מדפיס המיליארד

"כל מי שגדל כאן הוא ישראלי, חי ישראלי וימות ישראלי. יחד עם זאת, אני אזרח קנדי ואשתי היא בכלל אמריקנית. הייתי אומר שאנחנו משפחה יותר צפון אמריקנית מישראלית".

* הילדים שלך יודעים עברית?

"יש לי ארבעה ילדים, הגדול בן 19 והקטן בן 14. בני הגדול מדבר עברית מצוינת, אבל ככל שיורדים למטה בגילים של ילדיי, הידע הולך וקטן".

* זה מפריע לך? בכל זאת, אתה ישראלי - לשעבר או לא לשעבר.

"פעם זה הפריע לי, היום כבר לא".

בקיץ 2005, אם לא יהיו הפתעות מיוחדות, יו"ר ענקית מוצרי הצילום קודאק, דניאל קארפ, והנשיא אנטוניו פרז ישלפו את פנקס הצ'קים של החברה ויכתבו צ'ק שמן לפקודת בעלי המניות של חברת הדפוס הישראלית-קנדית קריאו (סימול: CREO). בשורת הסכום יהיה רשום: מיליארד דולר בלבד.

אם נאמר שכל השנים ברור היה שכך ייגמר הפרק העצמאי בחייה של קריאו זה ודאי לא יהיה נכון, שהרי לא אחת נראה היה שקריאו נכשלת במשימה הקשה שלקחה על עצמה בתחילת שנות ה-90 - להתחרות בחברות הדפוס הגדולות. אך עם עובדות קצת קשה להתווכח ואפשר לומר בפה מלא שקריאו - על אף הדרך הפתלתלה - היא סיפור הצלחה.

מי שאחראי במידה לא מבוטלת להגעתה של החברה למעמד כזה - אקזיט מוצלח ויצירת ערך מרשים - הוא עמוס מיכלסון (51), המנכ"ל. הוא אותו אדם שעומד מאחורי הציטוטים בפתיחה. "לא חשבתי בכלל על אקזיט כשבאתי לחברה. חשבתי איך להביא את הערך הגדול ביותר שאני יכול להביא. אף סיפור הצלחה אינו של אדם בודד אלא של צוות ולאורך השנים טעויות תמיד יקרו, אבל השתדלנו לא לעשות הרבה כאלה".

מיכלסון אינו זה שייסד את חברת קריאו. עשו את זה ב-1983 קן ספנסר ודן גלברט, ישראלי המתגורר בקנדה מאז 1973. מיכלסון הוא רק זה שידע להצטרף אליה ב-1991 כאשר היא העסיקה 50 עובדים עם מחזור מכירות של 2 מיליון דולר. בקריאו כיום 4,000 עובדים ומתוכם 1,000 בישראל. קצב ההכנסות שלה הוא 700 מיליון דולר והרווחים מסתכמים בכ-6 מיליון דולר לרבעון (קצב של כ-25 מיליון דולר בשנה) על רקע תוכנית רה-ארגון שביצעה באחרונה.

החברה הוקמה אז כיצרנית של מקליטים אופטיים ומנועי הדמיה מבוססי לייזר לתעשיית הדפוס. בתחילת שנות ה-90 גלברט, שהיום הוא סמנכ"ל הטכנולוגיות של קריאו, ספנסר ומיכלסון החליטו להפוך את החברה לספקית פתרונות כוללים לתעשייה והחלו לתכנן את טכנולוגיית ה-CTP, הכנס של פלטות דפוס ישירות מהמחשב תוך ייתור השלב של הפילם. וכך בתערוכת דרופה 1995 כבר אפשר היה להציג את הפתרון בגאווה.

"אני אספר סיפור שימחיש הרבה דברים על קריאו", אומר מיכלסון. "כשהייתי באופטרוטק רצינו לבנות מדפסות לייזר ברזולוציה ואיכות גבוהה והגענו למסקנה שאין לנו היכולת לפתח אותן אצלנו. רכשנו מדפסת לייזר מחברה גרמנית בשם Hell ב-105 אלף דולר והיא לא הייתה ממש בהתאם למפרט אותו חיפשנו. שמענו על קריאו, שלחנו לגלברט את המפרט הרצוי ונסענו להיפגש איתו בקנדה. החישוב שלנו היה שאם המדפסת של הל עלתה כך, הרי שהמדפסת הזו תעלה כ-5 מיליון דולר.

