ממלכת החשמל של ג'ון וולש

חברת ג'נרל אלקטריק פרסמה בשבוע שעבר את דו"חותיה לרבעון השני של 1998. החברה הרוויחה בנטו 2.45 מיליארד דולר על מכירות של 25.07 מיליארד. לאחר שהודיעה זאת, עלתה המניה, כמנהגה מזה למעלה ממאה שנים, וערך השוק של החברה חצה את ה-300 מיליארד דולר. הערך הזה מציב את "מדינת GE" בין 10 המדינות העשירות בעולם.

ב"מדינה" הזו עובדים 276,000 איש המייצגים מספר דומה של משפחות. אם משפחה ממוצעת בארה"ב היא בת 4 נפשות, אז מדובר במדינה עם כ-1.1 מיליון תושבים, שההכנסה הממוצעת בה היא כ-91,000 דולר לנפש. בזה GE מובילה בעולם (GE תמכור השנה מעל ל-100 מיליארד דולר).

לא סתם כתבנו "מדינת GE". ג'נרל אלקטריק אינה סתם חברת ענק. היא חברה עם מסורת, עם נאמנות עובדים מיוחדת במינה, עם מוסדות פנימיים שאין דוגמתם בשום חברה בעולם, ועם הנהלה שמזה למעלה מ-100 שנים נחשבת ההנהלה הטובה ביותר בעולם.

GE היא גם החברה עם יחסי העבודה הטובים בעולם, עם תנאי העבודה הסוציאליים ביותר, ויש בה מין גאוות יחידה שמתאימה יותר לסיירת מטכ"ל מאשר לחברה עסקית.

נכון, ישנן מיקרוסופט, IBM, קוקה-קולה וכו', אבל GE נמצאת, ותמיד נמצאה, בראש הרשימה. החברה הובילה, מאז היווסדה רשמית ב-1878 (למעשה הרבה קודם לכן, אבל השם ג'נרל אלקטריק נכנס באותה שנה), בהשקעות במחקר ופיתוח, בחדשנות ובתרומתה לחברה האמריקאית. אם יש בעולם הוכחה לפירות שמניב המו"פ, אז GE היא ההוכחה הטובה ביותר.

היום נספר לכם על החברה הזו, ההיסטוריה שלה, ומה בדיוק היא עושה. היסטורית ההצלחה העסקית של GE מתחלקת לשני חלקים. החלק הראשון הוא עד מינויו של ג'ון וולש ליו"ר מועצת המנהלים, ב-1981, והחלק השני הוא מאז ועד היום.

נגיע למר וולש בהמשך, אבל נתחיל בהסבר על מה שהחברה הזו עושה. הדרך הטובה ביותר לראות מה החברה עושה היא לגשת לסעיפי המאזן ולראות ממה מורכבות המכירות, איך מוכרים בלמעלה מ-100 מיליארד דולר.

הטבלה הבאה מראה את חלוקת המכירות לפי המחלקות השונות בשלוש השנים האחרונות. חברת GE מחלקת את הדיווח לשתי קבוצות - GE ו-GECS, שזו ג'נרל אלקטריק קפיטל סרוויסס:

טבלה ההערכה היא שהשנה תמכור GE כ-103 מיליארד דולר. כפי שאפשר לראות בטבלה, GE Capital היא המחלקה הגדולה ביותר בקבוצה, והיא תורמת למעלה משליש מההכנסות. מאוחר יותר ניכנס לפרטים, אבל כרגע נוסיף עוד כמה נתוני בסיס.

יש לחברה 3.26 מיליארד מניות שמתוכן 3.23 מיליארד פזורות בציבור (זה אולי יגיד משהו לגבי "גרעיני שליטה" שקברניטי המשק שלנו כל כך עסוקים בהם). המחזור היומי הממוצע של המניות הוא כ-3.66 מיליון מניות הנסחרות מידי יום. זה אומר שהמחזור הכספי היומי שמתגלגל בוול-סטריט הוא כ-3.5 מיליארד דולר. מילא שמישהו עושה עמלות יפות מידי יום במניה הזו, אבל אם מדובר על "נזילות", אז הרי לכם נזילות כפי שצריך להיות.

