המפנה החשוב ביותר בחקירת המשטרה בעניין השכונות החרדיות ברכס שועפט התחולל בחודש אוגוסט. זה היה בענין "עמותת הקוטג'ים בשועפט", שהונהגה על ידי מחזיר בתשובה ידוע, שלום סרברניק. העמותה קרסה במחצית 1997 והגיעה לפירוק. סרברניק נלחם בשתי חזיתות: נגד הקבלן מצד אחד, אבל גם נגד חברי עמותה שלו, שהשמיעו כלפיו טענות על אופן ניהול כספי העמותה ושימוש לרעה במכשיר הזכאויות של משרד השיכון.
חברי עמותה פגועים, תקועים מול שלדי קוטג'ים, העבירו מידע למשטרה. מכיוון שרכס שועפט הוא פרוייקט לחרדים בעלי זכאות, הנושא הראשון העומד על הפרק הוא רכישת דירה במסגרת העמותה ללא תעודת זכאות כדין, ובלשון החוק - קבלת דבר במירמה.
כדי להצליח בכך צריך "מערכת תומכת" שעוצמת את עיניה. לכן, העובדה ששר העבודה והרווחה, אלי ישי, רכש דירה בשועפט ללא זכאות, היא אור אדום. אם נוסיף שמות כמו משה ויינברג מפרשת דרעי, וקרובי משפחה של סגן שר השיכון מאיר פרוש - הרי לכם ערובה לפרשה כהילכתה.
מלבד פרשת הזכאויות הפיקטיביות עלה לפני השטח חשד חמור לא פחות: שברכס שועפט בוצעו עבירות בנייה בהיקף כל כך גדול, עד שמאליה עולה השאלה - האם גם כאן צריכים לחפש "מערכת תומכת". במקרה של עבירות בנייה, הכתובת של "מערכת תומכת" היא בכיוון עיריית ירושלים.
זו פרשה לא פשוטה, שהמשטרה צריכה אומץ כדי לצאת איתה, מפני שאי אפשר לדעת להיכן היא מובילה. המפנה, כאמור, היה בחודש אוגוסט, כאשר המשטרה קיבלה זריקת אומץ משופט ביהמ"ש המחוזי בירושלים, משה גל.
השופט גל, במסגרת פירוק עמותת הקוטג'ים, דן בחבילה של בעיות. פן אחד שלהן היה אופן הניהול הכספי של בניית השכונה על ידי סרברניק. השופט ביקר בחריפות את ענייני ניהול הכספים של העמותה, ניגודי אינטרסים של ראשיה, והצביע על שימוש לרעה בכספי רוכשי הדירות ועל חלוקת העוגה למקורבים - עם דגש על כאלה אשר מלכתחילה לא ענו על קריטריונים של זכאות לדירות.
הפן האחר של הפרשה נחשף עוד יותר טוב בפסק הדין של השופט גל. עכשיו כבר לא מדובר בחשד אלא בהחלטה שיפוטית: בעמותת הקוטג'ים, בהכרה מלאה ובתכנון מראש, נעשו עבירות בנייה בהיקף ובתעוזה חריגים: תוך ניצול השטח השיפועי של האתר, יזמי וראשי העמותה החליטו לבנות, ללא היתר בנייה, יחידות דיור נוספות. הכוונה היתה, שאחרי גמר הבנייה וקבלת טופס האיכלוס לפרוייקט, שוברים קיר, חופרים קצת אדמה, ומה שמתקבל הוא יחידת דיור חדשה, צמודה לקוטג', שאינה מופיעה בספרי העיריה.
מדובר ב"תוספות" דיור בסדר גודל של 80-70 מ"ר. במונחים כספיים, שווי דירה מחתרתית כזו הוא 160-150 אלף דולר. היזמים שיווקו את השטחים הללו תחת השם "שטחים לשימוש עתידי".
בהיסטוריה של שועפט זוהי פרשת "החללים", אותם שטחים הממתינים לסיום הפרוייקט. הענין נחשף בצורה פשוטה: סרברניק סירב לשלם לקבלן עוואד עבור בניית ה"חללים", והקבלן דרש את הכסף בהליך בוררות ולאחר מכן גם בבית המשפט.
ראשי העמותה טענו כלפי הקבלן כך: מכיוון שביקשנו ממך לבנות שטחים בניגוד לחוק ואתה ידעת זאת בדיוק כמונו - לא מגיע לך תשלום.
השופט פסק לטובת הקבלן, ובמסגרת החלטתו טיפל בהרחבה בעבריינות הבנייה של עמותת הקוטג'ים. המשטרה קיבלה על צלחת גם את הנושא הזה.
מתחת לפני השטח - גם באופן מילולי - יש שאלה לא פשוטה: לא מדובר כאן בסגירת מרפסת מטבח אחורית, אלא בתהליך בנייה שנעשה לאור היום ובמשך חודשים רבים. אם כך, האם זו תמונת המצב בכל הפרוייקט, וברכס שועפט יש "עיר עלית" ו"עיר תחתית", וכמובן - איפה עיריית ירושלים?
התנהגות עיריית ירושלים מעוררת את שאלת "המערכת התומכת". פקח בנייה בשם בועז כהן החליט לא לשתוק והגיש דו"ח. העבודה הופסקה בצו של בית המשפט לעניינים מקומיים. סרברניק ונציגים אחרים של העמותה יצאו למסע שכנוע בעיריית ירושלים: תעזבו אותנו ממילוי ה"חללים" באדמה, זה בלתי אפשרי, ובמקום אדמה, כפי שאומר ההיתר, אנחנו נציב בהם חביות בטון כ"ערובה" לכך, שלא נשתמש בעתיד ב"חללים".
עיריית ירושלים הסכימה לסידור. העיריה מסרה לבית המשפט, שה"חללים" מולאו לפי היתר הבנייה. השופט, שלא ידע כי מדובר במילוי חביות, אישר להמשיך בבנייה
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
