עתירות נגד הפקעות - בסמכות בג"ץ

המנוחה שרה לוי ז"ל היתה בעלים של חלקת קרקע באזור גלילות. בשנים 57' ו-60' הופקעו המקרקעין בהתאם לסעיפים 5, 7 לפקודת הקרקעות (רכישה לצרכי ציבור). ההפקעה נועדה להקמתה של חוות הגז "פי גלילות".

בשנת 02' נודע למנהל עיזבונה של המנוחה על פינוי חוות פי גלילות, ועל תוכנית לשינוי ייעוד המקרקעין. הוא הגיש תביעה לבית המשפט המחוזי בת"א, נגד מינהל מקרקעי ישראל, להורות על השבת הזכויות במקרקעין לעזבונה של המנוחה.

המינהל טען טענה מקדמית, לפיה יש למחוק את התובענה על הסף מחמת חוסר סמכות עניינית. שופטת בית המשפט המחוזי בת"א, הילה גרסטל, דחתה את הטענה, בין היתר בהסתמך על ההלכה שנפסקה ע"י בית המשפט העליון בפרשת סוקר (בג"ץ 1921/04).

שופטי בית המשפט העליון (בפס"ד שכתבו השופטים גרוניס וברק) קיבלו את ערעורו של מינהל מקרקעי ישראל, וקבעו שאכן בית המשפט המחוזי איננו מוסמך לדון בתביעה. פעולת ההפקעה מוגדרת כ"פעולה שילטונית מובהקת". הפסיקה של בית המשפט העליון ביכרה להותיר את הסמכות לדון בנושא לבג"ץ דווקא (בעוד תחומים קרובים הנוגעים לדיני התכנון והבנייה הועברו לסמכות בתי המשפט האזרחיים. ראו פרשת אלג'עברי, ע"א 7591/01).

"עמדתי נובעת בעיקרה משיקולים מעשיים, המשקפים את 'תקופת הביניים' הנורמטיבית בה אנו מצויים", הסביר השופט ברק. "לעת הזו נכון להתמיד עם הגישה שנקטנו בפרשת אלג'עברי, ולהותיר את הסמכות הבלעדית לדון בטענות מן הסוג שמעלה המשיב בבית המשפט הגבוה לצדק".

"הטעם לכך הוא, שהמסלול הראוי כיום לקביעת הסמכות העניינית בתובענות שנושאן הפקעה על-פי פקודת הקרקעות מצוי בחוק בתי משפט לעניינים מינהליים, התש"ס-2000. נוכח קיומו של החוק ובהתחשב בשנותיו הספורות, אין זה רצוי שבית המשפט יקבע כעת הלכות החורגות מתחום חלותו. לשם כך יש לקבוע את ההוראות המתאימות בחוק עצמו". *

(רע"א 5664/04 מ"י נ. בן גרא, מנהל עזבון, פס"ד מיום 10.3.05. השופטים ברק, גרוניס וג'ובראן)