"גלברט דיבר על הארכיטקטורה העתידית של המכונה ושאלנו אותו כמה ידרוש על מדפסת ראשונה. הוא ענה: 'חצי מיליון דולר'. אמרתי לו: 'חצי מיליון דולר זה בסדר, אבל לאיזה שלב'? והוא ענה 'לשלב של ייצור, מה זאת אומרת'? זה היה מאוד זול, אבל שמרתי על קור רוח. ואז שאלתי אותו: 'ואחרי כן, כמה תיקחו מאיתנו על כל מכונה'? והוא ענה: '35 אלף דולר'. בשלב הזה לא יכולתי להסתיר את הפתעתי מהמחירים הנמוכים. הוא קלט שמשהו לא נוח לי ואמר: "עמוס, אתה יודע, אפשר גם להוריד את זה ל-28 אלף דולר אם צריך'. בזכות המדפסת הזו, אימאג' 5008, אופטרוטק עשתה הרבה מאוד כסף. היינו מופתעים מהיכולת של החברה הקטנה הזו אז ב-1988 עם 15 עובדים, והחלטתי שאם אי פעם אני אעזוב את משפחת אלרון-אופטרוטק, אני רוצה להיות בקריאו. אבל גם הבנתי דבר נוסף: קריאו היא מכרה של זהב עם טכנולוגיות מדהימות, אבל ההנהלה לא הייתה ממוקדת בניצול שלהן לכיוונים מדהימים, ולכן לא גבתה מחירים ששיקפו את מה שיש שם באמת".

מיכלסון משתדל להגיע פעמיים בשנה לישראל, אך ב-2004 ביקר רק פעם אחת לאור המו"מ עם קודאק. הוא נולד וגדל בחיפה ("יש לי בישראל היום שני אחים ואחות. אח אחד בלונדון") ולמד הנדסת חשמל ואלקטרוניקה בטכניון. את שירותו הצבאי העביר בחיל האוויר ובתותחנים וב-1979 נסע ללימודי תואר שני במינהל עסקים בסטנפורד. ב-1981 שב לישראל והיה שותף להקמת אופטרוטק. הוא היה בחברה עד 1989 והצטרף לאופאל שהוקמה על ידי אופטרוטק. בתפקידו האחרון, הוא שימש מנכ"ל אופאל ועזב אותה טרם מכירתה לאפלייד מטיריאלס. באמצע הוא הספיק גם להתחתן ב-1984 עם הלן, שלימים תהפוך פרופ' לכלכלה באוניברסיטת בריטיש קולומביה.

את רעייתו, שאינה יהודייה אגב, הכיר לו שלמה קאליש, מנכ"ל ג'רוזלם גלובל, חברו עוד מימי בית הספר, שקרן ההון סיכון שלו הייתה גם אחת מהראשונות שהשקיעו בקריאו. השניים הכירו כאשר קאליש ומיכלסון יצאו לגלישת רוח באגם ומאז הם יחד. "אשתי היא האדם שהשפיע עליי במידה הרבה ביותר בחיים", אומר מיכלסון במה שעשוי להישמע כמו תחילת נאום תודה בטקס אוסקר אך לא מפיו, "היא היועצת הגדולה ביותר שלי. אני גדלתי כמהנדס אז יש לי נטייה להתלהב מטכנולוגיות. אשתי, לעומת זאת, שואלת אותי שאלות נוקבות שיכולות לפעמים להוציא את הרוח מהמפרשים". בהזדמנות אחרת אמר ש-99% מההצלחה שלו הוא חייב לה.

לאחר שעזב את אופאל, הצטרף לקריאו בתפקיד סגן נשיא לאסטרטגיה עסקית ואח"כ קודם לתפקיד המנכ"ל.

מיכלסון מדבר הרבה על הקומבינציה בינו לבין שני המייסדים, כל אחד אמון על תחום אחר. "כשהצטרפתי לחברה אמרתי לדן ולקן שאם תוך עשר שנים לא נגיע לשווי שוק של מיליארד דולר, על שלושתנו לפרוש, כי אם שילוב היכולות שלנו - הטכנולוגיות של דן, הביצועים של קן והחזון והאסטרטגיה שלי - לא יביא אותנו לשם, כנראה שמה שאנחנו חושבים על עצמנו לא נכון. במארס 2000 הצלחנו להגיע לשווי שיא של 2.5 מיליארד דולר כך שאפשר לומר שעוד קודם לכן, אחרי כשמונה שנים, הגשמנו את החלום".

