נדחתה העתירה נגד מינוי בקנשטיין

השבוע דחה בג"ץ עתירה שהגישה לשכת עוה"ד, וחבר הוועד המרכזי שלה - עו"ד ישראל כלוף, נגד מינויה של נשיאת בית משפט השלום בתל-אביב, עדנה בקנשטיין, לכהונת שופטת מחוזית. בקנשטיין קיבלה את המינוי בישיבה האחרונה של הוועדה לבחירת שופטים, יחד עם הנשיאים האחרים של בית משפט השלום ברחבי הארץ. מינוי זה נועד להעניק לנשיאי בתי משפט השלום תיגמול גבוה יותר, על רקע חשיבותו הגדלה והולכת של בית משפט השלום, במסגרת הרפורמה בבתי המשפט.

בעתירה שהוגשה, טוענים כלוף והלשכה, באמצעות עו"ד קובי אמסטר, כי בפברואר 98' הקריאה שופטת בית משפט השלום בתל-אביב, זיוה הדסי-הרמן, את הכרעת הדין בתיק של ראש לשכת עוה"ד - עו"ד דרור חטר-ישי. כשנמסרו לחטר-ישי ובא כוחו עותקים של הכרעת הדין, נמצא ביניהם פתק שנכתב על ידי בקנשטיין, שכיהנה אותה עת כסגנית נשיא בית משפט השלום בתל-אביב. בפתק, שיועד להדסי-הרמן, נכתב: "זיוהל'ה, באתי לומר לך ישר כוח".

משהתגלה העניין, טוענים כלוף והלשכה, הגיב דובר הנהלת בתי המשפט באומרו, כי בקנשטיין בירכה את השופטת על סיום עבודתה בתיק, ובשל העבודה המאומצת שהושקעה. זאת עוד לפני ההקראה ומבלי שידעה כלל את התוצאה.

כלוף לא הסתפק בתשובה, ופנה לשר המשפטים, צחי הנגבי, בבקשה לעכב את מינויה של בקנשטיין לנשיאת בית משפט השלום, עד לסיום בדיקתה של הנהלת בתי המשפט. הבקשה לא נענה ובקשנטיין מונתה לנשיאה.

בהמשך, קיבל כלוף מכתב תשובה על תלונתו להנגבי. במכתב כתב יועץ השר, עו"ד איל גבאי, כי נמצא שבקשנטיין הניחה את הפתק בלשכתה של הדסי-הרמן, בעת שהאחרונה היתה באולם לצורך הקראת הכרעת הדין. בעת הנחת הפתק, טען גבאי, לא ידעה בקשנטיין מה הכרעת הדין, ולדבריה הפתק נועד לחזק את ידי השופטת על סיום הטיפול בתיק המורכב, ללא קשר לתוצאה הסופית, אותה לא ידעה. לפיכך, נטען בתשובה, לא מצא שר המשפטים לנקוט בצעדים כנגדה.

בעקבות כך, פנה כלוף בשנית להנגבי, בטוענו כי הגירסה שנמסרה על ידי גבאי, סותרת את גירסת השופטת, כפי שניתנה על ידי הנהלת בתי המשפט: לפי הגירסה של גבאי, בקנשטיין הניחה את הפתק בעת ההקראה, לפי תגובת הנהלת בתי המשפט, היא הניחה אותו לפני ההקראה. "מתעורר הרושם", כתב כלוף במכתבו, "כי הגירסה השנייה באה לתקן את הקשיים הלוגיים שבגירסה הראשונה, שכן אם סגנית הנשיא נכנסה לאולם ואם הפתק נכתב טרם ההקראה, כשהשופטת בלשכתה, מדוע צריך היה בכלל לכתוב פתק ולא למסור את הדברים על פה לשופטת עוד בטרם החלה ההקראה"?

עם זאת, טען כלוף, גם הגירסה השנייה בעייתית על פניה, שכן אם הפתק נמסר בעת הקראת הכרעת הדין, לא ניתן לטעון כי לא היה ידוע בעת המסירה מה מהות הכרעת הדין, שכן מהותה נגזרת מעצם התמשכות ההכרעה.

מכיוון שלא קיבל תשובה, ומכיוון ששמה של בקנשטיין פורסם כמועמדת לכהונת שופטת מחוזית, פנה כלוף לוועדה לבחירת שופטים וביקש להגיש התנגדות למינוייה, בליווי התכתובת שקיים בנושא.

בבוקר יום כינוסה של הוועדה, טוען כלוף, שלח חבר הוועדה - עו"ד סמי סמואל, חבר הוועד המרכזי ונציג לשכת עוה"ד בוועדה, מכתב להנגבי, המכהן כיו"ר הוועדה, ובו הודיע לו כי בשל סיבה רפואית בלתי צפויה לא יוכל להשתתף בישיבה. לאור זאת, ביקש לדחות את הישיבה למועד אחר, ואם לא - לא לאשר מינויים שאינם על דעת כל יתר חברי הוועדה. בפועל, מציין כלוף, הישיבה התקיימה ונתקבלו בה החלטות, בניגוד לבקשתו.

כלוף טוען, כי ההחלטה המוקדמת של הנגבי, בדבר הקידום "המהיר והחריג" שניתן לבקנשטיין, כחצי שנה לאחר מינויה לנשיאה, רק יושמה בפועל על ידי הוועדה, בלא שקיימה בדיקה של ממש בתלונה התלויה ועומדת כנגד בקנשטיין, ובלא שנתנה זכות טיעון ושימוע בגינה.

כלוף טוען, כי הוועדה היתה חייבת לשמוע את הטענות, ורק לאחר מכן לתת החלטתה. החלטתה התקבלה בלא שנשמעו כל הנימוקים שהובילו להגשת התלונה על ידי כלוף, ותוך הסתמכות בלעדית על תשובת יועצו של הנגבי. הוועדה, טוען כלוף, קיבלה את הדברים ככתבם וכלשונם בלא שבדקה או בחנה אותם לגופם ובלא שניתנה כלל אפשרות להראות ולהוכיח כי הדברים אינם נכונים.

הפעלת שיקול דעת של הרשות המוסמכת, טען, מחייבת איסוף על החומר הרלבנטי והנתונים השייכים, לימודם, בדיקתם, והערכתם על ידי אותה הרשות. במקרה האמור הוועדה לא קיימה דיון ממצה בטענות, לא היה בפניה החומר הנדרש לבדיקתן, ורק חלקו הומצא בפניה במהלך הדיון עצמו.

שופטי בג"ץ דחו את העתירה, באומרם כי היא פגומה, כיוון שהיא מכילה פרטים מתוך מהלך ישיבת הוועדה לישיבת שופטים - האסורים בפרסום