שיהוי בטענת סמכות עניינית

בפסיקה נקבע, כי כל טענה נגד סמכות מקומית יש להעלות בהזדמנות ראשונה, אחרת לא יהיה ניתן להעלות את הטענה בשלב מאוחר יותר.

לעומת זאת, בעיני סמכות עניינית נקבע לא פעם, כי סמכות עניינית הינה דבר שיורד לשורשו של הענין, וגם אם לא מעלים טענה כזו בהזדמנות ראשונה, ניתן להעלותה בשלבים מתקדמים, ובית המשפט, גם מיוזמתו, יכול להעלות את הטענה בענין סמכות עניינית, באשר יש למנוע מצב שבית משפט לא מוסמך ייתן פסק דין בין הצדדים.

ונשאלת השאלה, מה קורה כאשר איש מהצדדים לא מודע לבעיית סמכות עניינית (כולל השופט), והצדדים מתדיינים ומגיעים לשלבים מתקדמים בתיק, ולפתע אחד מהצדדים (בדרך כלל הנתבע המעונין למשוך זמן) מעלה טענה של חוסר סמכות עניינית?

זה קורה לעיתים קרובות בתחומים הקשורים במקרקעין, באשר בתחום זה יש לעיתים ערבוביה בין תחום כספי לבין תחום הקנייני, או בין תחום קנייני לבין תחום של חזקה ושימוש וכו'.

לא פעם הצדדים מוצאים עצמם עוברים מבית משפט לבית משפט, עד שזה האחרון קונה סמכות מכוח סעיף 79 לחוק בתי המשפט הקובע, כי בית משפט שאליו הועבר הענין יקנה סמכות עניינית ולא "יעבירנו עוד", בכדי שהאזרח לא ירגיש מטורטר בין בתי המשפט ללא סוף.

לאחרונה נדרש בית המשפט המחוזי בחיפה לסוגיה דומה, בענין ת.א. 364/03 משכן בנק הפועלים למשכנתאות בע"מ נ' עליזה קקון ואח', אשר נידון בפני השופט י. גריל.

בענין בנק משכן, הקונים של דירה בקומת קרקע בפרדס חנה, לאחר ששילמו חלק לא מבוטל מהתשלום של התמורה, שמו לב, כי הדירה ממושכנת ברשם המשכונות לטובת בנק משכן! ככל הנראה, הדירה ו/או זכויות המוכרים לא היתה רשומה בפנקסי המקרקעין, והמוכרים לא היו מודעים ו/או לא בדקו גם ברשם המשכונות את מצב הזכויות. בין לבין, בנק משכן החל בהליכי מימוש המשכנתא, והקונים עתרו לבית המשפט בכדי שזה ימנע מהבנק לממש את השיעבוד, עד שהמוכרים יגררו את המשכנתא ו/או יסלקו אותה, ועל ידי זה הדירה תישאר נקייה מכל זכות ולטובת הקונים.

הקונים הגישו את התביעה בבית המשפט המחוזי בחיפה, וזה הספיק לקיים מספר דיונים, לקבל בקשות ולתת החלטות. והנה הבנק, לאחר כל אלה, העלה טענה בדבר חוסר סמכות עניינית של בית המשפט המחוזי בטענה, כי המשכון הינו על סכום שהינו פחות מסמכות עניינית של בית המשפט המחוזי, אלא שייך לבית משפט השלום, ועל כן יש להעביר את הדיון לבית משפט השלום.

השופט גריל דחה את בקשת הבנק, תוך אימוץ עיקרון תום הלב בענייני סדר דין. השופט גריל מביא מדברי פרופ' דודי שוורץ במאמרו המפורסם: "תחולתו של עקרון תום הלב בסדר הדין האזרחי", עיוני משפט רא(2) עמ' 295, אשר כתב: "מכל מקום, בית המשפט עשוי להזדקק, ואף נזקק בפועל, לעקרון תום הלב על מנת להתגבר במקרים מתאימים על מצודה בצורה, דהיינו, להכשיר דיון שנערך בהיעדר סמכות עניינית תוך הסתמכות על הדוקטרינה של מניעות. למשל, באותם מקרים בהם הדיון המתנהל זה שנים בערכאות שיפוטיות שונות עשוי להתבטל בהיעדר סמכות עניינית, לה טען הנתבע לאחר שמוצו כמעט כל הליכי הדיון, לרבות ערעורים על ענייניו. דומה כי בית המשפט יוכל להזדקק לעקרון תום הלב, ולקבוע כי בנסיבות אלה בהן ישן הנתבע על טענת היעדר הסמכות העניינית הוא יהיה מנוע מלהעלותו".

כמו כן, בעבר בענין ע.א 1049/94 דור אנרגיה (1998) בע"מ נ' חמדאן פ"ד נ (5) 850, השופט תיאודור אור קבע: "קבלת טענת המשיבים בשאלת הסמכות הייתה מחייבת החזרת הדיון לבית משפט השלום על מנת שיתחיל בדיון מבראשית לאחר חלוף שנים מיום הגשת התביעה לבית המשפט המחוזי....".

השופט גריל, תוך מתיחת ביקורת על בנק משכן קובע, כי תביעה זו הוגשה לפני כשנתיים ובינתיים התקיימו ישיבות רבות וניסיונות להגיע להסדר, ובנק משכן מעולם לא העלה טענת חוסר סמכות. השופט גריל קבע: "בנסיבותיו המיוחדות של המקרה שבפנינו סבורני כי יש בעמדתו של המבקש במהלך הדיונים עד כה (הימנעות מלטעון לחוסר סמכות עניינית בבקשותיו שהוגשו, ההימנעות מלטעון חוסר סמכות עניינית בארבע הישיבות שהתקיימו במעמד הצדדים עד 23.3.05, והעובדה שגם לא נטענה חוסר סמכות עניינית בתיק הקודם , בבית משפט זה, באותו ענין ולגבי אותו שעבוד) משום יצירת מניעות החוסמת את המבקש מלהעלות כיום טענת העדר סמכות עניינית. תוצאה אחרת אין בה כדי להניח את הדעת, בהתחשב בזמן השיפוטי, ובהתמשכות הדיונים, וכל זאת רק בשל כך שצד לסכסוך טעה לגבי הערכאה המוסכמת".

מעיון בפסק דין של השופט גריל וכן אסמכתאות שצוטטו בו, נראה, כי העלאת נושא סמכות עניינית בשלב מאוחר ומבלי להראות טעם מוצדק, יש בו גם משום הבעת זלזול בזמנו של השופט וחוסר אמון לשופט הדן באותו תיק במשך זמן ארוך יחסית.

הכותב מתמחה בדיני מקרקעין, תכנון ובנייה וממ"י.