הבנקאי של בן-לאדן רגוע

עד 1963 שימש אלברט פרידריך ארמנד הובר ככתב פרלמנטרי מכובד בברן. אבל אחרי ביקור בקהיר ופגישה עם גמאל עבדל נאצר הכריזמטי, החליט הפרוטסטנט ממוצא גרמני להתאסלם ולקרוא דרור לפרו-ערביות, לאנטישמיות ולהכחשת השואה. ב-1988 הוא הקים, יחד עם נציג האחים המוסלמים המצרים בשווייץ, יוסוף נאדה, את חברת המימון אל-תאקווה. כבר ב-1999 דיווחו השירותים החשאיים בירדן על העברות כספים גדולות באל-תאקווה, במקביל לכינוסי ארגונו של בן-לאדן. אחרי פיגועי ה-11 בספטמבר 2001, האשים הנשיא בוש את אל-תאקוווה במימון פעילותו של בן-לאדן, והכניס אותה לרשימה השחורה של ארצות-הברית.

תחילה ערכה המשטרה השווייצרית מספר פשיטות גדולות על משרדי החברה בלוגאנו, ועצרה לחקירה את מנהליה. התביעה הכללית טענה שהחקירה "בדרך הנכונה", ומאז אכן הוגש כתב-אישום נגד שניים ממנהליה, וביניהם יוסף נאדה (אך לא נגד הובר), על ששימשו "צינורות מימון לטרור". אלא שבאופן מוזר הם לא נעצרו מעולם. אף שופט חוקר לא מונה לטפל בהליכים, ונאדה הספיק כבר לקבל אזרחות איטלקית. אחמד הובר טוען כי חברי מועצת המנהלים שלו מטיילים חופשי בעולם, כולל בארצות-הברית, וכי תקציב אל-תאקווה, שפורקה בינתיים, מיועד למימון פרויקטים במדינות מוסלמיות. הובר אף טוען כי האישיות המועדפת עליו היא לאו-דווקא בן-לאדן, אלא היטלר, מה שלא מנחם.