מתיחת פנים למרכז ווקר לאומנות במיניאפוליס

המוזיאון, שהוקם ב-1927, בנוי בצורת מבצר, המורכב מלבנים חשופות, ונחשב לאחד ממרכזי האומנות המודרנית הבולטים של בארה"ב.

חשיבות המוזיאון, כאחד ממוקדי האומנות הבולטים גם מחוץ לארה"ב תפסה תאוצה בשנות ה-40, כשמשפחת ווקר (המייסדת) הביאה למוזיאון יצירות אומנות של גדולי האמנים בעולם, בהם: פאבלו פיקסו, הנרי מור ואלברטו ג'קומטי.

בשיפוץ האחרון כמעט והוכפל שטח המוזיאון, כשנוספו לו כ-130,000 מטרים רבועים.

המעצבים שהופקדו על השיפוץ היו ממשרד Herzog & Meuron אשר ממוקם בבאזל, שוויץ, ועבודתם התאפיינה בעיצוב פרובוקטיבי, האופייני למרכזי האומנות המודרנית.

במסגרת השיפוץ נוסף למרכז הקיים מתחם בעל 6 קומות, כשעל הקומה הראשונה העשויה כולה שכבת זכוכית, נוספו 6 קומות, עטופות ברשת מתכת, היוצרת מראה של קובייה מעוותת.

כל משטח הקוביה החיצונית קיבל במכוון מראה מרושל, ולא מדויק. עפ"י הקונספט, סבכת המתכת יוצרת בשמש מראה של זוהר, ואילו במזג אוויר מעונן נוצר למקום מראה חיוור.

מטרת המראה המוזר והלא אופייני של הקובייה, העוטפת את 6 הקומות העליונות, לשקף את חוסר התלות בזמן והחדשנות האומנותית של מרכז ווקר החדש.

את הקומה הראשונה המעוצבת בצורת כנף זכוכית, עיצב במקור הארכיטקט Edward Larrabee Barnes, בשנת 1971.

הכנף, שנחשבה לאחת מיצירות האומנות המודרנית המוערכות ביותר במוזיאון, קיבלה אף היא מראה חדש במסגרת השיפוץ הנוכחי.

בעצה אחת החליטו יו"ר המוזיאון, Kathy Halbreich, והאוצר הראשי, Richard Flood, להכפיל את גודלה, כאות הוקרה ל-Barnes, ועל מנת להתאימה למאפייני העיצוב המודרני.

מרכז ווקר ממוקם מאחורי מספר רב של שלטים בפאתי כביש מהיר במיניאפוליס, אך עדיין תופס את תשומת ליבם של הנהגים לאור מראהו החריג.

מלבד אולמות התצוגה במתחם החדש, הוקמה בו גם מסעדה, אשר גם עיצובה נעשה בהתאם לרוח הפרובוקטיבית הכללית.

המסעדה נפרסת על פני קומה אחת, ומשווה לבאים מראה של אולם תיאטרון. מקומות הישיבה במסעדה, כ-385 במספר, המעוצבים בצורת פרסות, נחשבים למוקד משיכה בפני עצמו, לאור המראה המיוחד שלהם.

העיצוב הכללי של המתחם החדש מזכיר במידה ניכרת את זה של Barnes, עם זאת חדי העין יבחינו בשוני הטמון בו. הגלריות החדשות עוצבו בצורה יוצאת דופן, בהתאם לתפיסת האומנות המודרנית, כשהמעברים ביניהם נמתחים בצורה מפותלת, ללא כל סדר בין חדרי התצוגה.

לאור זאת, החללים שנוצרו בין הגלריות, מאפשרים למבקרים אתנחתא קלה מהצפייה במיצגים, בשונה מחדרי ה'אופן ספייס' שבמתחם הישן.

קונספט נוסף שקיבל דגש בעיצוב החדש, הוא הבאת חיי העיר 'פנימה', לתוך חלל המוזיאון, במקביל ל'השפעה' של המוזיאון על מראה העיר.

לאור זאת יצרו המעצבים באחת הגלריות החדשות, שרוול משופע, העטוף בצידו האחד זכוכית שקופה.

מבעד לזכוכית יכולים באי המוזיאון לצפות ברכבים החולפים בשדרת Hennepin הסמוכה, המתאפיינת בתנועה סואנת של רכבים.

בשונה מעיצובו המקורי של Barnes, אומרים מנהלי מרכז ווקר, המתחם החדש 'אינו מתעלם' מהנעשה מחוץ לכותלי המוזיאון, ומנהל עם העיר יחסים 'דו-צדדיים.