטליגנטיים, הם היו מוצאים פתרון שהיה גם רווחי וגם עושה את כולם שמחים".

גנגוזה לא מופתעת מההזדהות של ניו-יורק החומרנית עם מאבקי איגוד העובדים. "אחרי שתהיה פה תקופה מסוימת, תגלה כי בניגוד למה שחושבים, לתושבי ניו-יורק דווקא יש לב". *