* כן, אבל אח"כ ירדתם לשווי של 400 מיליון דולר ובמרוצת השנים לא פעם צפו את נפילתה של קריאו.

"אף פעם לא היינו מודאגים. אפילו כשירדנו לשווי של 400 מיליון דולר ידענו שיש לנו היכולת להימכר בשוק במיליארד דולר. מה שטוב בקריאו הוא היכולת הגבוהה לייצר ערך עבור חברות אחרות. השילוב עם קודאק ישיג חיסכון של 120 מיליון דולר לשנה, למשל".

* מה לדעתך הייתה אחת ההצלחות הגדולות שלכם?

"הפתרון שלנו למשתמשי הקצה ב-CTP. ב-1991 עשינו מיפוי של הטכנולוגיות והבנו שזו הטכנולוגיה עם הפוטנציאל הגדול ביותר. היקף שוק הקדם-דפוס היה אז 3 מיליארד דולר ושוק החומרים המתכלים הנלווים אליו היה כפול מזה. בשביל חברה עם מכירות של 2 מיליון דולר זה היה מספיק. מספר חברות ענקיות כבר היו בתחום כמו הל, אגפא, סאיטקס ודיינפון, אך הן לא חשבו בכיוון של משתמשי הקצה. נכנסנו מתוך ידיעה שגם הן יגיעו לשם בהמשך ובתוכנית העסקית ציינו שאם אחת מהן תגיע עם מוצר טוב משלנו בתוך שנה, סיכויי ההישרדות שלנו יהיו נמוכים. למזלנו, הן נתנו לנו ארבע שנים, כך שההחלטה לפתח Disruptive Technology כזו שינתה את פני החברה והרבה דברים אצל הלקוחות שלנו".

* ומהי הטעות הגדולה שעשיתם?

"הייתה החלטה שגויה שבמידה רבה בעטייה הגענו למצב שעדיף להימכר מאשר להמשיך לפעול בצורה עצמאית - לפתח אצלנו את תחום המתכלים לבד ולא לקנות חברה בתחום. כאשר היינו בשווי של 2.5 מיליארד דולר, ב-2000, היה דיון האם לקנות חברה גדולה, אפילו בהיקף של 1.5 מיליארד דולר, שתשלים אותנו ביכולות של הפלטות והמתכלים ונוכל לתת ללקוחות שלנו פתרון כולל. הרי זה בדומה למדפסות דיו, שם הכסף הגדול לאורך השנים נעשה על המתכלים ולא על המדפסות עצמן. זו הייתה טעות אסטרטגית, לא רכשנו.

"בשנים האחרונות נכנסנו לתחום ורכשנו מספר מפעלים. חשבנו שבדיוק את מה שעשינו בתחילת שנות ה-90 נוכל לעשות גם כעת ובאמת את תחום הפלטות הבאנו ממכירות של 0 לכ-80 מיליון דולר תוך שנה. מה שלא לקחנו בחשבון הוא שבזמנו היינו חברה פרטית שיכולה להרשות לעצמה להפסיד כסף במשך שלוש שנים ולעשות אחר כך כסף גדול. כחברה ציבורית יכולת התמרון שלנו הייתה קטנה. השוק לא היה מוכן לחכות ונגמר לנו הזמן כחברה עצמאית.

"כמנהלים, יש לנו שלושה אדונים: בעלי המניות, הלקוחות והעובדים. ההנהלה צריכה לדאוג ששלושתם יהיו מאושרים. אנחנו ראינו אומנם את היכולת שלנו לייצר כסף בעתיד עם אסטרטגיה חדשה, אבל קשה לומר לבעלי המניות בואו לא ניקח היום מיליארד דולר עם הסתברות של 100% אלא נחכה עוד חמש שנים ונביא ערך של אפילו 3 מיליארד דולר לבעלי המניות. הקומבינציה עם קודאק הייתה עדיפה בשלב הזה".

* היו בעבר הצעות נוספות לרכוש אתכם?

