"החלטות ללא בדיקה וללא בסיס"

על ועדת המכרזים נקבע בפסק דין של בית המשפט העליון, שדן במכרז לניהול ופיקוח פרויקט הרכבת באר שבע-רמת חובב, כי במכרז נפלו פגמים בניסוח מסמכי המכרז עקב התרשלותה של הרכבת, פגמים שגרמו למשתתפים במכרז להוציא הוצאות מיותרות, ולכן התנהלות שכזו נחשבת להפרת חובתה של הרשות כלפי המשתתפות במכרז.

השופט המחוזי יהודה זפט רמז, כי התנהלות ועדת המכרזים בפרויקט לביצוע עבודות תשתית להכפלה ושדרוג מסילת נען-באר שבע פוגעת באופן מהותי בעיקרון השוויון.

הבורר אבנר בר-סלע, שדן בסכסוך הכספי בין רכבת ישראל לחברת מי ערד, על עבודות שביצעה בקו המשודרג לירושלים, קבע: "ההחלטות השונות מבוצעות תוך תעתוע של כל המערכת ויצירת אי אמון בין המזמין, הקבלן וקבלני המשנה. המסקנה הנובעת מכל האמור היא אחת: גם הנהלת הפרויקט וגם נציגי הרכבת שטיפלו בפרויקט זה, אחת מהשניים: או שאינם מקצועיים, או שהחלטותיהם נקבעות ונחתמות ללא כל בדיקה ובסיס". הרכבת ומי עכב הגיעו לאחרונה לפשרה בנוגע לפסק הבורר.

אלו הן מספר דוגמאות לביקורת של בתי המשפט על הפעילות והתנהלות של רכבת ישראל. במקביל, יש לומר, חלק מהעתירות נגד הרכבת נדחו.

הפקעות לא חוקיות

בפסק דין שניתן לאחרונה, ביקשה רכבת ישראל מביהמ"ש המחוזי להוציא צו הצהרתי האוסר על אישה קשישה להמשיך ולגור בביתה, על מנת לבצע את העבודות לקידום פרויקט תוואי רכבת הפרברים, מפתח-תקווה לדרום השרון, הוד השרון וכפר-סבא. בעלת הנכס, המתגוררת בו 50 שנה, מחזיקה עדיין במקרקעין. הרכבת טענה, כי עיכוב בביצוע העבודות להקמת המסילה יסב נזק של מיליוני שקלים לציבור, וכי הסכמה לגובה הפיצוי אינה תנאי לפינוי המקרקעין.

מנגד טענה בעלת הנכס, הדסה אביגדורוב, כי צווי ההפקעה אינם חוקיים כיוון שהם נחתמו טרם ניתן אישור לתוכניות המתאר הרלוונטיות לאזור. בנוסף טענה, כי רכבת ישראל לקתה בהצגת העובדות שבמחלוקת לבית המשפט, בין היתר כשהגישה שרטוט שגוי באמצעות אדם שלא ערך אותו ולא היה בקיא בפרטיו, ובניסיון של הרכבת להגניב ראיות לתיק בית המשפט. למשל, כשהגישה בקשה לזירוז הדיון, שבמסגרתו הובאו ראיות חדשות לכאורה בפני בית המשפט.

בפסק דין חריף קבעה השופטת הילה גרסטל, כי רכבת ישראל לא פעלה בהתאם לתוכניות מתאר מאושרות כחוק, אלא הסתמכה בהפקעה על תשריט ההפקעה מכוח הצווים, ולכן אינה זכאית לתפוס חלקה בשטח לפי תוכניות המתאר באופן כללי. רכבת ישראל מסתמכת על צווים ועליהם בלבד ומבקשת לאפשר לה "קיצורי דרך" בהפקעת מקרקעין. גרסטל קבעה, כי בית המשפט לא ייתן לכך את ידו. התנהלות הרכבת לוקה באי-חוקיות.

