בלי פאניקה

בסוף השבוע האחרון עלתה לאקרנים בארץ קומדיית המדע הבדיוני "מדריך הטרמפיסט לגלקסיה", המבוססת על ספרו רב המכר של הסופר הבריטי הנערץ, דגלאס אדאמס המנוח. העובדה הזו יכולה, אולי, להסביר מדוע נראו ברחובות תל-אביב חבורות של אנשים עם מגבות גדולות על כתפיהם. סביר להניח שרובם היו פשוט אנשים שניצלו את מזג האוויר החם ללכת לים, אבל חלקם, החלק הטוב, היו חובבי "מדריך הטרמפיסט לגלקסיה" בדרכם לקולנוע.

ה"מדריך" נולד בשנת 1978 כתסכית רדיו ב-BBC, ובעקבות הצלחתו הופיע שנה לאחר מכן כספר. באותן השנים הייתה פריחה עולמית של מוצרי מדע בדיוני שנציגיה הבולטים היו בין היתר "מלחמת הכוכבים" של לוקאס (שהחלק האחרון בה עולה בסוף השבוע הקרוב), "הנוסע השמיני" של רידלי סקוט ו"מפגשים מהסוג השלישי" של ספילברג.

"המדריך" היה התשובה הבריטית למסעות הגלקטיים האינסופיים, אך במקום לשקוע בפרנויה, באימה, או בפאתוס הגבורה של קץ העולם בשל איום חיצוני או אטומי, עסק התסכית בנושאים האלה מנקודת מבט הומוריסטית ושנונה. על פי התסכית, קיים ביקום ספר בשם "מדריך הטרמפיסט לגלקסיה", הספר הפופולרי ביותר בכל העולמות, בין היתר כי הוא נושא על עטיפתו את המילים "בלי פאניקה". בסוף עידן הפרנויה האטומית ידע אדאמס ללחוץ על הכפתורים הנכונים כדי לייצר הומור מתוחכם, במיטב המסורת של מונטי פייטון מחד, ומנגד - בהמשך ישיר ליצירת המופת של קובריק "ד"ר סטריינג'לאב". הן "סטריינג'לאב" והן ה"טרמפיסט" צוחקים על הפרנויות האנושיות מפני האסון האולטימטיבי. שניהם מבקשים להשלים עם העובדה שהעולם הנו אבסורדי ובני האדם מטורפים באופן הבנאלי ביותר.

טרילוגיה של שישה חלקים

"הטרמפיסט" מתחיל בהרס כדור הארץ. חייזרים רוצים לבנות אוטוסטרדה חדשה בחלל וכדור הארץ, מה לעשות, עומד בדיוק באמצע. ארתור דנט, אדם פשוט, בריטי חובב תה, ניצל מההרס על ידי פורד פרפקט, חברו החייזר. כך, ללא בית, הוא מתחיל את הרפתקאותיו בחלל. מאחר ואין לארתור חללית, בכדי לנוע בחלל הוא חייב לתפוס טרמפ בחלליות של אחרים. בדרך זו הוא, ואנחנו, נכיר את נפלאות הגלקסיה ואת היצורים המשונים והמצחיקים המאכלסים אותה.באמצעות המדריך שארתור נושא עמו, יוסברו לנו כל האלמנטים הפנטסטיים שקיימים בחלל, נקבל טיפים על איך לשרוד ונשמע הגיג או שניים על משמעות החיים, היקום וכל השאר.

הומור האבסורד של דגלאס אדאמס הביא אותו להגות את עצת ההישרדות הטובה ביותר בעידן האינטרגלקטי, והיא - "שמור על המגבת שלך". המגבת הפשוטה הופכת ביצירתו של אדאמס לחפץ רב שימושי שמצליח להציל את חיי הגיבור לא פעם. מסיבה זו, חשיבותו של חפץ זה בעיני מעריצי "המדריך" מוצדקת.

אדאמס הגה את הרעיון ל"מדריך" כששכב שיכור על הדשא ולצדו "מדריך הטרמפיסט לאירופה". תסכית הרדיו הפך במהרה לסדרה של ספרים. הספר הראשון היה "מדריך הטרמפיסט לגלקסיה", לאחר מכן "המסעדה שבסוף היקום", והשלישי "החיים, היקום, וכל השאר". בספרים הנוספים פיתח אדאמס את התסכית והרחיב את הדמויות והעולם שיצר. בהתחלה טען אדאמס שמדובר בטרילוגיה, אך בצאת הספר הרביעי "היו שלום ותודה על הדגים", דיבר על טרילוגיה בארבעה חלקים. ארבעת החלקים הפכו לחמישה כשבתחילת שנות ה-90 הוציא אדמס את "בלתי מזיק ברובו". בשנת 2001 נפטר אדמס בגיל 49 לפני שהספיק לסיים את החלק השישי.

עולם ה"מדריך" קיבל ביטוי באמצעי מדיה שונים ומגוונים. הוא החל כתסכית רדיו, המשיך כספרים, ולאורך השנים קיבל חיים בצורה של סדרה טלוויזיונית, משחק מחשב, אלבום, הצגה, ספר קומיקס ואפילו מגבת.

