מאצ'ו ישראלי מאחורי הסורגים

לא ציפיתי לגדולות מהפרק הראשון של הסדרה "מילואים". תקופות מילואים שאני זוכר היו תמיד שלושים ימי ניוול, התרוקנות המוח, שמירות אינסופיות, סיבובים על בטשיות, חוסר ציוד, שיחות סרק פוליטיות וחישובי מי יוצא מתי הביתה, הבלוף של היחד הישראלי. בקיצור, הייתי מעדיף מחקר על המילואימניק הישראלי בתחום הנירולוגיה של המוח מאשר סדרה דרמטית מבית רשת.

יוצרי "מילואים", האחים בני ואורי ברבש, נאמנים לאמרתו של היצ'קוק, שקולנוע זה החיים מינוס הרגעים המשעממים, כינסו את הגיבורים לפרק הראשון במצב של צו 8. נו, טוב, צו 8, זה לא סתם מילואים, או כפי שניסה אחד המילואימניקים הצעירים יותר להבהיר לחברתו שאורזת ציוד כדי לעבור לגור אתו ולא מבינה איך הוא בשנייה נעלם מחייה, "זה צו 8, נועה, את מבינה מה זה צו 8?, זה יכול להיות מלחמה". ככה זה אצל האחים ברבש, גם במציאות ישראלית בה הסרבנות האפורה מגיעה לאחוזים גבוהים וכמוה האגואיזם, הגברים שלהם עדיין מתייצבים למילואים.

למשל בנצי הסמג"ד. הנישואין שלו בזבל, הוא במטוס לפגישת עסקים בקופנהאגן, ומקבל בסלולארי שיחה על גיוס חירום. הוא עושה אחורה פנה, חוזר הביתה לאסוף ציוד, ושם ימצא את אשתו במיטה עם ג'רי, חברו מהגדוד. ככה זה ב"מילואים". כולם חלק מהמשפחה הלוחמת, מהמסטינג שהתיך אותם יחד בנעוריהם ועד האישה

שעוברת ביניהם בבגרותם. אביתר המג"ד, הדמות הדומיננטית והמאחדת, נשוי לאלמנת מלחמת לבנון, ובפרקים הבאים מן הסתם, נקבל רקע נוסף לבחירה האינטימית הזאת; בתו (החורגת) הצטרפה לגדוד עם מצלמת הווידיאו, יענו העין הנשית שתחדור להוויה המאצ'ואיסטית; פיסטוק שיש לו ולאשתו בעיות פריון וכדי להיות בבית הוא שולף רימון מול קצינת הקישור; חייל נוסף שיש לו תאווה מוזרה לשיריה של אילנית מן הסתם יספק לנו הרפיות קומיות בפרקים הבאים.

כמה משפטים על השחקנים. מדובר בכוכבים מהשורה הראשונה: יגאל נאור ודרור קרן ויגאל עדיקה ואלון נוימן ונתי רביץ ואורי קלאוזנר. למעט ליהוקו המסקרן של המשורר איתן גלס לצדו של יגאל נאור המג"ד, את חלקם הגדול ראינו פעם ועוד פעם, ואפילו בתור חיילים, וכשמדובר בדרור קרן זה בכלל גובל בהצפה. לא שיש לי בעיה אתם כשחקנים. הם יעילים ומדויקים. אבל דווקא בעידן שבו למדנו, דרך סדרות הריאליטי, להכיר ולהזדהות תוך מספר שבועות עם פרצופים אלמוניים, אפשר היה להשתמש בשחקנים קצת פחות מוכרים, זה בוודאי היה מוסיף עניין וחספוס לסדרה.

יותר מכל, "מילואים" מזכירה לי אותם מבצעים מתגלגלים בשטחים שקודם אתה נכנס אליהם, וכדי להצדיק אותם אתה מסתבך עוד יותר. תפיסת העולם של "מילואים" ושל יוצריה שגויים בעיניי, אבל זו סדרה מקצועית, שנתחי הסיפור שלה, משולבים היטב, הקצב, העריכה, הדיאלוגים, ולכן אפשר להתגלגל ולהיסחף אתה. הכל תלוי אם אתם מוכנים לחתום על הקיטבג הקולנועי הזה. אני לא. אחרי הפרק הראשון החלטתי לדפוק נפקדות. עוד יהיו סדרות נוספות ש"כל המדינה מתגייסת" לצפות בהן.