הסלמה במאבק על כספי השותפות במשרד שרגא בירן: עו"ד הרמולין מאשים את בירן בבריונות

עו"ד שרגא בירן הוא "איש ריב ומדון, המבקש לקפח את שותפיו בדרך לא דרך ובשיטות בריוניות אותן פיתח לאורך השנים". כך טוען מי שהיה עד לאחרונה שותפו של בירן, עו"ד צדקיהו הרמולין, בתגובה שהגיש לטענותיו המקדמיות של בירן, לתביעה שהגיש נגדו.

הרמולין מבקש לקבוע דיון דחוף לתובענה, משום שלטענתו שרגא בירן ובנו, עו"ד בועז בירן, מנסים בפועל לפרק את השותפות, תוך עקיפת ההליך השיפוטי, במטרה "לחנוק אותו מקצועית, כלכלית וחברתית". בין היתר, נטען, הם "העבירו והעלימו מאות תיקים ממשרדי השותפות, השמידו מסמכים רבים, החליפו מנעולים במשרדים ובחדרים ונעלו אותם, פתחו במסע שיסוי והסתה של לקוחות השותפות ועובדיה כנגד הרמולין, במטרה ליצור דה-לגיטימציה בקרב עובדי המשרד בכל הקשור לו ולמעמדו".

לדברי הרמולין, בירן ובנו ניתקו אותו מאמצעי העבודה השוטפים במשרד, חדלו מלהעביר לו את חלקו במשיכות החודשיות ומלכסות את הוצאותיו וחדלו מלשלם (כפי שנהוג בשותפות מימים ימימה) את הפרשי המקדמות שהושתו עליו ע"י רשויות המס, ואף התנכלו לבתו, העובדת כעו"ד שכירה בשותפות, על לא עוול בכפה.

הרמולין אומר, כי בירן החל לשלוח לו איומים מרומזים וישירים. לדבריו, בשיחה אקראית כביכול בין עו"ד בירן לעו"ד גד ירדני, בחניון אולמות הקונגרסים בוועידת ירושלים, אמר בירן "אני אשבור לו את העצמות", כשהוא מתייחס להרמולין. "מדובר במסר יזום של בירן, שנועד ללא ספק להגיע לאוזני המבקש ולהלך עליו אימים", הוא טוען.

"אני אשבור לו את העצמות"

תקציר הפרקים הקודמים: בחודש מרץ השנה הפתיע עו"ד הרמולין, כאשר הגיש לבית המשפט המחוזי בת"א בקשה לפירוק השותפות ולמינוי כונס נכסים. הוא תבע מהשותף המייסד, שרגא בירן, 19% מנכסיו, הנאמדים ביותר מ-100 מיליון דולר, כפי חלקו בשותפות הבלתי רשומה. הרמולין טען, באמצעות עוה"ד ד"ר יוסי שגב, דן כהן, מיקי שפיגלמן, סיני אליאס ודפנה וינברג, כי הרקע לפירוק הוא איבוד האמון בשרגא בירן ובבנו, עו"ד בועז בירן, המחזיקים ב-72% מנכסי השותפות.

בתגובה שהגיש באמצעות עוה"ד רם כספי וניר כהן, דחה בירן את טענותיו של הרמולין, אך הסכים להמלצת השופט מגן אלטוביה להעביר את הסכסוך לבוררות, שתיערך בפני בורר מוסכם ועל-פי הוראותיו של הסכם בוררות. הרמולין, מנגד, סירב ללכת לבוררות מטעמים שסירב לפרטם בשלב זה. עוד טען בירן, כי הרמולין כלל לא היה "שותף" במשרד, לפי פקודת השותפויות, אלא קיבל את שכרו בדרך של "השתתפות ברווחים". לדבריו, במשך שנים נהנה הרמולין מהמוניטין של בירן וזכה בזכות רבת-ערך להשתתף ברווחים של אחד המשרדים המובילים במדינה, מבלי שהביא בעצמו לקוחות או תיקים משמעותיים למשרד, ומבלי שתרם למוניטין שלו.

כתנאי לכך, הוסיף, הרמולין התחייב להכפיף עצמו לסמכויותיו של בירן, הן לגבי הכרעה בסכסוכים והן לגבי הניהול. התחייבות זו נועדה לשקף את עיקרון היסוד שעמד בבסיס ההתקשרות בין הצדדים, לפיו המשרד היה ויישאר משרדו של בירן והוא שמונה בהסכמה לנהלו ולהכריע בכל הסכסוכים.

