היועמ"ש יכריע בשאלת מגבלת סחירות הקרקע המוטלת על הקיבוצים

החלטה 717 של מועצת מקרקעי ישראל מיוני 1995, אשר בוטלה בהמשך במסגרת בג"ץ הקרקעות של הקשת המזרחית, עוסקת בתנאים השונים הנדרשים מהקיבוץ לשינוי ייעוד הקרקעות מייעוד חקלאי לייעוד לשטחי תעסוקה ותעשייה. בין היתר נקבע בהחלטה, כי קיבוץ רשאי להעביר את זכויותיו בקרקע לתאגיד, בו הקיבוץ יחזיק ב-26% לפחות מהון המניות הנפרע שלו, יהיה בעל הזכות למנות 26% ממנהליו ובעל הזכות לקבל 26% לפחות מרווחיו.

במכתב ששיגר לאחרונה עו"ד חיים סאמט לשרת המשפטים ציפי לבני ולשר התמ"ת אהוד אולמרט, טוען סאמט, כי מעיון במספר חוזי חכירה שנתחמו בקשר להחלטה 717 ניתן לראות, כי המינהל מסרב ליתן את הסכמתו להעברת הזכויות במקרקעין מהתאגיד לצד שלישי, ודורש, למעשה, כי הקיבוץ ימשיך ויחזיק ב-26% מהשליטה גם באותו צד שלישי.

סאמט: "הפכנו והפכנו, ולא מצאנו בהחלטה 717 כל איסור או מניעה לסיחור הקרקע מהתאגיד, שמוחזק בשליטת הקיבוץ לצד שלישי. להפתעתנו, מצאנו איסור מעין זה בחוזי החכירה. מגבלה זו עומדת בניגוד לחוק יסוד כבוד אדם וחירותו, כמי שפוגעת בקניינו של התאגיד וכן פוגעת בחוק יסוד חופש העיסוק של הקיבוצים למסחר את המקרקעין הלאה, תוך שהיא מפלה את הקיבוצים לרעה מול יתר חוכרי המינהל".

סאמט מוסיף: "שיקולים מסחריים וכלכליים, הן של התאגיד, הן של המינהל והן של המדינה מביאים למסקנה אחת - כי נכון וצודק לאפשר לתאגיד למכור את מלוא זכויותיו בקרקע. מכירת הזכויות תאפשר לתאגיד למקסם את רווחיו ותיצור בעיקר הכנסה נוספת לחברי הקיבוצים הזקוקים להכנסה זו כאוויר לנשימה. בנוסף, התאגיד אינו יכול לקבל מימון אפקטיבי מהבנקים מאחר ו-26% מהקרקע אינם ניתנים לשעבוד, ולמעשה, אין בכוחו ליישם את מטרת החכירה ולהפוך קרקעות אלו לשמישות לתעשייה".