גיבור גרמני חדש: אלברט אינשטיין

אבל הצלקות נותרו כנראה בליבו של מי שנבחר בידי השבועון "טיים" לאיש המאה ה-20. כפי שאומר ביוגרף שלו, יורגן נאפה, "אינשטיין שנא את הנאצים והרחיב את שנאתו אל הגרמנים כולם על כך שאיפשרו לדברים הללו להתרחש".

הראשון שהזהיר

תורת היחסות של אינשטיין ואחריה הנוסחה המפורסמת E שווה MC בריבוע, הניחו את היסודות לחקר הגרעין ולפיתוח הפצצה האטומית. אינשטיין היה הראשון שהזהיר עוד לפני מלחמת העולם השנייה את נשיא ארה"ב דאז, פרנקלין רוזבלט, מפני הסכנה שעמיתיו-לשעבר בגרמניה יעמידו לרשותו של אדולף היטלר פצצה גרעינית.

היה זה הידע של אינשטיין (ושל פליטים אחרים מאירופה הפשיסטית), לצד תמרור האזהרה שהציב, שהביא את הממשל האמריקני להקים את "פרויקט מנהטן" לפיתוח הנשק הגרעיני. היעד הברור היה גרמניה. אינשטיין ידע זאת, וקשה לומר שהוא התרגש במיוחד מאפשרות החורבן של מולדתו.

כל ההקדמה הזו באה כדי לציין תופעה בולטת ומוזרה המתרחשת בגרמניה מאז תחילת בשנת 2005: הפיכתו של אינשטיין לגיבור מקומי. במלאת 100 שנה לפרסום תורת היחסות ו-50 שנה למותו של אינשטיין, מצוינת "שנת אינשטיין" בכל רחבי העולם. הגרמנים מיהרו לנצל את ההזדמנות לא רק "לשקם" את יחסיהם עם הגאון היהודי, אלא גם לעשות מזה כסף.

נאפה הוא מחבר ביוגרפיה חדשה בגרמנית על אינשטיין, שהופיעה בתחילת השנה והפכה לרב-מכר. בברלין מציעים לתיירים לא פחות מ-40 מסלולי הליכה בעקבות אינשטיין, למרות העובדה ה"שולית" שביתו נהרס בידי הנאצים. בית הקיץ שלו, בשכונת קאפוץ' שמחוץ לעיר, נותר על תילו והפך לאתר תיירות מבוקש.

ממשלת גרמניה לא רק שהצטרפה לגל; היא גם מנסה להוביל אותו. ציטוטים מדבריו של אינשטיין מקשטים אפילו את משרד ראש הממשלה, והקנצלר גרהרד שרודר דיבר על כך ש"מילותיו של אינשטיין יכולות לתת לנו השראה גם כיום". הממשלה הודיעה על הקצבת 500 מיליון אירו למו"פ, "בשמו של אינשטיין".

ויכוח בין גרמניה לשווייץ

העובדות ההיסטוריות הן, שאינשטיין היה גרמני: הוא נולד בעיר אולם שבמדינת בווריה ב-1879. אבל בגיל 17 עבר לשווייץ, כדי להתחמק משירות בצבא הקיסרי, ובעיר ברן כתב ב-1905 את תורת היחסות. אינשטיין חזר לגרמניה ב-1914, ושם חי כאשר קיבל ב-1921 את פרס נובל לפיזיקה.

האירוע הזה עורר ויכוח בין גרמניה לשווייץ בשאלה, לאיזו מדינה הוא משתייך, לאור העובדה שאת מחקריו ביצע כאשר חי בשווייץ, ואף החזיק באזרחות כפולה. ועדת נובל הגדירה אותו רשמית כגרמני, אך כאמור אינשטיין הפסיק לראות עצמו ככזה כעבור 12 שנים בלבד.

מחפשת גיבורים

אך כיום מנסה גרמניה לאמץ אותו שוב. למדינה הזו אין יותר מדי גיבורים, ודאי לא כאלו שאיזכור שמותיהם יתקבל בהבנה בחו"ל, אחרי שהובסה בשתי מלחמות עולם ואחרי שהביאה את החורבן הנאצי. כבר ב-2003 דורג אינשטיין במקום העשירי בסקר שנערך בגרמניה בקרב מיליוני צופי טלוויזיה, לדירוג "הגרמני הטוב ביותר" (אגב: במקום הראשון דורג הקנצלר הראשון אחרי הנאצים, קונרד אדנאואר). מה שקורה השנה, הוא העצמה נרחבת של אותה תפיסה.

אבל אולי צריך לסיים את הסיפור הזה בציטטה המובאת בשמו של אינשטיין עצמו: "אם יוכח שתורת היחסיות שלי נכונה, גרמניה תטען שאני גרמני, וצרפת תטען שאני אזרח העולם. אם יוכח שתורת היחסיות שלי שגויה, צרפת תטען שאני גרמני, וגרמניה תטען שאני יהודי".