ביהמ"ש קיבל חלקית תביעת דיבה של עו"ד חוטר-ישי נגד "ידיעות אחרונות" - אך פסק לו פיצוי נמוך

בית המשפט המחוזי בת"א קיבל באופן חלקי את תביעת הדיבה שהגיש עו"ד דרור חוטר ישי נגד מרדכי גילת, אלון שלו וארנון מוזס.

חוטר ישי הגיש ב-1998 תביעת לשון הרע ב-1.8 מיליון שקל בגין ארבע כתבות בעיתון "ידיעות אחרונות", אשר ייחסו לו חלק בקידום חוק החנינה לרגל מלאת יובל למדינה, בתקופה שכיהן כראש לשכת עורכי הדין ובעת שהתנהל הליך פלילי נגדו באשמה של ביצוע עבירות מס.

באחת הכתבות, שפורסמה ב"ידיעות אחרונות" בנובמבר 1997, נטען כי חוטר-ישי תומך בחוק חנינה כללית, שיחול גם על נאשמים שהליכים משפטיים תלויים ועומדים נגדם בבתי המשפט. בכתבה נאמר כי התובע תומך בחנינה אך ורק בגין עבירות שחומרתה נמצאת מתחת לרף מסויים, כפי שתקבע הכנסת. בכתבה צויין כי נגד חוטר-ישי הוגש כתב אישום בעבירות מס. חוטר ישי טען כי תגובתו לכתבה הובאה באופן חלקי, ולא צויין בכתבה כי הבהיר שלא יבקש חנינה לעצמו.

בנוגע לכתבה זו ציין השופט, מגן אל טוביה, כי לא מן הנמנע שהקורא הסביר יקשר בין התמיכה של התובע בחוק החנינה לבין העובדה כי הוא עצמו נאשם במעשים פליליים ויגיע למסקנה המתבקשת מצירופם של אלה, כי התובע, בעודו חבוש בכובעו הציבורי, מקדם חוק אשר עשוי להיטיב עימו כאדם פרטי.

לכן, קובע השופט, הכתבה מהווה לשון הרע, מפני שחוטר-ישי מצטייר כמי שמנצל את תפקידו הציבורי, כדי לחמוק מאימת הדין המוטלת עליו. השופט השופט קבע גם, כי כתבה זו לא הציגה את האמת כולה ולגביה לא עומדת לנתבעים הגנת אמת הפרסום. כמו כן, "ידיעות אחרונות" לא הוכיח כי הפרסום נעשה בתום וזאת בשל פרסום החלקי של דברי התובע, באופן שעיוות את עמדתו בנושא יוזמת החנינה.

בשורה התחתונה, קיבל השופט את התביעה נגד מוזס ושלו בכל הנוגע לכתבה האמורה, שבה לא למוטי גילת כל חלק.

עם זאת, בבואו לקבוע את גובה הפיצוי, מציין השופט כי לא הוכח בראיות ממשיות כי הנתבעים התכוונו לפגוע בשמו הטוב של התובע. לדברי השופט, הנתבעים פעלו לתקן את הפרסום הפוגע תוך ימים ספורים ובאופן סביר ומידתי. לכן, נפסק כי הנתבעים ישלמו לחוטר-ישי 24 אלף שקל, וגם הוצאות בסך 19,500 שקל.

השופט דחה את תביעת חוטר ישי בנוגע לשלוש הכתבות האחרות שפורסמו בנובמבר-דצמבר 1997 ב"ידיעות אחרונות" בנושא יוזמת החנינה לקראת שנת היובל למדינה. בנוגע לכתבה של גילת קבע השופט, כי "התובע לא הרים את נטל ההוכחה להעדר תום לב בפרסום כנדרש, ועל כן הכתבות חוסה תחת ההגנה תום הלב הקבועה בחוק".

בנוגע לכתבה השלישית, בה דווח כי ועד מחוז ת"א של לשכת עורכי הדין התנגד לחנינה, שעה שחוטר-יש תומך ביוזמה, קבע השופט כי אינה בבחינת לשון הרע, מאחר שהתובע לא הכחיש אז ואינו מכחיש היום את תמיכתו ביוזמת החנינה לרגל היובל.

בנוגע לכתבה הרביעית, שפורסמה בעקבות החלטת הוועד הארצי של לשכת עורכי הדין לתמוך ביוזמה ולחקיקת חוק חנינה לרגל היובל - ובה נאמר כי את החלטת התמיכה הוביל חוטר-ישי - קבע השופט כי כתבה זו הוגנת ומאוזנת ואין בה לשון הרע.

(ת.א. 111/98)