גיל ורעדה

גיל שויד, מייסד ומנכ"ל צ'ק פוינט, גילה לנו שלשום (ג'), שפרשת הסוס הטרויאני לא טובה לביזנס עצום הממדים הזה של אבטחת המידע. חלפו ארבעה ימים מאז התבררה האמת העגומה על תאוות קיצורי הדרך של בכירי החברות המובילות במשק הישראלי. ארבעה ימים - וקשקשת אינסופית של פאניקה. באמת הגיע הזמן, שמישהו יאמר לנו דברי טעם.

למה, אם כן, מתכוון שויד? בטח שלא למכירות בטווח הקצר. מול שוק שכל כולו היסטריה, פרנויה ורצון מהיר של מנהלים בכל הדרגים לכיסוי ישבן (ולו גם

חלקי) - אין ספק כי ספקיות מוצרי האבטחה ברשת, מכל הסוגים, יסגרו לא מעט עסקאות בתקופה הקרובה. ככה זה.

אבל, וזה אבל מהותי ביותר, שויד לא מכוון כלל לטווח הקצר. בהסתכלות שלו, הוא רואה את כל החברות המפוחדות האלו מצטיידות, מעכשיו לעכשיו, בעוד מוצר אבטחה או שניים - וחוזרות לנמנם, במחשבה שעשו את שלהן במאבק הקוסמי מול הסוסים המרושעים של היקום.

ושויד, מי אם לא הוא, יודע שזה לא הפיתרון הנכון. חברות שיתפרו עכשיו טלאי על טלאי ירגיעו את עצמן, אולי גם את לקוחותיהן המודאגים, אך יחמיצו את הזדמנות הפז הנוכחית לגבש אסטרטגית אבטחה כוללת ולהצטייד, רחמנא ליצלן, במערך טכנולוגי שכל חלקיו נבחרו יחד, במחשבת תחילה.

עם זאת, יש גם פרשנות אחרת לדברי שויד, כזו שסביר להניח שמנכ"ל צ'ק פוינט לא יסכים לה. וזה הולך ככה: הפרשה כולה חושפת עובדת פשוטה, עגומה וברורה אחת - מוצרי אבטחת הרשת, שאמורים להגן עלינו, מסוגלים לעשות זאת באורח חלקי בלבד. עם כל הכבוד לצ'ק פוינט, CA, סיסקו, פינג'אן, בי-סקיור וכל האחרות - אין להן סיכוי של ממש מול עדר ההאקרים העולמי, שפשוט מביס אותן פעם אחר פעם אחר פעם.

התבוסות, במקרה זה, הן דווקא לחם חוקן של חברות האבטחה. הרי אם לא היו האקרים מוצלחים בעולם הזה, מי היה צריך, לדוגמא, את גיל שויד וחומת האש שלו? לפעמים, ממש מפתה להיסחף עם תיאוריית קונספירציה הגורסת כי שני הצדדים משתפים, למעשה, פעולה: ההאקרים מנסים לחדור, חברות האבטחה מנסות לגונן ואנחנו, צרכני הקצה, משלמים ממיטב כספנו ומקבלים הגנה שכל כולה "אולי", "זמניות" ו"עד הווירוס הבא".

אנשים שמקבלים פתרונות חלקיים, נוטים להתאכזב ולקחת צעד אחורה. לכן, מובנת גם מגמת החזרה להארד-קופי, לשמירת מידע "מתחת למזרון" ובעיקר - ללא כל מגע עם האינטרנט. כאשר אתה שומר חומרים סודיים ורגישים הרחק מהרשת, זו לבטח דרך יעילה להתגונן. בנקודה זו, אין ספק כי פרשת הסוס הטרויאני עושה שירות חשוב לחברות רבות, שיתחילו להיזהר, מעתה ואילך, בשליחת מסמכים סודיים, מצגות רגישות או רשימות לקוחות בדואר האלקטרוני. וטוב שכך. בא הזמן שכולנו נבין שמה שנגיש לאינטרנט, חשוד מיידית כנגיש לגורם חיצוני זר. ככה זה.

מצד שני, הייתי מצפה מהארגונים והחברות, יותר נכון ממנהליהם, לגלות קצת יותר אומץ ולא לזלוג אוטומטית לימי טרום הרשת. הדואר האלקטרוני, למשל, הוא כורח שאנשי עסקים כבר לא יכולים לוותר עליו. צריך להיזהר, נכון, ולפעמים אף לפתח פרנויה בריאה - אבל ללכת אחורה? זה לא. הטכנולוגיה והאינטרנט שיפרו את הביזנס בכל העולם באורח דרמטי, וממשיכים לעשות זאת מדי יום ביומו. אם מקבלים את הקביעה הזו כמובנת מאליה, אין שום סיבה להתייחס אחרת לסכנות הבאות מהרשת.