רק רכבת? לא רק

המון שנים ראו אצלנו את הרכבת כקרובה ענייה. עכשיו המצב הפוך, ואם ירצה השם נוכל לנסוע מתל-אביב לירושלים בשתי רכבות. הראשונה, זו שתיקנה את הקו הישן וקלקלה את הנוף, תגיע עד מלחה, לטובת התל-אביבים הרוצים לבלות בקניון מלחה. הסלילה עלתה כ-600 מיליון שקל במקום 180 מיליון שקל, ומי שישתעמם ב-81 דקות הנסיעה בין קצה העיר האחת לקצה עיר האחרת יוכל לעשות את החשבון הבא: הקו המהיר בין תל-אביב לירושלים אמור לעלות קרוב ל-4 מיליארד שקל. בהנחה שחריגה תביא אותו ל-6 מיליארד שקל, השאלה היא כמה תעלה הנסיעה בת 28 הדקות בקו הזה? אם נחשב ריבית צנועה של 5%, הרי שרק כיסוי הריבית יעלה לנוסע הנחפז - אחד מבין ששת המיליונים הצפויים - 50 שקל בכל כיוון. ומה עם ההוצאות על הציוד הנייד? ועל ההפעלה?

הבאנו חישוב חלקי זה כדי לומר דבר אחד: בולמוס פיתוח הרכבת נעשה בלי חשבון. וגם בלי החשבון הבא: נניח שמערכות ההסעה ההמונית בתוך הערים המטרופוליטניות תוקמנה ו-6 מיליון אנשים בשנה יהיו מוכנים להשאיר את מכוניתם הפרטית ליד הבית. בהנחה שכל רכב פרטי מסיע 2 אנשים בממוצע, הרכבת תוריד מכביש מס' 1 מדי שנה 3 מיליון מכוניות פרטיות, קרוב ל-30 אלף מכוניות ביום. אם כך, הרכבת מיותרת. אם בכביש ירושלים - תל-אביב יקטן מאוד הגודש, הרי אפשר יהיה לנסוע בין שתי הערים באוטובוס במהירות מניחה את הדעת! פרדוקס.

כמובן, בתנאי שבתוך הערים המטרופוליטניות אפשר יהיה להגיע מהר ממקום למקום. דבר זה לא יקרה כאשר מותחים קו אחד של רכבת קלה. ביישובים העירוניים יש גם רוחב ולא רק אורך. לא קווים דרושים בהן. דרושה רשת. אלא שגם הרכבת הקלה היא חלק מהבולמוס.

אילו היה בכוחה של הממשלה לאכוף אגרות גודש, שתצמצמנה את תנועת הרכב הפרטי ברחובות הערים הגדולות, הרחובות היו מתפנים לתנועת אוטובוסים, מידיבוסים ומיניבוסים, ברשתות מגוונות, ואפשר היה להאיץ את התנועה בתוך הערים בהשקעה צנועה יחסית ובמהירות גדולה יחסית, בלי לדבר על קו ירושלמי מסכן אחד ב-2008 או ב-2009 ועל קו תל-אביבי לא כל כך מסכן בעתיד הלוטה בערפל.

בהקשר זה ראוי להזכיר את בולמוס הפיתוח - המילולי - של הנגב והגליל. נעזוב את הרכבת לאילת, האמורה לייבש את תעלת סואץ. מאריכים עכשיו את כביש 6, שיחבר את הדרום עם הצפון. אז למה רכבת? בעלי הרכב הפרטי יעדיפו, אולי, את הכביש המהיר. וחסרי הרכב? להם יש כסף לנסוע ברכבת? אלא אם יצמצמו שוב את סל התרופות כדי שיהיה כסף לסבסד את הרכבת! באירופה, המפותחת מישראל בכל המובנים וגם במובני התחבורה, עלה השימוש ברכבת (בספירת הנוסעים והקילומטרים) ב-6% בין 1970 ל-2000. באותה תקופה עלה השימוש באוטובוסים ב-54% והשימוש ברכב הפרטי ב-140%.

לכן, החשיבה צריכה להכיל את כל אמצעי התחבורה וגם צוות החשיבה צריך להיות אחד, שלא כמו שהתגלה עכשיו בשאלת הנתיב לתחבורה ציבורית מנתב"ג לתל-אביב, שם עושה האוצר את ההפך ממה שרוצה שר התחבורה, כשם שבמסילה המשודרגת לירושלים עשה שר התחבורה את ההפך ממה שרצה האוצר.

פיתוח המסילות עשיר בנעלמים הנדסיים. תקציב של 20 מיליארד שקל עלול להתגלות כהשקעה הכרחית של 40 מיליארד שקל. וזה בלי המיליארדים של הרכבות הקלות בקוויהן הראשונים, שבהחלט לא יפתרו שום בעיה. אז צריך לרדת מן הגג ולעבור לפתרונות פשוטים, מיידיים וזולים.