גרסטל לא חוסכת בביקורת גם על התנהלות הרכבת בהליך המשפטי הפרוצדוראלי. במסגרת בקשה להחשת דיון, צירפה הרכבת חוות דעת מומחית לאקוסטיקה, שלגביה נטען שהיא מלמדת, שאם יותקן מיגון אקוסטי יהיו תנאי המגורים בבית סבירים. "לא ברור לי מה בין בקשה להחשת דיון ובין חוות דעת אקוסטית. לא ברור לי גם על איזה סדר דין הסתמכה הרכבת שהגישה ראיות חדשות ומהותיות לתיק בית המשפט בדלת האחורית. התנהלות זו של רכבת ישראל ראויה לכל גנאי כאשר, כזכור, עוסקים אנו בהפקעת מקרקעין, הליך המהווה פגיעה קשה ומהותית בזכותו היסודית והחוקתית להגנה על קניינו".

השופטת תקפה את טענת הרכבת, כי בעלת המקרקעין לקתה בשיהוי: "האם ניתן להעלות על הדעת כי זכויותיה ישללו ממנה, גם בהנחה שלקתה בשיהוי? נראה כי עדיף היה לרכבת שלא היתה מעלה את טענת השיהוי, במיוחד כאשר מדובר ברשות סטטוטורית, שחובתה לכבד זכויות יסוד ולעמוד על מימושן, ולא לנסות לפגוע בהן בהסתמכות על פגמים טכניים".

בסיכום פסה"ד נכתב, כי בית המשפט אינו חותמת גומי של רכבת ישראל, וכאשר ההפקעה המתבקשת אינה חוקית - בית המשפט לא ייתן ידו לכך. במקרה זה נדחתה בקשת הרכבת, והיא חויבה בהוצאות בסך 15 אלף שקל.

פיצוי בשל פגמים בנוסח המכרז

הרכבת ערערה על החלטת ביהמ"ש המחוזי ת"א, שחייב אותה לשלם לצומת מהנדסים - תכנון תאום וניהול פרויקטים, 713 אלף שקל בשל פגמים בהתנהלות ועדת המכרזים, בעניין ניקוד ההצעות של המתמודדים במכרז לניהול תאום ופיקוח על פרויקט מסילת הרכבת באר שבע-רמת חובב.

ביהמ"ש המחוזי קבע, כי רכבת ישראל נהגה במשתתפים במכרז איפה ואיפה: "משתתף שהיה לו ניסיון עבודה אצל רכבת ישראל נהנה מיתרון על משתתף שלא היה לו ניסיון מסוג זה". ביהמ"ש המחוזי קבע, כי רכבת ישראל לא פעלה בהתאם לעיקרון השוויון.

בערעור נקבע, כי הרכבת חייבת בפיצוי הנזקים בשל ניסוח לקוי של תנאי המכרז, כיוון שאינם כוללים פרטים רלוונטיים אודות אמות המידה שהפעילה ועדת המכרזים, וכן חלוקת המשקל והניקוד שקבעה הרכבת לרכיבי המכרז: "עצם הימנעותה של הרכבת מפרסום הפרטים הרלוונטיים אודות אמות המידה שהפעילה מהווה פגם בהתנהלות הרכבת.. מן הראוי שמסמכי המכרז יכילו באופן מפורט ככל האפשר את עמדות המידה שייבחנו על-ידי ועדת המכרזים, על משקלם ואופן חישובם".

בית המשפט העליון קיבל באופן חלקי את ערעורה של רכבת ישראל וקבע, כי הימנעות הרכבת מלפרסם מראש את שיטת הניקוד במכרז אינה חמורה עד כדי הצדקת ביטול המכרז. בית המשפט הפחית את הפיצוי לצומת מהנדסים מ-713 אלף שקל ל-150 אלף שקל. הפיצוי, נקבע, הוא בגין ההוצאות שנגרמו לצומת המהנדסים כתוצאה מהפגמים במכרז, ולא כתוצאה מאובדן הכנסה, כפי שנקבע בפסק הדין המחוזי.

