ריגול תעשייתי: הדבר האמיתי

המדינה מזועזעת עמוקות משערוריית ה"סוס הטרויאני", אבל האמת היא שאין כל חדש תחת השמש. הריגול התעשייתי תמיד היה פה. לריגול תעשייתי ולגניבה של טכנולוגיות יש היסטוריה ארוכה מאוד שמגיעה לפחות עד ימי הסוס הטרויאני המקורי, דהיינו ימי מלחמת טרויה במאה ה-13 לפני הספירה. אז נרשם המקרה הראשון של ריגול תעשייתי.

באותה התקופה היה לעם החיתי - שהקים אימפריה באזור תורכיה של היום - מונופול מוחלט על יצור הברזל, תחום שנתן להם יתרון במלחמותיהם. באותה תקופה לאויביהם היה רק נשק ברונזה, החזק פחות. על מנת לשמור על יתרונם שמרו החיתים על סוד יצור הברזל כעל בבת עינם. אבל האויבים הגדולים של החיתים, המצרים, שלחו מרגלים ופיצחו את הסוד, שנטל את היתרון הגדול של האימפריה החיתית והחיש את נפילתה.

עם נפילת האימפריה, זמן קצר לאחר מלחמת טרויה, הופץ סוד ייצור הברזל בין עמים שונים, בהם הפלשתים. הללו השתמשו בטכנולוגיה לחיזוק שליטתם בארץ ישראל וכמובן מנעו את הסוד מיריביהם הישראליים. בקטע היחיד בתנ"ך הנוגע בנושא שמירת סודות טכנולוגיים מסופר לנו: "וחרש לא ימצא בכל ארץ ישראל כי אמרו הפלשתים פן יעשו העברים חרב או חנית" (שמואל א', י"ג, י"ט). אבל גם הסודות האלה דלפו לבסוף הודות לריגול תעשייתי של הישראלים, שהתנ"ך למרבית הצער לא מפרט אודותיו. כל מה שידוע לנו הוא שהישראלים למדו ליצור חרבות וחניתות מברזל והפלישתים איבדו את היתרון הטכנולוגי, ועימו את השליטה בארץ. ניסיונות נוספים של גניבת טכנולוגיה באותה תקופה כללו ניסיונות לגניבת סוד הזכוכית הפיניקית, ניסיונות אין סופיים לחיקוי בשמים מהמזרח, וביניהם בושם האפרסמון המפורסם מאזור אין גדי שייצורו היה הסוד התעשייתי החשוב ביותר של ארץ ישראל בימי בית שני ועד עצם היום הזה אין מושג מדויק כיצד התבצע.

הביזנטים נגד הסינים

פרשה ידועה נוספת של ריגול תעשייתי שפרטיה ידועים לנו היא מתקופה מאוחרת בהרבה: המאה השישית לספירה, ימי שלטונו של הקיסר הביזנטי יוסטיניאנוס. הביזנטים, כמו הרומאים לפניהם, ייבאו מזה מאות בשנים את המשי שלהם מסין ושילמו עליו סכומים גבוהים ביותר לסוחרים ואנשי התיווך שבדרך. הקיסר החליט שמספיק. הוא שלח שני נזירים במשימה סודית לסין: להשיג את סוד יצור המשי. הללו חזרו עם ביצי תולעת המשי חבויים בתוך מקלות ההליכה שלהם. לא הרבה זמן אחר כך איבדו הסינים את המונופול על יצור המשי, והאימפריה הביזנטית הפכה ליצרנית המובילה בעולם של משי.

הביזנטים, שהריגול התעשייתי הפך אותם לאימפריה כלכלית, למדו היטב את ערכו של המידע וידעו לשמור טוב מאוד על הסודות שלהם, כמו סוד המשי או סוד "האש היוונית" שעימו הדפו שוב ושוב את התקפות המוסלמים ועמים ברבריים שונים על חומותיהם. כל כך יעילה הייתה ההגנה שלהם שעד היום אין החוקרים יודעים בדיוק כיצד אותה טכנולוגיה עבדה.

בימי הביניים, הקפידו האלכימאים הקפידו לכתוב ספרים על נושאים חשובים כמו ייצור זהב וסם החיים הנצחיים בקידוד מסובך שהיה מובן רק להם עצמם. גם רוב הכתבים האלה נותר בלתי מפוענח עד היום.

הריגול התעשייתי נמשך במלוא הקצב ורק התעצם ממאה למאה. במהלך המאה ה-18 צרפת, שהזדעזעה (בצדק) מההתעצמות התעשייתית והצבאית של בריטניה, ניהלה מאמץ אדיר לגניבת סודות תעשייתיים מבריטניה שהחלה אז את המהפכה התעשייתית שלה .

הצרפתים, כמובן, לא היו היחידים; הטכנולוגיה האמריקנית התבססה כולה בראשית דרכה על ריגול תעשייתי מקיף שהחל בפעולות פרטיות. סוחר מבוסטון בשם פרנסיס קאבוט לוול נסע לאנגליה ב-1811 וגנב שם את התוכניות של אחד המכשירים הבסיסיים של המהפכה התעשייתית: נול האריגה של קרטרייט. הנול הובא לארה"ב והתניע את המהפכה התעשייתית האמריקאית. גם תעשיית המכוניות היפנית החלה מתוכנית שנגנבה מהבריטים.

גם במאה ה-19 המשיך הריגול התעשייתי בעוז. גם אנשים שהפכו לשם דבר ולדמויות מופת טכנולוגיות לא בחלו בו. ידוע שהממציא המפורסם תומאס אדיסון שלח את אחד מעוזריו לגנוב תוכניות של הממציא המתחרה ג'ורג' ווסטינגהאוז לגנרטור חשמלי. כך הקדים אדיסון את ווסטינגהאוז.