מאז 1982 חלם אדאמס להביא את העולם שיצר לייצוג קולנועי בהוליווד. תחילה תוכנן הסרט ליישום על ידי הבמאי/מפיק הנודע איוון רייטמן ("תאומים", "שוטר בגן ילדים"). רייטמן חבר טוב של ביל מארי, ואחד הרעיונות היה ללהק את מארי לתפקיד הראשי בסרט. בסופו של דבר ויתר רייטמן על הפרויקט כשדן אקרויד ומארי עצמו הציעו לו לעשות את "מכסחי השדים". רייטמן ראה את "הטרמפיסט" כלא יותר מאשר "מלחמת הכוכבים" בגרסתו הקומית, ונראה היה שלא הבין כל כך את הבדיחות, או שהן פשוט לא הצחיקו אותו.

לאורך השנים המשיך אדאמס לחלום על הסרט, אך הוליווד לא נראתה מעוניינת. הקומדיות ההוליוודיות של שנות ה-80 היו בוטות יותר, מוחצנות יותר, ללא מקום לשנינות בריטית. ב-1997, חברה בעלת עסקת הפצה עם דיסני קנתה את זכויות הספרים ואדאמס החל לעבוד על תסריט חדש. ג'יי רואץ' ("אוסטין פאוורס", "פגוש את ההורים") אמור היה לביים, וג'ים קארי תוכנן להיות אחד המשתתפים.

כשאדאמס נפטר, נעצר הפרויקט ונראה היה שהוא הולך לקרוס שוב. שנה אחר כך התאוששו המפיקים והבטיחו שהם הולכים לגמור את הסרט, למען חברם המנוח. התסריט של אדאמס היה כמעט מוכן. הם שכרו תסריטאי שיעשה שיפוצים קטנים, בחרו במאי חדש והחזירו את ההפקה לדרך.

בחירת הבמאי סבלה מביקורות וחששות רבות. בהתחלה פנו המפיקים לספייק ג'ונז ("להיות ג'ון מלקוביץ'"), אך זה סירב והמליץ על גארת' ג'נינגס. ג'נינגס, במאי קליפים שעבד בין היתר עם REM ו-BLUR, עבד באותה התקופה על סרט הביכורים שלו: סרט עצמאי, קטן, דל תקציב, המספר סיפור התבגרות בשנות ה-80. כשהציעו לו לביים את "הטרמפיסט", עזב ג'נינגס הכל ונרתם למלאכה.

נקבר עם המגבת שלו

מעריצי הסדרה היו במתח. האם במאי חסר ניסיון יצליח לעשות צדק לספר? תחילה חשבו המפיקים ללהק את יו גראנט בתפקיד ארתור דנט. גרנט הוא ההפך הגמור ממה שדנט אמור לייצג. דנט הוא האדם הפשוט; הוא לא יפה, לא מגניב, לא כוכב. ג'נינגס הוכיח שהוא מבין את רוח הספרים וסירב ללהק את גראנט. בנוסף, ידע ג'נינגס שבתסכית הרדיו המקורי, המציא אדמס את הסיפור תוך כדי העבודה, לאחר שהפרקים הראשונים של התוכנית עלו כבר לשידור. עובדה זו הפכה את "הטרמפיסט" ליצירה משוחררת מהקונבנציות הסיפוריות, המקבלת תפניות עלילתיות שרירותיות, שהזרימה שלה קשורה לאבסורדיות של הרפתקאות הגיבורים והתנהגותם. הסרט מנסה לשמר את הנטייה הזאת, ולכן ההומור המיוחד שלו מזכיר את סוג הקומדיה של מונטי פייטון, בה להתרחשויות אין הגיון, ובמקום רצף עלילתי מקבל הצופה אפיזודות אבסורדיות שחושפות אותו כל פעם לעולם דמיוני מיוחד במינו. "הטרמפיסט" עלה לפני מספר שבועות לאקרנים בארה"ב ולמרות שהיה הסרט הרווחי ביותר שהוצג, הצלחתו המסחרית לא הייתה יוצאת מן הכלל. למרות זאת, דיסני שוקלת להפיק בעתיד שניים מתוך ארבעת ספרי ההמשך.

הגרסה הקולנועית ל"מדריך הטרמפיסט לגלקסיה" מהנה ביותר. אמנם הסרט מהנה גם למי שלא מכיר את העולם של דאגלס אדאמס, אך למעריצים מצפות הפתעות רבות; אדאמס המציא דמויות חדשות בשביל הסרט, בין היתר "הומה קאוולה", דמות אותה שמגלם ג'ון מלקוביץ'. פניו של אדאמס מופיעות בסרט באחת מה"מטמורפוזות" של ספינת החלל של נשיא הגלקסיה. כדאי גם לדעת, שאחת מהסצנות צולמה באפקט של 3 ממדים, ולכן, מי שיש לו משקפי 3D בבית, מומלץ להביא אותם לאולם ולהרכיב אותם בסצנה בה משודר מסר מהפלנטה מגרתיאה (הפלנטה בה נבנות יתר הפלנטות).

האגדה מספרת שגווייתו של אדמס נשרפה יחד עם המגבת שלו, והרבה רואים בנשיאת המגבת מחווה לסופר הכישרוני הזה. בסופו של דבר, מגבת, או לא מגבת, עולמו של "מדריך הטרמפיסט לגלקסיה" הוא אחת החוויות המהנות ביותר למי שמוכן ללכת בעקבות הראש המיוחד של אדאמס ולהיסחף להומור שנון, חד, חכם ועדין. *