התרשלה בעריכה של שומת מקרקעין ותשלם פיצוי לבנק לאומי למשכנתאות

ביהמ"ש קבע, כי סימה בן-דוד ערכה את חוות דעתה באופן לא מקצועי וקבעה שווי לא סביר לדירה

בית משפט השלום בתל-אביב קיבל באופן חלקי את תביעת בנק לאומי למשכנתאות נגד שמאית המקרקעין סימה בן-דוד, וחייב אותה לשלם לבנק 184 אלף שקל בתוספת הפרשי הצמדה וריבית ממועד הגשת התביעה באפריל 2001, וכן בהוצאות בסך 20 אלף שקל.

הבנק הגיש נגד השמאית תביעה בסך 477 אלף שקל בגין נזקים שנגרמו לו לטענתו עקב שומה רשלנית שערכה. השמאית העריכה עבור מבקשי משכנתא מהבנק שווי של דירה בסכום של 250 אלף דולר, ובמסגרת הליכי מימוש הדירה התברר ששווייה הוא 110 אלף דולר והדירה נמכרה בסכום זה.

לאומי למשכנתאות ביקש לחייב את השמאית לפרוע את יתרת החוב בגין ההלוואות שהעמיד לרוכשי הדירה, בעבורם ערכה את השומה לדירה.

לטענת הבנק, הנתבעת ערכה את חוות דעתה באופן רשלני וקבעה שווי לא סביר לדירה, ונכון למועד עריכת השומה על-ידה (דצמבר 98') העריך שמאי מטעם הבנק את שווי בדירה בסכום של 165-170 אלף דולר.

השופטת אביגיל כהן ציינה, כי כאשר נשאלה הנתבעת כיצד יכול להיות שעל-פי השומה שלה גם גודל הדירה וגם שווייה הוא כפול מגודל הדירה ושוויה כפי שנבדק ע"י שמאי מטעם הבנק, לא היה לה כל הסבר לפער משמעותי זה.

עוד ציינה השופטת, כי מחקירתה של השמאית עולה שכאשר היא עורכת שומה מקוצרת היא מקבלת שכר טרחה נמוך, ואז הבדיקות שלה אינן מעמיקות כפי שהיא אמורה לעשות בשומה שאינה מקוצרת.

למרות זאת, השיבה השמאית בחיוב לשאלה האם היא יודעת ששמאי צריך לעשות את עבודתו כבעל מקצוע סביר ומהימן, ללא קשר לשכר הטרחה שהוא מקבל.

לדברי כהן, מחקירת השמאית עולה, כי שומתה נערכה באופן רשלני ולא מקצועי. כמו כן, לדבריה, יש פער משמעותי ביותר בין מספר המטרים שנקבעו על-ידה למספר המטרים שהיו בדירה, ולא היה לה כל הסבר מניח את הדעת לפער עצום זה.

עם זאת, קבעה כהן, כי לו אכן היתה מבוצעת שומה כראוי על-ידי הנתבעת, סכום ההלוואה היה עומד על 102 אלף דולר. במקרה הנדון ניתנה הלוואה בסכום של 146 אלף דולר, ולכן על השמאית לשלם לבנק את ההפרש בסך 44 אלף דולר, אשר נגרם לבנק כתוצאה מרשלנותה.