אם מישהו בעולם מעוניין "להריץ" את מניות GE, מוטב שיצטייד בסכומי כסף דמיוניים, ואם מישהו חושב שהוא יכול להשפיע על שער המניה, שיחשוב מחדש. ההחזר על ההון בחברה הזו הוא %25.89, וזה החזר של חברת צמיחה מהמהירות ביותר. מאז 1994 הקדישה החברה 17 מיליארד דולר לרכישה של מניותיה. הסכום הזה אמור להיות מושקע כולו במניות החברה עד סוף 1999.

סך המאזן של החברה, לסוף 1997, הראה 305 מיליארד דולר. החברה הוציאה 2 מיליארד דולר על מו"פ, והשקיעה 2.2 מיליארד בציוד ומבנים. %42 מההכנסות בשנה שעברה נבעו ממכירות מחוץ לארה"ב, והיצוא הישיר מארה"ב היה 11.3 מיליארד דולר.

השבועון "פורצ'ן" מכתיר את החברה גם כ"חברה הנערצת ביותר בארה"ב" וגם "החברה המובילה ביצירת ערכים לבעלי מניותיה בעולם". המעורבות החברתית של GE זה דבר מיוחד. GE ELFUN הוא אחד הארגונים המובילים בעולם בעזרה לנוער במצוקה. 38,000 מעובדי החברה מעורבים בו, ומקדישים כמיליון שעות עבודה עם נוער בשנה בחינם. החברה תורמת כ-75 מיליון דולר בשנה לנושאים חברתיים וסביבתיים, והיא מהתורמות המובילות לאוניברסיטאות.

מכל בחינה שלא תסתכלו על GE זה מרשים ביותר, אבל אם תקחו את המניה, מתחילת המאה, תראו דבר מדהים. למניה הזו אין כמעט מחזוריות. לעתים המניה עולה מהר מדי, אבל בטווח הארוך אינך רואה מקרים של תקופת שפל שנמשכת שנה. החברה דוגלת, מאז החלה המניה להיסחר, שנה לפני שנוצר מדד הדאו ג'ונס, בחלוקת הטבות. מי שהחזיק מניה אחת מ-1926, יש לו היום 1536 מניות.

תומס אלווה אדיסון נולד במדינת אוהיו בשנת 1847. אדיסון הצעיר התגלה כגאון עוד בילדותו. בגיל 21 עבר לעיר ניו-יורק, והחל לעבוד כמנהל שירות בחברת טלגרף. הוא לא למד לפני כן, אבל היה לו כישרון אדיר להמצאות.

ההמצאה הראשונה שלו היתה מכונה שנתנה מחירי מניות על נייר בסגנון הטלגרף. עד היום אפשר לראות את ה-Tickers הישנים כדקורציה במשרדי ברוקרים ותיקים בניו-יורק. על ההמצאה הזו הוא זכה בפרס של 40,000 דולר, סכום עתק באותן שנים, ועם הכסף הזה הקים בניו-יורק את "מעבדות אדיסון".

תומס אדיסון סלל את הדרך מעבדות אדיסון, שאדיסון הקים בתחילת שנות ה-70 של המאה שעברה, הן ההתחלה של ג'נרל אלקטריק. בגיל 29 הצליח אדיסון ליצור את נורת החשמל הראשונה, ובתוך 10 שנים יצאו מהמעבדה בניו-יורק המצאות נוספות ששינו את העולם. מלבד המנורה המציא את הטלפון (בדרך שקשורה להמצאה המיוחסת לאלכסנדר גראהם בל), את הפטיפון ואת הדינאמו. במהרה עבר למערכות גדולות, וב-1882 הקים את תחנת רחוב פרל שהחלה לספק חשמל לחלקים של העיר ניויורק.