פגיעה בעקרון השוויון

חברת אוליצקי עבודות עפר עתרה נגד רכבת ישראל לביטול זכייתה של חברת מי ערד במכרז לביצוע עבודות תשתית להכפלה ושדרוג מסילת הרכבת נען-ב"ש. ביהמ"ש המחוזי בת"א קבע, כי בחירת ועדת המכרזים בהצעה שכוללת מחיר שלילי אינה מתיישבת עם תנאי המכרז, ופוגעת באופן מהותי בעיקרון השוויון.

יחד עם זאת, השופט יהודה זפט קבע, כי אין מקום להיעתר לבקשת אוליצקי להוציא צו ביניים לעכב את הפרויקט: "עיכוב כזה יפגע בביצוע תוכניות הפיתוח של הרכבת, והנפגע העיקרי מכך הוא הציבור". זפט מציין, כי העתירה שהוגשה מגלה סיכויי זכייה, וניתן יהיה לפצות את אוליצקי בפיצוי כספי כתוצאה מאובדן העבודה והרווחים אם תתקבל עתירתה.

הצעתה של אוליצקי לביצוע עבודות תשתיות בקו היתה 49.8 מיליון שקל, והצעתה של מי ערד היתה 41.6 מיליון שקל. אוליצקי טענה, כי הצעתה של מי ערד נגועה בתכסיסנות פסולה, כיוון שהיא הציעה לשלם לרכבת עבור פינוי והובלת חומר חפור למרחק העולה על 25 מטר. על-פי הצעת מי ערד, היא תשלם לרכבת 7 מיליון שקל לכל קילומטר של פינוי חומר חפור מעל 25 הק"מ הראשונים.

אוליצקי טענה, כי הצעת מחיר שלילי פוגעת באופן מהותי בשוויון. בית המשפט כאמור דחה את בקשת אוליצקי לצו הביניים, אך ביקר באופן מפורש את התנהלות ועדת המכרזים, שפגעה מהותית בעיקרון השוויון.

תוהו ובוהו בקו המשודרג לירושלים

מי ערד מסוכסכת עם הרכבת גם בפרויקט אחר. מי ערד זכתה לאחרונה בפסק בורר, שחייב את הרכבת לשלם לה תוספת של 48 מיליון שקל עבור עבודות שביצעה בקו המשודרג לירושלים. הבורר, אינג'ינר אבנר בר-סלע, קבע, כי בפרויקט זה התגלה תוהו ובוהו בדרך קבלת ההחלטות.

"מחירים נסגרים ונפתחים תוך תקופות קצרות. קבלן מתחיל בעבודה כאשר הוא יודע, שישנו מחיר שסוכם בחתימת המזמין, ולאחר תחילת העבודה נדרש להוריד את המחיר פעמיים. החלטות שונות מבוצעות תוך תעתוע של כל המערכת ויצירת אי-אמון בין המזמין, הקבלן וקבלני משנה. לאחר סיכום כלשהו מובעת חרטה, נוצר אי-ביטחון בהחלטות, ואז פונים ליועץ חוץ, שאת השטח לא ראה", קבע.

בר-סלע קבע, כי המסקנה הנובעת מכך היא, שהנהלת הרכבת והנהלת הפרויקט או שאינם מקצועיים, או שהחלטותיהם נקבעות ונחתמות ללא כל בדיקה ובסיס, והליכים אלה יוצרים עיכובים בעבודה וחוסר מוטיבציה ע"י המבצעים. פסק בורר זה, שחייב כאמור את הרכבת בתשלום 48 מיליון שקל, לא קיבל עדיין תוקף של בית משפט, והרכבת דורשת את ביטולו. בשבוע שעבר הגיעה הרכבת וחברת מי-ערד לפשרה בעניין פסק הבורר. על-פי הפשרה הרכבת תשלם לחברה 21 מיליון שקל.