ביהמ"ש קבע שבקשת צביקה פיק לעיכוב הליכים בינו לבין אלון לוין - מיותרת

לוין טוען, כי מגיעים לו כספים בשל זכויות העיבוד שלו בשיר "דיווה". פיק טען בבקשה, כי התברר לו, כי לוין עדיין חבר באקו"ם, ולפיכך הוא כבול בהסכם הבוררות בין החברים באקו"ם לבין עצמם, בהתאם לתקנון אקו"ם.

פיק ביקש מבית המשפט לעכב את הליכים, ולהורות על העברת התביעה לוועדת הבוררות של אקו"ם. בתגובה טען המשיב, כי פיק חושש מהתקדמות ההליכים בתיק ומבקש לעכב את ההליך כסידרו באמצעות הגשת בקשות סרק. לדבריו, פיק לא שילם לו את ההוצאות בסך 7,000 שקל שנפסקו לחובתו בעקבות דחיית בקשתו למחיקת התביעה על הסף.

לוין ציין, כי אף שנקט נגדו בהליכי הוצל"פ, פיק לא פרע את החוב. ה

רשם, השופט שמואל ברוך, ציין, כי דין הבקשה המיותרת של פיק להידחות. לדבריו, היה על פיק להעלות את טענותיו בנוגע לקיום הסכם הבוררות בהזדמנות הראשונה, אולם הוא נמנע לעשות כן, אף שברור כי ידע ששני הצדדים הם חברים באקו"ם.

לדברי השופט, די בהימנעותו של פיק מהעלאת הטענה במועד, כדי להצדיק את דחיית בקשתו. עוד הוסיף השופט, כי פיק לא טען בתצהירו מעבר לקשירת כתרים לעצמו את שמתחייב ממנו, קרי נכונותו להמשיך בהליך הבוררות.

השופט ציין, כי קיים ספק אם תקנון אקו"ם חל על המקרה הנוכחי בו מדובר בזכויות נטענות של לוין כמעבד. השופט חייב את פיק לשלם ללוין את הוצאות הבקשה בסך 10 אלף שקל. (ת.א 2671/04).