רק ב-1890 הבין שהפקת חשמל זו מהפיכה של ממש. עד כדי כך לא האמינו בפוטנציאל שלו, שאפילו אדיסון עצמו לא רשם פטנט על המצאותיו. הרעיון שאפשר ליצור חשמל ולאחר מכן גם להעבירו ממקום למקום נקלט כרעיון אדיר רק ב-1892, כשקבוצת יזמים שכנעה את אדיסון לאחד את כל מעבדותיו וחברותיו לחברה מאוחדת אחת בשם ג'נרל אלקטריק.

אדיסון נפטר ב-1931, אבל בין השנים 1892 ל-1932 התפתחה החברה בצעדי ענק, במיוחד בשל השקעותיה במחקר ופיתוח שמשכו את ריכוז הגאונים הגדול ביותר של התקופה לעבוד בחברה. לחברה הצטרפו מדענים כמו ויליאם קולידג' שלמעשה פיתח את טכנולוגיית הרנטגן, X Ray. קולידג', שנפטר ב-1975 בגיל 101, נחשב לאבי הרנטגן.

לפני קולידג' היה צ'ארלס פרותיאוס שטיינמץ, מהגר גרמני שהתגלה כגאון מתמטיקה, וכיועץ ל-GE הביא לכמה שיפורים משמעותיים בתהליך העברת זרם וניצול חשמל. והיה ד"ר ארנסט אלכסנדרון, מהגר משוודיה שפיתח במעבדות GE (המעבדות ה"מודרניות" היחידות בארה"ב שהוקמו בשנת 1900 על ידי GE) את תחנות השידור לרדיו.

GE פיתחה את טורבינת הגז הראשונה בשנת 1903, ובשנת 1912 הוציאה החברה את המנוע החשמלי הראשון לאוניות. תחנת הרדיו הראשונה יצאה לדרכה ב-1922. בשנת 1928 יצא אותו אלכסנדרון עם תוכנית הטלוויזיה הראשונה, ושנתיים מאוחר יותר, שוב בעזרת גאון שנמשך למעבדות GE, הוקם מפעל הפלסטיק הראשון בארה"ב.

ד"ר אירווינג לנגמויר הצטרף לחברה ב-1909, ועד 1932 רשם, עבור GE, למעלה מ-60 פטנטים בכימיה. ערב הצטרפותה של ארה"ב למלחמת העולם השנייה, ב-1942, פיתחה GE את מנוע הסילון הראשון שלה. ב-1945 יצא מטוס הקרב 80-P עם מנוע הסילון של ג'נרל אלקטריק. בשנת 1955 פיתחה החברה את היהלום המלאכותי-תעשייתי הראשון, וב-1956 נכנסה למוצרי חשמל ביתיים עם הצגת הטוסטר אובן, שעדיין מוביל בשוק.

ב-1962 הוציאה החברה, לראשונה, שפופרות ואקום, ושנתיים לאחר מכן שילחה את חללית מזג האוויר הראשונה בארה"ב. פרוייקט אפולו של נאס"א, להנחתת אדם על הירח ב-1969, היה, בעיקרו, מבצע של GE. ‏6000 מעובדי החברה עסקו בפרוייקט הזה. ב-1975 פותח ה-CAT Scanner הראשון, ו-GE השתלטה גם על תחום הרפואה הגרעינית וההדמיה הרפואית.

81' - מתחיל עידן ג'ון וולש בשנת 1981 התמנה ג'ון (ג'ק) וולש כיו"ר מועצת המנהלים של החברה. וולש, בעל דוקטורט בהנדסה כימית מאוניברסיטת אילינוי ובעל תואר ראשון ושני בהנדסה כימית מאוניברסיטת MIT היוקרתית בבוסטון, הוא היו"ר השמיני בתולדות החברה. הוא הצטרף, כמהנדס, בשנת 1960, ועלה, דרך המחלקות התעשייתיות השונות, עד לתפקיד היו"ר.

עד מינויו של וולש ליו"ר היתה GE חברה מובילה ובולטת. מיום שהתמנה, הפכה החברה למעצמה גלובלית ולחברת האחזקות היחידה בוול-סטריט שהמשקיעים מתייחסים למנייתה כאל מניית צמיחה של היי-טק.

