מעורב ירושלמי

בניגוד לדעה הרווחת לגבי תוצאות הבחירות בירושלים - עליית כוחם של החרדים, ניכור ואדישות אצל החילוניים - הרכב המועצה השתנה בעיקר בגלל אותם אזרחים שטרחו ובאו להצביע ונתנו את קולם לרשימות שלא עברו את אחוז החסימה. 4.225 מנדאטים הלכו לטובת הצבעה זו, רובם ציבור כללי; מתוכם נטלו החרדים 2 מנדטים כפי שיוצג להלן.

למועצת העירייה הצביעו 180,620 איש שהם %42.32 מבעלי זכות הבחירה, כולל ערבים; מתוכם נפסלו 5,325 קולות, כך שסך הקולות הכשרים היה 175,294; אילו כל הקולות הכשרים היו נחשבים היו התוצאות לפי שמתואר בצד ימין של הטבלה, על בסיס הפקטור של 5,654 קולות למקום במועצה (31 מקומות).

אולם מתוך הקולות הכשרים נפסלו 23,893 קולות ועל כן, חלוקת המנדטים נערכה לפי 151,401 ואז הפקטור הוא 4,884 קולות למנדאט, לשינוי זה היתה השפעה משמעותית על הרכב מועצת העירייה.

מהתוצאות ניתן להסיק:

1. השינוי הגדול במועצת העירייה בא מקולות אוכלוסייה כללית שאילו הצביעה למפלגות אליהן היא שייכת, סביר שהיתה מועברת למפלגות לא חרדיות, למעט, אולי, חלק מבוחרי טירן פולק - 1,477 קולות. ניתן להניח ש-4 המנדטים הללו היו מתחלקים בין רשימת אהוד אולמרט (2) ירושלים אחת (1 או 2) ואולי המפד"ל (1).

2. שני מנדטים ניתנו לחרדים על חשבון קולות חילוניים ואוכלוסייה שאולי היא דתית אבל החליטה להצביע הפעם עבור רשימות לא דתיות.

3. ש"ס הגדילה את כוחה בהרבה, מ-2 ל-5, אבל סביר שעיקר הגידול בא על חשבון המפד"ל ועל חשבון מפלגות אחרות ממחנה הימין.

4. ארנן יקותיאלי זכה מקריסת ירושלים אחת וכנראה גם מהמסרים שלה; גם יוסי טלגן נטל מנדט מירושלים אחת, יתרת נזקיה נגרמה מרשימות שלא עברו את אחוז החסימה.

5. מספר הקולות שהצביעו ל-ג - היה כמעט זהה לבחירות הקודמות, מכאן שבמשך 5 שנים של ריבוי טבעי, לא גדל מספר המצביעים החרדים האשכנזים וזה מלמד על תהליך של ירידת כוחם והגירת חרדים מירושלים. נתונים אלה מקבלים אימות בתחזית מערכת החינוך.

6. הגוש החרדי-דתי גדל ב-2 מנדטים, המפד"ל ירדה בתוכו מ-4 ל-3 - ועיקר השינוי הוא התחזקות ש"ס; כפי שניתן לראות מהניתוח, ללא הכשל החילוני לא היה גוש זה גדל כלל.

7. הפיצול המדהים שהביא לבחירות 25 רשימות מהן 2 חרדיות ואחת מפד"ל - ואולי גם טירן פולק בכלל זה - מול 21 או 22 רשימות אחרות, הוא שהביא לשינוי המהותי בתוצאות; זהו סמן אזעקה לתהליך פוליטי כללי - שבירושלים קיבל משמעות רבה יותר (כולל בהרכב המועצה), אבל קשה לומר שזו תוצאה מקומית בלבד. 15 רשימות לא עברו את אחוז החסימה.

8. אילו קמה בירושלים "הסכמה לאומית", ברוח מפלגת מרכז שהיתה מלכדת את רוב הציבור הכללי, סביר שאחוזי ההצבעה היו גדולים יותר, הנפל בהצבעה היה נעלם, ורשימה כזו היתה יכולה להשיג הישג משמעותי של 15-17 מנדטים, כפי שהשיג טדי קולק בשיאו.

מכאן המסקנה שהבעיה בירושלים אינה עוצמתם של החרדים, אלא חולשתם של החילוניים. האין הדבר דומה למתרחש במציאות הישראלית בכללה