"הראשונה הייתה ב-1994 כשרק הצגנו מערכת ראשונה מכיוון חברה ציבורית גדולה - אני רק מוכן לומר שזו לא הייתה סאיטקס. זה לא עניין אותנו. קודאק עצמה דיברה איתנו משך שנים רבות ובסיבוב הנוכחי, כבר בפברואר 2004 באו לבקר אותנו נציגי קודאק לדבר על אפשרות, וחמישה חודשים מאוחר יותר הגיע גם נשיא קודאק עם ג'ון לנלי, מי שהולך כעת לנהל את החטיבה בה תהיה קריאו. העסקה הוכרעה כבר אז ונשיא קודאק אמר שהוא כבר החליט לקנות אותנו, כעת השאלה היחידה היא המחיר וכמה זמן זה ייקח".

* יש להניח שאתה לא מתכנן להפוך להיות מנהל בקודאק.

"בשנה שעברה, כאשר נשיא קודאק ביקר בקנדה ושאל אותי מה כוונותיי, אמרתי שלא אצטרף לקודאק, וכך אני מתכנן לעשות. אחרי הסגירה של העסקה - שתתרחש ביולי או אוגוסט - החלום שלי הוא חצי שנה לפחות לא לעשות דבר. אני לא יודע מה אעשה, פרט לעובדה שביולי יש לי שיט בים התיכון שנקבע מראש ויארך כחודש. אני מתכנן בחופשה לקרוא הרבה, לראות סרטים, לעשות ספורט ולהיפגש עם חברים. אני יודע מה לא אעשה: אני לא מתכוון לקרוא אי-מיילים ולא לשמוע ווייס מייל. אני רוצה ניקוי ראש מושלם. אופטרוטק, אופאל קריאו - היה לי מסע ארוך ומייגע וזו הפעם הראשונה בחיי שלא אצטרך לדאוג בה לשום דבר".

* אתה רואה את עצמך חוזר לישראל אחרי כל כך הרבה שנים בחו"ל?

"אני מאמין שכשהילדים יעזבו את הבית זה יכול להיות יותר ריאלי. בינתיים, לבן הקטן שלי יש עוד ארבע שנים עד שיסיים תיכון. אנחנו מדברים על הנושא ואופציה עדיפה יכולה להיות לבלות בישראל את החורף ובצפון אמריקה את הקיץ. עדיין אין הכרעה בנושא".

* אני לא רוצה לדכא אותך, אבל נניח שחצי השנה שלך חלפה. מה הלאה?

"האפשרויות רבות. אין לי כוונה לנהל חברה בעצמי, אבל אולי אני אקים חברה או חברות חדשות. יש כיוונים שתמיד עניינו אותי, אך העבודה שלי בקריאו דרשה פוקוס ולא יכולתי להתמקד בדברים אחרים. שני תחומים מושכים אותי במיוחד: מכשור רפואי ואנרגיה. שניהם מגלמים שווקים גדולים, ויש להם קסם גדול בעיניי מבחינת השילוב של טכנולוגיה ועסקים".

* תקים את החברות לבד או עם מישהו?

"דן גלברט הוא חבר יקר, אדם שאני מעריץ מבחינת היכולות הטכנולוגיות שלנו, ואני מאמין שכל תוכנית עתידית להקים חברה תכלול אותו. בכלל, התמזל מזלי לעבוד עם הרבה אנשים מוכשרים - אולי בגלל שפילוסופיית הניהול בקריאו היא שמנהל טוב חייב לשכור עובדים טובים ממנו".

* השקעת עד היום בחברות אחרות?

"השקעתי בחיי בהרבה סטארט-אפים, כ-30 בצורה ישירה, בהם גם ישראליים. אני לא רוצה לתת שמות, אבל מוכן לומר שחברת גלילאו של אביגדור וילנץ הייתה אחד מהסטארט-אפים האלה ושם עשיתי כסף. השקעתי בימים היפים של ההיי-טק, אבל הפסקתי. מעבר לכך אני גם משקיע במניות".

מיכלסון מחזיק ב-3% ממניות החברה בקירוב שכן מימש מניות עוד טרם המיזוג ולכן הוא יקבל מעט יותר מ-30 מיליון דולר כתוצאה מהמיזוג. בעלת המניות הגדולה היא קרן הפנסיה של המורים בקנדה עם 7% והיא צפויה להיפגש עם כ-70 מיליון דולר כתוצאה מהחזקתה בחברה.