נתיב האגרה: לא בזכות משרד התחבורה

יתרונות הנתיב בכניסה לת"א ברורים, אך קיבעון מחשבתי במשרד התחבורה עיכב המכרז שנים

כל בוקר, באותן השעות, ציר הכניסה לתל-אביב ממזרח סתום. קצת אחרי מחלף בן-גוריון על כביש מס' 1 נעצרת התנועה, ונסיעה של 15 ק"מ צפויה להימשך לעיתים אפילו שעה. הפיתוח וההשקעות הגדולות בתחום התחבורה בכלל ושל נתיבי איילון בפרט לא רק שלא סייעו, אלא אף הגדילו את הגודש. גם הפעילות של רכבת ישראל עדיין אינה משפיעה, והתופעה מוכרת בצירים נוספים עמוסים לא פחות, כגון איילון דרום.

החדשות הרעות הן, שאין פתרון בטווח מיידי ושהמצב עוד יחמיר. החדשות הטובות הן, שסוף סוף פורסם בשבוע שעבר המכרז לנתיב מהיר בכניסה לת"א. הפרויקט, מהחשובים ביותר בתחום התחבורה המציע אלטרנטיבה לפקקים, זכה באופן תמוה ליחס מנוכר בעיקר מצד משרד התחבורה. גלי ההתנגדות לפרויקט, הראשון מסוגו בארץ, היו עקביים וגורפים.

המתנגד הבולט לפרויקט הוא מנכ"ל משרד התחבורה, סלמן בן-ציון, שניסה ואף הצליח להשפיע על שרי התחבורה למנוע את קידומו, ובהמשך ליישר חלק מהצוות המקצועי במשרד התחבורה להחזיק בעמדה דומה ולתקוע את הפרויקט בנימוקים שונים: לא ישים מבחינה טכנולוגית, התכנון לקוי, יוצר אפליה בין נהגים, יהפוך לפיל לבן ועוד.

המפנה חל עם כניסתו של אביגדור ליברמן ללשכת השר, שנתן אור ירוק לפרסום שלב המיון המוקדם (P.Q). שלב זה פורסם במארס 2004, ומאז חלפה שנה והעיכוב בפרסום המכרז לקבלת ההצעות הכספיות התעכב והתעכב. פעם אחת בשל התערבות משרד המשפטים, שאסר לפרסם את המכרז עד להשלמת תיקון לחוק שיאפשר גביית האגרה, ושוב בשל התמודדות אנשי האוצר עם גלי התנגדות מלשכת בן-ציון, שהצליח במידה מסוימת לרתום גם את השר הנוכחי, מאיר שיטרית, והכניס שינויים בפרויקט.

הרעיון פשוט: מי שרוצה להיכנס לת"א מבלי לעמוד בפקקים, יכול להשאיר את רכבו בחניון שיוקם בסמוך למחלף שפירים, ושאטלים (חינם) יפזרו את הנוסעים במספר יעדים מרכזיים בת"א. בעלי רכב פרטי שירצו להשתמש בנתיב המהיר ישלמו אגרת גודש שתשתנה בהתאם לתנועה בנתיב. תשלומים אלו אמורים לממן חלק מעלות הפרויקט. התועלת: התח"צ מקבלת עדיפות, ותורגש הקלה בנתיבים הקיימים, שיתפנו מאוטובוסים.

יוזם הפרויקט, ניצן יוצר, הכלכלן בחברת חוצה ישראל, לא המציא שום דבר חדש. התמודדות עם עומסי תנועה בדרך של ניהול הביקושים מקובלת במדינות רבות. באנגליה למשל, הלכו על פרויקט רדיקלי הרבה יותר, והגבילו את הכניסה ללונדון לרכב פרטי בתשלום (כ-40 שקל ליום). הנתונים מוכיחים ירידה של 20% בכניסה לעיר בשעות השיא.

אז מה רע? למה פרויקט שיש בו פוטנציאל להביא בשורה בעלת השלכות אדירות על חיינו מתעכבת שנים בוויכוחים אטומים בין האוצר לתחבורה, ואיך זה שדווקא משרד התחבורה מהווה את המכשול העיקרי?

תשובות טובות אין, למעט אטימות ומקובעות מחשבתית. זהו פרויקט שהפקידות של משרד התחבורה אוהבת לשנוא, קשה להם להסתגל לרעיון מודרני ומהפכני, וזאת למרות שהפרויקט מגובה בשתי בדיקות כלכליות וחו"ד מקצועיות שתומכות בביצועו. במשרד התחבורה חייבים להתנער מהדפוסים הישנים; פרסום המכרז השבוע הוא שלב חשוב מאוד, אך אינו מבטיח את השלמת הפרויקט בזמן וללא עיכובים, ותמיכת משרד התחבורה בפרויקט חיונית.