מכירת החמץ נעשית במסגרת השיטה הידועה במשפט העולמי כ"פיקציה משפטית". אין גנאי במונח "פיקציה". לא רק אצלנו מחפשים דרך לעקוף חוקים נוקשים בלי לעבור עליהם. גם עירוב התבשילים מבוסס על השיטה המשפטית המקובלת הזאת.
מאז שהוציא שר האוצר בנימין נתניהו את פסק ההלכה האוסר להגדיל את התקציב, מקובלת הפיקציה המשפטית בסלילת הכבישים בארץ. בתנאי שסוללים אותם, כמובן. בעוד שמכירת החמץ נעשית תמיד ללא בעיות, וגם הסדר נערך כהלכה במוצאי שבת, הלכות נתניהו נגועות בסחבת. הרבה עשן שחור יוצא עד שהפיקציה הופכת לחוזה. יוכלו להעיד על כך מתכנני הרכבות הקלות, מנהרת הכרמל וכבישי הרוחב שצריכים להתחבר לכביש 6, חוצה ישראל.
אמנם, לפעמים עולה מן הארובה עשן אפור בהיר, שאפשר להגדירו בסלחנות כעשן לבן. כביש 431 מראשון לציון למודיעין ייסלל סוף סוף, אחרי סחבת ארוכה, בידי חברת דניה סיבוס בשיטת ה-PFI, שעל-פיה היזם סולל את הכביש, מתחזק אותו תמורת דמי שכירות מהממשלה, ומעביר אותו כעבור חצי יובל שנים לממשלה. מה תרוויח הממשלה מן העיסקה? היא תרוויח את הפיקציה. הכסף לא יירשם בתוך ספר התקציב. כלומר, חלק מן הכסף לא יירשם שם. מאחר שיזמים הם טיפוסים המתקשים לגייס כסף, הממשלה תיתן ליזם מענק הקמה בסך 400 מיליון שקל (מתוך השקעה של 1.5 מיליארד שקל). כמו שנאמר, הולכים עם, ובלבד שזה ייראה בלי.
אלמלי ההלכה הקדושה האוסרת להגדיל את תקציב המדינה, היתה הממשלה עושה את השיקול הבא: היזם רוצה על הונו תשואה של 12%, ובצדק. הוא מחשב ריבית. הוא נוטל סיכונים. הוא רוצה גם רווח. ממשלת ישראל יכולה לגייס כסף ב-4% ריבית ובשעת הדחק ב-5%. את הסיכונים היא יכולה לגלגל לממשלות הבאות. הנה, היא עומדת להשקיע 70 מיליון שקל בצומת הולץ שבנתיבי איילון, מפני שבעבר שכחו שתעבור שם רכבת. התברר שמשאיות אינן יכולות לעבור מתחת לגשר ההלכה? לא נורא. נשנה את היציאה מז'בוטינסקי.
אז לסיכון אין מחיר בתקציב השוטף. ורווח? רווחת הציבור היא הרווח הגדול ביותר - יגיד לכם כל שר, אפילו שר האוצר. אז רק הריבית קובעת. ובריבית שהממשלה משלמת על חובותיה, אפשר לסלול כבישים באורך כפול, ואם תרצו ברוחב כפול, מזה שאפשר לסלול בשיטת ה-PFI. אם לא יותר מזה!
מנכ"ל מע"צ החדשה, אלכס ויז'ניצר, שינה את שם החברה והיא נקראת החברה הלאומית לדרכים בישראל. גם זאת לפי המסורת היהודית הקובעת, לא תמיד בהצלחה, כי המשנה שם משנה מזל. ובאמת, מזל גדול יהיה אם החברה תצליח להשקיע בשנים הקרובות לפחות 20 מיליארד שקל כדי להביא את כבישי ישראל לרמה מערבית.
למה צריך מזל? מפני שהלכת נתניהו פסקה, שהתקציב צריך להיות קטן. כאן ראוי לעמוד על שיטה המקובלת באוצר, והמופעלת באחרונה באורח אינטנסיבי - שעל-פיה אומרים אמת מתוך כוונה לשקר. מדי שבוע שומעים בכיר באוצר המכריז, שהתקציב והמיסים בישראל גבוהים מן הממוצע בארצות המערב.. אמת ויציב. אבל מה? הממוצע משלב מעצם טבעו נתונים שמתחתיו ונתונים שמעליו.
האמת שאיננה שקר היא זו: ההוצאה הציבורית בארצות נאורות כמו אוסטריה, בלגיה, דנמרק ושוודיה, אם להסתפק בדוגמאות מעטות, גבוהה יחסית מאשר בישראל. נטל המס בהולנד, באיטליה, בלוקסמבורג ובפינלנד, למשל, גבוה מאשר בישראל. לכן נוסיף עוד עובדה מעניינת: משעה שנתניהו החליט להעשיר את העשירים וגם הוציא לפועל את החלטתו, גדלו מאוד השקעות הישראלים... בחו"ל, לא בזכות העשרת העשירים יש היום עבודה - חלקית בדרך כלל - לעוזרות בית מקומיות, וגם הביקוש לעובדי היי-טק אינו נובע מהלכות נתניהו.
והעיקר, אין בעצם צורך במהפכה תקציבית כדי להרחיב בהתאם לצרכים את סלילת הכבישים. וזאת, בלי להזדקק ליוזמה הפרטית, שהחוזים איתה נסחבים וגם עולים לבסוף ביוקר. נניח שהממשלה תחליט להגדיל את תקציב הכבישים ב-4 מיליארד שקל בשנה, כדי להוציא 20 מיליארד שקל בחמש שנים. את 4 המיליארדים תיקח הממשלה באשראי, שעליו תשלם במקרה הגרוע ביותר 5% ריבית, שהם 200 מיליון שקל. בריבית זו אפשר יהיה להגדיל את היקף סלילת הכבישים לפחות בשיעור כפול מזה שייסלל בשיטת ה-PFI, שבה רוצה היזם בצדק לפחות 12%.
ואיך לגייס 200 מיליון שקל אלה? חלק ניכר מהכסף לא יהיה צורך לגייס כלל: ראשית, הוא יילקח מהקצבה המיועדת לכיסוי הפיקציה המשפטית הקרויה PFI. שנית, הכפלת הסלילה תקטין בשיעור מסוים את האבטלה ואת דמי האבטלה. שלישית, המובטלים שיקבלו שכר במקום קצבה יגדילו את תצרוכתם וישלמו מע"מ.
ואם עדיין יחסר כסף? לא יהיה אסון להיקף הפעילות הכלכלית בישראל אם יוטל מס כלשהו על המאיון העליון. להיפך. אז אפשר לסכם ולומר: פיקציה משפטית היא שיטה מקובלת. לא תמיד היא שיטה חכמה.
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