לקח לוולש כשנתיים ללמוד את החברה, ומאז 1983 האיש הזה מצעיד את החברה במעין מגע של זהב, מהצלחה להצלחה. בשנת 1984 מכר את מחלקת כלי העבודה לחברת בלאק אנד דקר, ובכסף רכש את חברת ביטוח המשנה הענקית Employersw Re Insurance Corp. בשנת 1986 רכש את חברת RCA שהיתה החברה המובילה גם בייצור טלוויזיות וגם מהמובילות שבין חברות המדיה. הרכישה הזו הביאה ל-GE את חברת NBC שהיתה בבעלות RCA.

הרכישה של RCA, בכ-6.4 מיליארד דולר, התחילה את עידן המיזוגים והרכישות הגדול של וול-סטריט. ב-1987 עשה וולש את החלפת המניות הגדולה, כאשר מכר לחברה הצרפתית תומסון את מחלקת מוצרי הצריכה האלקטרוניים של GE בתמורה לחברת CGR הצרפתית שעסקה בהדמיה רפואית ובדיאגנוסטיקה. המהלך הזה הסתיים ביצירת GE Medical, אחת מחברות ההדמיה והמכשור הרפואי המובילות בעולם שמרכזה בצרפת.

ב-1989 יזם וולש את תחנת הטלוויזיה העסקית CNBC, שהיא המובילה בתחום האינפורמציה על וול-סטריט. בשנת 1994 יצר וולש את אתר התעשייה הראשון באינטרנט, וב-1996 הקים את MSNBC, אתר הטלוויזיה והאינטרנט הגדול שפועל 24 שעות ביממה.

היה לו כישלון עסקי אחד, לוולש. ג'נרל אלקטריק היתה הבעלים של חברת הברוקרים הגדולה קידר-פיבודי שהתמוטטה בתחילת שנות ה-90, אבל למול הצלחותיו האחרות העניין נשכח.

כשלקח את החברה, ב-1981, היה ערך השוק של מניותיה כ-10 מיליארד דולר. בשנת 1995 הגיע הערך ל-100 מיליארד, בשנת 1997 הגיע הערך ל-200 מיליארד, ובשבוע שעבר חצה את 300 מיליארד הדולר. לזה אפשר לקרוא "יצירת ערכים לבעלי המניות".

בשנת 1981 הרוויחה החברה 1.5 מיליארד על מכירות של כ-28 מיליארד דולר. בשנת 1990 הרוויחה החברה מעל 4 מיליארד על מכירות של כ-45 מיליארד דולר, ובשנת 1997 הרוויחה החברה 8.2 מיליארד על מכירות של 90.8 מיליארד דולר. אז אם וולש אינו מנהל טוב, תראו לנו מישהו דומה.

מהו סוד ההצלחה?

איך הוא עושה זאת? אם היינו יודעים, היינו עושים זאת בעצמנו, אבל יש כמה דברים שמאפיינים את האיש. עיתונאים שראיינו אותו טוענים שהוא אינו גאון, הוא שמרן, שקט ואינו בולט, אבל יש לו גאוניות של ממש בכניסה לפרטים ובארגון. האיש גם עובד שעות ארוכות. הוא מרצה קבוע במרכז ההדרכה למנהלים של החברה בניו-יורק. אחת לשנה, באופן קבוע, הוא מבלה יום עם 500 המנהלים הבכירים בחברה, "יום כיף" בפלורידה.

בכל רבעון יש יום שלם שמוקדש ל"פגישת מוחות" עם 30 המנהלים הבכירים ביותר. את החודשים אפריל-מאי של כל שנה מאז 1981 הוא מקדיש למעבר ב-12 החטיבות של הקונצרן, לפחות יום שלם בכל חטיבה, והוא דואג למספר שעות של שיחה עם העובדים בחטיבות. אחת לשנה כל עובד ממלא טופס בעיות.

החודשים יוני ויולי מוקדשים ל"סדנאות מנהיגות" של החברה, בהם וולש משתתף באופן פעיל. בחודשים הללו חייבת כל חטיבה להגיש תחזית תלת-שנתית עליה הוא עובר אישית, ומקדיש מספר ימי דיון בכל מחלקה על התחזיות. אוקטובר-נובמבר מוקדשים לתקציב השנתי של השנה הבאה. וולש יושב מספר ימים עם כל הנהלת חטיבה, ויחד מכינים את התקציב.