השופט אלטוביה הורה להרמולין להגיש את תגובתו לטענותיו המקדמיות של בירן, וכעת הסכסוך מתחיל להיראות כמו מקרים אחרים של פירוקי שותפויות להם היינו עדים באחרונה, ובמילים אחרות: מלוכלך מאוד. הרמולין טוען, כי תגובתו של בירן היא "מבישה, שקרית ועזת-מצח". לדבריו, שרגא בירן ובנו מנסים לנשלו מזכויותיו בשותפות "במטרה לבצע את פירוק השותפות בפועל בעצמם, באופן חד-צדדי ובריוני", ותוך הפרכת טענות סרק מגוחכות, הסותרות הסכמים בכתב ידו של בירן עצמו ומבקשות להטיל ספק במעמדו של הרמולין כשותף, בשותפות המתנהלת מזה 24 שנה.

לטענת הרמולין, מדובר בדפוס התנהגות של בירן והוא איננו "בן יחיד", שכן התנהגותו, טענותיו והתייחסותו של בירן להרמולין, כמו גם לשותפי עבר אחרים, עולות כדי "שיטה ומעשים דומים". כך היה, טוען הרמולין, בשותפותו של בירן עם עוה"ד שמואל תמיר (כצנלסון) ז"ל, י.פיקל, א.פרי ז"ל, דני נווה וגד ירדני. "כל אלה היו טובים, רצויים חביבים וחשובים (שכן, איך יוכל בירן לנהל את השותפות ולקדם את עסקיו המסועפים אם לא על גבם ובדם חלבם?), עד אשר ההינו לנסות ולעזוב את השותפות ולקבל את המגיע להם בדין. אז ואז בלבד, שעה שביקשו לעזוב את השותפות (ותמיד באותן נסיבות!) שינה בירן מטעמו, הפך עורו והחל לנהוג כבריון בשוק על מנת לקחת את זכויותיהם. עד שנאלצו הם להסכים לתכתיביו של בירן על רקע לחצים שהופעלו עליהם ועל רקע רצונם לסיים את מערכת היחסים העכורה עימו".

עוה"ד כהן, שפיגלמן, שגב, וינברג ואליאס טוענים, כי "הדברים מקוממים במיוחד, לנוכח העובדה כי היה זה עו"ד שרגא בירן אשר במהלך השנים הקדיש את מירב מרצו לפעילות עסקית על גב המשרד, תוך היבנות מקיומו ותשתיתו (ועל חשבון תרומתו המקצועית למשרד), אשר לא פעם עמדה בסתירה לענייני לקוחות המשרד. בירן פעל לאורך השנים (ובשנים האחרונות בעזרת בנו) להפיכת המשרד ממשרד עו"ד הפועל כעסק רגיל למתן שירותים משפטיים ללקוחות חיצוניים, לפלטפורמה שעל גבה בוצעו עסקאות מאחורי גבו" של הרמולין.

"ניקוי אורוות"

על כוונתו של בירן לנשלו מזכויותיו, אומר הרמולין, תעיד העובדה שהפעילות האמיתית של השותפות אינה באה לידי ביטוי בספרי הנהלת החשבונות שלה. כך למשל, בשנת 2002 רווחי כל השותפים עמדו על סכום מגוחך של כ-1.2 מיליון שקל בלבד ואילו בשנת 2004 הם "צנחו לשפל מתוכנן היטב של כ-400 אלף שקל". לדבריו, מדובר ב"רווחים מגוחכים, שברור שאינם משקפים את התוצאות הכלכליות האמיתיות של השותפות", ולא משקפים אפילו רווחים של משרד עורכי דין "לא מבוסס ולא מצליח במיוחד".

יום לאחר הגשת התובענה והודעת הפירוק, מוסיף הרמולין, דאגו בירן האב והבן והשותף השלישי, עו"ד דיויד אמיד, "ליזום 'ניקוי אורוות' בסניף הירושלמי של השותפות". במסגרת אותו "'מבצע ניקיון', הועלמו מהמשרד הירושלמי, אשר נראה כמחסן, מאות רבות של תיקים ולמעלה מאלף קלסרים". אותם קלסרים, כך נטען, "שהיו מונחים במשרד כאבן שאין לה הופכין במשך כ-3 שנים, נערמו ב'מבצע בזק' בערימות, נארזו בארגזים ונעלמו באופן מסתורי ופתאומי מהמשרד. מסמכים רבים נגרסו והושמדו. העלמת מאות התיקים והמסמכים מעלה חשש ממשי, כי מדובר בניסיון להעלים, להסתיר, להשמיד ולהסוות פעילויות של השותפות ושל בירן". להוכחת הטענות, מצרף הרמולין תמונות של "לפני" ו"אחרי" אותו "מבצע ניקיון".

עו"ד שרגא בירן מסר היום: "לתגובה של עו"ד צדקיהו הרמולין שהוגשה היום לבית המשפט אין כל שחר. לצערי, היא כנראה הולמת את התובע, ואני דוחה בשאט נפש את התוכן והסגנון. את דבריי אומר לבית המשפט".

(ה"פ 403/05).