"מטורף לעשות BOT באינתיפאדה"

ועדת המכרזים התמודדה מול שתי הצעות עם פער של 600 מיליון שקל, וקביעה ברורה שאיכות ההצעה הטכנית של ההצעה היקרה, של פס ירושלים, היא טובה יותר. המיכרז היה על גובה מענק ההקמה שיבקשו החברות מהמדינה, סיטי-פס הזוכה ביקשה 1.4 מיליארד שקל.

בנוסף בפרויקט התמודדו מול הליכים משפטיים שונים, ביניהם עתירה (שנדחתה) של המפסידה, פס ירושלים, לבטל את זכייתה של סיטי-פס, ועתירה של תושבי בית הכרם לביטול פרויקט גשר קלטרווה בכניסה לעיר.

דו"ח תנועה, שהוכן עבור הבנקים ע"י החברה הבריטית (STEER DAVIS), נתפס בשעתו כרעידת אדמה והוגדר "כנתונים חדשים שעלולים לפגוע בעתידו של הפרויקט".

מאות דרישות של סיטי-פס לשנות את תנאי הזיכיון, והתעקשות של משרד האוצר, ובעיקר של החשב הכללי, ירון זליכה, לא להיעתר לדרישת היזמים והבנקים, היו גם הם בהליך.

חמש דחיות של המועד לסגירה הפיננסית, התחלת התכנון המפורט מהון עצמי בהשקעה של 50 מיליון שקל, בזמן שטרם הושגה ההסכמה מול הבנקים, ולבסוף חתימה על סגירה פיננסית, באיחור של שנה וחצי מהלו"ז המקורי.

"גלובס" עורך סיכום ביניים לפרויקט הרכבת הקלה החלוצי בישראל, ושומע ממעורבים בפרויקט לקחים של אמצע הדרך. כל המרואיינים רואים בעובדה שהפרויקט מתקיים השיג אדיר ומשבחים את העובדה שנחתמה סגירה פיננסית, למימון 380 מיליון אירו, בצילה של אינתיפאדה. יחד עם זאת נשמעת ביקורת על התהליך.

אחד המעורבים טוען, "מול הקושי האובייקטיבי של קידום פרויקט כזה, ניצבה מערכת חסרת ניסיון, ילדותית. השוק לא היה בשל לפרויקט כזה וכולם שילמו דמי לימוד גבוהים, בזמן ובכסף".

מנכ"ל עיריית ירושלים, ויו"ר הנהלת הפרויקט מטעם העירייה, איתן מאיר, אומר: "זה מטורף לעשות BOT בתקופת אינתיפאדה. בדיעבד, לא היינו צריכים לעשות BOT במצב ביטחוני שכזה".

משנה למנכ"ל משרד התחבורה ויו"ר הנהלת הפרויקט מטעם המשרד, אלכס לנגר, רואה בעצם קיומו של הפרויקט הצלחה אדירה. "אני יודע שלשיטת ה-BOT קמו הרבה מבקרים, אך אני רואה בו את חזות הכל. ה-BOT איפשר למשרד התחבורה ולאוצר לפרוץ עם פרויקטים בהיקפים גדולים מאוד, שלעולם לא היו יוצאים לפועל בשיטה התקציבית".

לדבריו, "הפרויקטים התקציביים תמיד סבלו מבעיות ואיחורים. יש קושי לממשלה לעשות תכנון תקציבי ארוך טווח, קושי הנובע בין היתר משינוי סדרי עדיפיות בין ממשלה לממשלה. ה-BOT נותן יציבות, תכנון ארוך טווח".

לנגר מוסיף, "כשחתמנו הסכם זיכיון בנובמבר 2002 חשבנו שבתוך שנה ניתן יהיה להגיע לסגירה פיננסית, וטעינו. הפקנו את הלקחים ולמדנו איך מטפלים במורכבות של ה-BOT. ההתנהלות של אנשי החשכ"ל היא הישג עצום, כי היא אינה אופיינית לממשלה. אני בטוח שבפרויקט המקביל בתל-אביב כל המערכת הפיננסית, הבנקים והחשכ"ל מגיעים חכמים יותר ומצוידים בכלים טובים יותר בכדי להגיע לסגירה פיננסית".

ללנגר חשוב להדגיש: "הסוד של ההצלחה בירושלים הוא בראש ובראשונה שת"פ מצוין בין העירייה והממשלה. הפכנו לשותפים שמטרה אחת ואינטרס אחד לעיני הכל, לקדם את הפרויקט".

לעומתם, אחד הגורמים הבולטים המעורבים בפרויקט מציג גישה פסימית ומדבר על הפרויקט במונחים של כישלון, עיכובים, וייקור בעלויות.

לדבריו, "הכשל הראשון נובע משוק לא מפותח. כל המערכת, הזכיין, המדינה והבנקים פעלו מתוך חוסר ניסיון וילדותיות. זה פרויקט ראשון מסוגו שנעשה בישראל, חוסר הניסיון הורגש בכל השלבים וגבה דמי לימוד יקרים בזמן ובכסף".

הגורם מוסיף, "הלקח שהייתי נותן לכולם הוא להקפיא את הפרויקטים האלה ולעשות שיעורי בית. ההמלצה שלי למשקיעים לא להיכנס לפרויקטים כאלה. אני בטוח שאם היינו שואלים את השותפים בסיטי-פס האם הייתם נכנסים היום לפרויקט הזה, התשובה הייתה שלילית".

איתן מאיר מוסיף, "יצאנו ל-BOT, בידיעה שהסיסטמה של BOT משמעותה הובלה אולטימטיבית של האוצר, או BOT או כלום. זה היה ב-1995. אם היינו יודעים אז שתהיה אינתיפאדה, היינו אומרים ש-BOT היא שיטה לא מתאימה".

מאיר מציין, כי הלקח החשוב שהוא יכול להעביר לנ.ת.ע בת"א זו העובדה שהממשלה נתנה לעיריית ירושלים להתערב בנושאי מפתח. "הממשלה השכילה, למרות שהיא המממנת העיקרית, לתת לעירייה להוביל את הפרויקט ביומיום, וזוהי החלטה נבונה באופן בלתי רגיל".

גורם אחר בפרויקט אומר, "צריך לשאול שאלה אחת ועיקרית, האם מדינת ישראל בשלה לעשות פרויקטים בשיטת ה-BOT בצל האינתיפאדה. חלק גדול מהזמן שהושקע היו הניסיונות של סיטי-פס, ואח"כ הבנקים, לשכנע את המדינה להעמיד לרשותם מנגנון שיבטיח הגנה מפני נזקים שעלולים להיגרם כתוצאה מאירועי טרור. בסופו של דבר המדינה הפנימה, שזה סיכון שמשקיע פרטי לא יכול לקחת על עצמו. אפילו זליכה הגדול הבין, אבל זה לקח זמן. במבחן התוצאה יהיה פרויקט, אבל הוא יהיה יקר במאות מיליונים, והשאלה היא אם בכלל צריך BOT כאשר למדינה יכולת לגייס כסף במימון זול יותר?".