"תשומת הלב שלו לפרטים וזיכרונו הם פשוט פנומנליים", אמרו ל"פורצ'ן" מנהלים בחברה. "הוא נכנס לישיבה ומגלה בקיאות מדהימה בכל פרט, חוקר ובודק כל הצעה, וממרר את חיינו על כל דבר".

חודש דצמבר של כל שנה מוקדש לפגישות אישיות עם כל מנהלי המפעלים והחטיבות של החברה. "בשנה שעברה נפגש וולש עם 140 מנהלים, אחד על אחד, בחודש דצמבר", כותב "פורצ'ן".

או-קיי, אז מדובר כאן בסופרמן אמריקאי קלאסי, אבל אנחנו ראינו את וולש בהרצאה ב-India House שבמנהטן התחתונה בשנת 1992, והוא בהחלט נראה נורמלי, מדבר ברכות ובחדות, ובהחלט לא נראה כמו סופרמן, אבל לבטח יש באיש הזה משהו. להריץ, בהצלחה כזו, עסק אדיר ממדים כזה במשך כמעט 20 שנה זה לא עניין של מה בכך.

אז זה הסיפור של GE, המלכה של וול-סטריט ושל התעשייה האמריקאית. היא לא החברה הגדולה ביותר. ג'נרל מוטורס, אקסון ואחרות גדולות ממנה בהרבה, אבל היא בהחלט האהובה ביותר על המשקיעים. המניה נסחרת היום במכפיל של כ-35, ומומלצת על ידי כל ה-Who`s who.

זוהי בסך הכול חברת אחזקות מהסוג של אמפל או PEC, להבדיל אלפי הבדלות. אבל זוהי חברת אחזקות שהשוק מקבל אותה כחברת צמיחה פר-אקסלנס.

מילה, לסיום, על GE Capital, שהיא, בשנים האחרונות, המנוע האמיתי לצמיחה של GE כולה.

GE Capital עוסקת בכל תחומי המימון, ממימון רכישת מכונית ועד למשכנתאות (בתחום הזה החברה היא מהמובילות ברכישת חבילות משכנתאות מהבנקים למשכנתאות).

אותנו מעניינת GE Equity Group שהיא הזרוע שמשקיעה במניות של חברות שונות ובהון סיכון. החברה הזו השקיעה, לאחרונה, כ-20 מיליון דולר, יחד עם חברת אלכס בראון-בנקרס טראסט בקרן שהקימה קבוצת גיזה בישראל. נשיא החברה, מייקל פראלה, ירצה בישראל בכנס שגיזה עורכת בספטמבר על השקעות בהון סיכון. פראלה, איש ג'נרל אלקטריק ותיק שקיבל הכשרה בחברת הייעוץ הגדולה מקנזי, ידבר על מה שעושה החברה שבניהולו. כדאי לבוא ולשמוע.

רק סיימנו לכתוב את הקטע הזה, ובדיוק קיבלנו את נתוני הרבעון השני של 1998 של GE, וזה הרבעון החזק בכל הזמנים. לא רק שכל הסעיפים בעלייה, אלא גם מירווחי הרווח השתפרו. החברה, כאמור, מכרה ב-25.1 מיליארד, והרוויחה 2.45 מיליארד נטו. אלו עליות של %14 במכירות ושל %13 ברווח הנקי.

עד כה, מאז 1994, רכשה החברה ב-11.7 מיליארד דולר מניות שלה. מתוך ה-17 מיליארד שהקציבה עד לסוף 1999 החברה רכשה 266 מיליון מניות. ברבעון האחרון לבדו רכשה החברה מניות של עצמה ב-933 מיליון דולר. החברה ממשיכה להראות צמיחה דו-ספרתית בכל התחומים. נו, אז אחרי הודעה כזו אתם מתפלאים איך חברת אחזקות נתפסת אצל המשקיעים כחברת צמיחה