כצפוי: מקווה ישראל עתר לבג"ץ בבקשה להוציא אותו משטחי פארק איילון

תוכנית פארק איילון מתייחסת לשטח של 8,000 דונם הגובלים בדרום תל-אביב וחולון, וכוללים בין השאר את מזבלת חירייה ואת שטחי בית הספר מקווה ישראל.

מקווה ישראל משתרע היום על 3,300 דונם. באוגוסט 2003 דחתה הוועדה המחוזית לתכנון ובנייה תל-אביב, את ההתנגדויות שהגיש ביה"ס להוציאו משטח התוכנית או לערוך תיקונים בהתאם לדרישותיו.

בנובמבר 2004 אישרה ועדת המשנה לנושאים תכנוניים עקרוניים את התוכנית תוך הכללת שטחי מקווה ישראל בתוכה. שר הפנים, אופיר פינס-פז, נתן השבוע תוקף לתוכנית המיתאר המחוזית.

באפריל התקבלה החלטת ממשלה בדבר הקמת הגוף שינהל את הפארק, יתכנן אותו ויפתח אותו.

מקווה ישראל טוען בעתירה, כי ב-1976 נחקק חוק מקווה ישראל הקובע כי המקום יוסיף לפעול כבית ספר חקלאי לקידום מטרותיו, וכי מותר לתת היתר לבנייה או לשימוש בקרקע של בית ספר לכל מטרה, שנועדה לקדם את מטרותיו.

לטענתו, מטרות בית ספר הם לחנך נוער בישראל לחיי חקלאות והתיישבות ולהקנות לו השכלה כללית, תרבות יהודית וחינוך כמקובל במוסדות החינוך במדינה.

בעתירה נאמר, כי מטרת החוק הייתה להגן על שטחי בית הספר מפני השתלטות של גורמים זרים על אדמותיו. לטענת מקווה ישראל, הכללת אדמותיו בתוכנית תיצור פגיעה חמורה עד כדי מניעת התפתחות הטבעית של בית הספר וחיסולו.

מקווה ישראל טוען, כי במידה והרשויות חפצות בכך, הדרך הראויה "לספח" את אדמותיו לשטחי התוכנית, היא אך ורק על-ידי הפקעה ותשלום פיצוי על-פי החוק.

לטענת ביה"ס, החוק נוצר כדי להגן על השטחים שלו בשל מגמות שהיו ב-1976 להעביר את בית הספר ממקומו, ולהפוך את אדמותיו לחלק מגן ציבורי.

לטענת בית הספר, זכויותיו בקרקע עולות כדי בעלות ולכן לא ניתן להתייחס לבית הספר כשאר האדמות שהתוכנית חלה עליהם. (בג"ץ 4248/05).