אדיסון נגד ווסטינגהאוז

עד היום, ידוע שלחלק גדול, מן הסתם לרוב או לכל החברות הגדולות בארה"ב יש יחידה מיוחדת שמתפקידה לברר במה עוסקים המתחרים. רבות מיחידות אלו מנוהלות בידי יוצאי סי.איי.איי או האף.בי.איי. מרבית החברות משתדלות אמנם לא לעבור על החוק בצורה ברורה מדי, אך רבות מהן עוסקות בפעילויות באזורים אפורים.

על פי ההערכה, חברות אמריקניות מאבדות בין 50 למאה מיליארד דולר בשנה כתוצאה מגניבת סודות מסחריים. על פי האף.בי.איי, בשנים האחרונות ניסו לפחות 20 מדינות זרות לחדור לחברות היי-טק בעמק הסיליקון. סין ידועה כמרגלת תעשייתית בולטת, ולאורך השנים הושמעו בארה"ב האשמות שונות גם כנגד ישראל והריגול התעשייתי שהיא מבצעת בארה"ב.

התחכום הטכנולוגי של הריגול התעשייתי הולך וגודל משנה לשנה, מן הסתם. הטכניקות לגניבת מסמכים או תוכנות מחשב ודיסקים נעות מבדיקת פחי זבל לטכניקות מתוחכמות כמו שימוש במיקרופונים מבוססי לייזר על מנת להאזין לשיחות חשובות ממרחק עצום על ידי ויברציות הקול על חלונות הבניין. שיטת הסוס הטרויאני, שנחשפה עכשיו לא תהיה אחרונה מסוגה מן הסתם.

ריח חזק של חובבנות

לדעת עמית שטיינהרט, מומחה לביון בעל תואר מוסמך באוניברסיטת תל אביב, עם התמחות בארגוני ביון אזרחיים שבימים אלה כותב ספר על ריגול באינטרנט (שכנראה ייצא כעבודת דוקטורט בחו"ל) ומנהל חברה למאגרי מידע ממוחשבים (קוגיטו מערכות מידע) - הפרשה האחרונה מדגימה בעיקר את החובבנות של העוסקים בנושא בארץ.

"הריגול באינטרנט הוא רק בחיתוליו", אומר שטיינהרט. "הטכניקה שהופעלה במקרים האחרונים קיימת כבר מספר שנים וזמינה לכל דורש. טכנולוגיות ריגול נמכרות באין מפריע באינטרנט ובאופן חוקי. הפיתוח הראשוני של תוכנות מהסוג הזה החל על ידי הסי.איי.איי עוד בראשית שנות התשעים. אין שום חדש בתגלית הזאת, וכל השיטה הזאת היא פרימיטיבית למדי".

"ברוב המקרים אפשר לזהות בקלות את הסוס הטרויאני, מאחר שהוא מאט את המחשב ללא סיבה נראית לעין. עצם העובדה שמשטרת ישראל היא הגוף הבודק בפרשה זו, אף היא אינה מצביעה על תחכום יתר, שכן קיימות כיום תוכנות מקצועיות שלשם איתורן דרושה מומחיות רבה הרבה יותר מכפי שנמצאת כיום בידי המשטרה".

* מהן השיטות המתוחכמות יותר?

"לדוגמא, האזנה לשרתי דואר אלקטרוני ויירוט מיילים עוד לפני שהם מגיעים אליך. שיטה נפוצה בקרב סוכנויות ביון היא פריצה ושתילה של חומרה המבוססת על רכיבים אלקטרוניים העוקבים אחר הנעשה במחשב שלך בצורה מושלמת ללא כל האטה. רוב השיטות האלה מתבססות על שתילה של ציוד מתאים במחשב בידי סוכן . לדעתי זה כבר עבר או יעבור גם לתחום הריגול העסקי".

"בכלל, מהפרשה האחרונה נוטף ריח חזק של חובבנות. הפורצים בחרו בתוכנה קלה יחסית לזיהוי, ורוב תוכנות הפיירוול אמורות לזהות סוג כזה של תוכנה. במילים אחרות: אם הדבר עורר את חשדם של זוג ידוענים (הזוג ז'קונט) שאינם מבינים הרבה במחשבים, זה אומר הכל. ויש כאן גם ניסיון לא מקצועי להשיג מידע ששום מקצוען אמיתי לא היה נכשל בו. עם השיטות האמיתיות והמתוחכמות באמת שקיימות היום, קשה מאוד יהיה לדעת שמרגלים אחריך".

"ועדיין, סודות בסדר גודל של פטנטים, רשימות תפוצה מורכבות וסודות יקרים אחרים, אינם מוחזקים בדרך כלל במחשבים הפתוחים לאינטרנט ולעיתים מזומנות לא נמצאים כלל על מחשב".

"דומני", אומר שטיינהרט, "שהחברות שנפגעו מהפרשה האחרונה קופצות על ההזדמנות להציג מיצג לפיו היו בידם סודות מורכבים שנגנבו, הניסיון מוכיח כי טענה זו הינה מופרכת למדי. הריגול התעשייתי והמסחרי המתוחכם באמת נמצא כבר כיום ברמות אחרות לחלוטין ומרבית החברות הגדולות, כולל אלה שנפגעו מהפרשה האחרונה, נאלצות לעשות שימוש בכלי ביון רק כדי להישאר במשחק. הרבה חברות עושות שימוש בחומר שהן רוצות שייפול לידי היריב. הן עושות שימוש בסוסים טרויאניים על מנת להפיץ דיס-אינפורמציה".

* ומה יהיה העתיד של הריגול התעשייתי?

"בסופו של דבר אי אפשר יהיה להחזיק חומר על מחשבים שפתוחים לרשת האינטרנט".