פס"ד ראשוני החליט בית המשפט העליון, שבמקרים מתאימים, כאשר קיים גורם המסוגל באופן תיאורטי לגרום לנזק, אך התובע איננו מצליח להוכיח את הקשר הסיבתי לפי מאזן ההסתברות ("סיבתיות עמומה"), ניתן יהא להוכיח אותו על פי ראיות סטטיסטיות או בדרך של אומדנה.
המדובר היה בערעור שהגישו בית חולים הכרמל וקופת חולים נגד פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (השופט גריל), שחייב אותם לשאת ב-40% מהנזקים שנגרמו לילדה שסובלת מפיגור שכלי ומשיתוק מוחין.
הילדה נולדה כפג, בסוף השבוע ה-26 להריון. בהיות אמה בביתה החל דימום עקב היפרדות השלייה, האם הובהלה לבית החולים, שם נערך לה ניתוח קיסרי. בית המשפט המחוזי קבע שהדימום אירע בטרם הגיעה האם לבית החולים, ובכל זאת, היה שיהוי בביצוע הניתוח הקיסרי, שבגינו הוטל על בית החולים וקופת החולים החיוב החלקי בפיצוי.
חיוב בית החולים וקופת החולים נעשה למרות שהורי הילדה התקשו להוכיח את הקשר הסיבתי שבין האיחור בביצוע הניתוח לבין הנזק לפי מאזן ההסתברות. על כך ערערו שני הצדדים - הורי הקטינה, כנגד חיוב בית החולים וקופ"ח רק ב-40%, ואילו האחרונים כנגד עצם החיוב. בית המשפט העליון (בפס"ד שכתבה השופטת מרים נאור) דחה את טענות שני הצדדים בנושא המרכזי הנ"ל.
בדיני הנזיקין נדרש התובע להוכיח קשר סיבתי בין התנהגותו העוולתית של הנתבע כלפיו לבין הנזק, וזאת לפי מאזן ההסתברות. הגישה המקובלת היא של "הכל או לא כלום", כלומר - או שהתובע עומד בנטל ומפוצה על מלוא הנזק; או שלא מוכיח קשר סיבתי (גם אם הוא מוכיח התנהגות עוולתית ונזק), שאז לא יזכה בשום פיצוי.
אלא שבכמה הקשרים שללה הפסיקה את הגישה הקוטבית הנ"ל, והעדיפה מתן פיצוי חלקי בדרך הסתברותית או בדרך של אומדנה. כך, לדוגמא, נהגו בסוגיית אובדן סיכויי החלמה, או בסוגיית מתן הסכמה מדעת. פסק הדין הנוכחי הולך צעד נוסף.
"אני מבקשת לצרף דעתי לדעותיהם של השופטים הסוברים שבקביעת קשר סיבתי עובדתי בין התרשלות (מוכחת) ונזק (מוכח), במצבים שבהם מדובר בגורם הידוע כמסוגל, תיאורטית, לגרום לנזק אשר היה על הנתבע לצפותו, אך לא ניתן להוכיח מה היה תהליך הגרימה בפועל, נוכל להסתפק בקיומו של קשר סיבתי הסתברותי לנזק שייקבע על פי ראיות סטטיסטיות או בדרך של אומדנא", קבעה השופטת מרים נאור.
"ראוי, לדעתי, לרכך את הכלל הדורש הוכחת קשר סיבתי בין התרשלות ונזק על פי מאזן ההסתברות רק באותם מקרים בהם גישת 'הכל או לא כלום' גורמת לאי צדק". השופטת נאור הדגישה, עם זאת, את הזהירות שבמסגרתה ראוי להחיל את ההגמשה הנ"ל, שמטרתה איננה זניחה מוחלטת של הכלל הרגיל שפורט לעיל.
כן הובהר בפסק הדין, ששאלת חלוקת האחריות בעניין הקשר הסיבתי איננה פשוטה וכי היא אוצרת בחובה קשיים תיאורטיים ויישומיים.
(ע"א 7375/02 בי"ח כרמל ואח' נ. מלול ואח', פס"ד מיום 31.3.05. השופטים אליהו מצא, מרים נאור וסלים ג'ובראן).
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
