פורטפוליו / רוני רוס

חפץ: הנמר שלי. הוא חזק, ממוקד, עצמאי ואלגנטי. יש לי נמר צהוב בישראל, ולבן בקנדה.

וורקוהוליזם: ללא כל צל של ספק, זה מקשה על המשפחה. אני חיה חצי מזמני בקנדה וחצי בישראל, מתוך בחירה מודעת לפתח את החברה, ומשלמת מחיר.

קנדה: כבר שנתיים אני גרה שם. צ'יק-צ'ק בנינו את אותה המערכת שאנחנו אוהבים ומכירים. זה אותו דבר, רק במינוס 20. אל הקור הגוף מתרגל, אבל עם האפרוריות קשה לי.

טיסות: אני יכולה לכתוב ספר על טיסות עבודה. מה ללבוש, מה לקחת בתיק, איך להשתדרג.

פחד: המראות ונחיתות. כשאני עוברת בביקורת הגבולות בארץ, לא משנה באיזו שעה, אני מתקשרת לחברה שלי, חוה, ויודעת שאחרי שיחה איתה הטיסה תהיה בטוחה.

משפחה: איך שאני נוחתת, אני מארחת את המשפחה המורחבת שלי, קרוב ל-20 איש. להיות ביחד זה האסנס של המשפחה. להכין ארוחת בוקר או צהריים, ולארח אותם סביב השולחן שלי, זה לתת את עצמי בדרך הכי טובה.

גדעון: בעלי. הגבר שאיפשר לי את זה. אין קונצים, קשה למצוא כזה. אחד בדורו. אני מאחלת כמוהו לכל החברות שלי.

זיכרון ילדות: אני לא נוסטלגית ולא מבזבזת זמן על העבר. מה שקיבלתי בבית מוטמע בי. העבר תורם לי הנאות ובונה אותי, אבל בשבילי קיים רק העתיד.

משפט מבית-אבא: "אין דבר העומד בפני הרצון". מאבא, עו"ד מיכאל פירון, למדתי את ההכרה בערך הגבוה של הגינות עסקית, שלצערי יש בו היום זילות. מאמא שלי, אביבה, למדתי המון שיעורים לחיים. את בניית הערך העצמי שלי אני חייבת לשניהם.

עריכת-דין: רציתי לחצוב את הדרך שלי בעצמי, אז הלכתי ללמוד מתמטיקה. עורכי-הדין שאני נעזרת בהם צוחקים שאני הכי קרובה לעורכת-דין בין לקוחות ההיי-טק שלהם.

היי-טק: היו תקופות שהיה לי קשה, והתחבטתי למה הייתי צריכה לקחת על עצמי את התיק הזה. לא היו ממש מחשבות על משפטים, אלא רצון להיות חלק מהחממה המשפחתית ששני האחים שלי הם חלק ממנה. אני מצטערת שאני לא עובדת איתם, אבל בעבודה יצרתי משפחה.

התרגעות: אני כבר אנוח בקבר.

אמנות: גדלתי בבית מאוד תרבותי, עם אמנות ישראלית מקורית על הקירות, ואבא שהיה אחד הלקוחות הפרטיים הכי גדולים של סטימצקי.

מוזיקה: הבן שלי גיא הוא מוזיקאי. בכל מקום שבו הוא גר, יש לו אולפן הקלטות. הוא למד מחשבים ומוזיקה, קומבינציה מנצחת - התחיל לנגן בגיל ארבע וחצי, ולמד מחשבים כי אמא לחצה שילמד מקצוע.

סגנון מוזיקלי: יש לי טעם אקלקטי. חוץ מהמוזיקה של גיא אני מתה על קאנטרי, שהיא מוזיקה פשוטה יחסית, ואין לה שום קשר לחיים שלי, אבל דווקא המרחק הזה עושה לי טוב.

הישג: כשמכרתי טכנולוגיה למייקרוסופט ב-1996, וזה לא היה כל-כך שכיח, הייתה חוויה מדהימה. גם היום, כשאני חושבת על זה, עוברות בי צמרמורות של הנאה.