בטיחות בדרכים: מסיסמא למציאות

בכל דיון בנושא תאונות דרכים עולה השאלה: "מהם הגורמים לתאונות דרכים?" ועל כך יש תמיד ויכוחים על חלקו של הגורים האנושי, על תפקיד הדרך והרכב בתאונה וכו'. העובדה היא זו, תאונת דרכים היא כשלון של המערכת: אדם - דרך - רכב - סביבה. כל מי שמפריח לחלל אחוזים ומספרים על אשמת הגורם האנושי מתבסס על תפיסה מוטעה, על רצון להסיר אחריות ועל העדר שאיפה לשפר את הבטיחות.

השאלה שיש לשאול היא: "כיצד ניתן להפחית את מספר התאונות באופן היעיל ביותר, המהיר ביותר והזול ביותר, ובאופן שההפחתה תהיה ארוכת טווח?"

התשובה לשאלה זו היא - שיפורים ושינויים בתשתית הדרכים. מחקרים רבים בארץ ובעולם הוכיחו את הקשר בין שיפורים בטיחותיים בדרך ובין ירידה בשיעור התאונות. ירידה זו מתבטאת בעשרות אחוזים בהתאם לאופי הבעיה ולסוג השיפור.

כדוגמאות לשיפורים הנדסיים-תשתיתיים מקומיים נזכיר: בניית מעגלי תנועה, תאורת כבישים, מעקות בטיחות סופגי אנרגיה, הגדלת מקדם החיכוך ועוד.

הזמן הדרוש לביצוע השיפורים המקומיים הוא קצר ביותר, מספר חודשים. אפשר לתכנן, לקבל אישורים ולבצע, בהנחה שיש תקציב ושאין צורך בשינוי תכנית בניין עיר). השיפורים ההנדסיים ישפיעו לטווח ארוך.

לעניין העלות. נושא זה בדרך כלל מעלה על שרטון את התוכנית, אך ניתן להיווכח שהוא הפתרון הזול.

לא רק שהשקעה של מאות אלפי שקלים הדרושה לבניית ככר תנועה, חוסכת מיליוני שקלים למשק בנזקי תאונות דרכים, אלא שהחלופות האחרות יקרות יותר. בלי לזלזל באכיפה המשטרתית ובהרתעה, הרי מבחינה כספית, עלות האכיפה גבוהה בהרבה. עשו חשבון: בצומת עירוני עתיר תאונות ניתן לבצע כיכר בעלות של 500 אלף שקל, שתוריד את שעור התאונות ב-70% לתקופה של 15 שנה לפחות.

בהנחה שגם שוטר שיעמוד בצומת כל היום יוריד את שעור התאונות ב-70%, עלותו של שוטר לאורך 15 שנה, גבוהה הרבה יותר. כך ניתן להיווכח שיש פתרון.

כדי לממש דרך פעולה זו יש צורך לבצע מספר צעדים: איתור נקודות תורפה. נקודות אלה הם בעיקר צמתים וקטעי דרך עתירי תאונות באופן מוחלט או בשיעורן; דרוג נקודות התורפה לפי חומרת הבעייה; קביעת פוטנציאל השיפורים ההנדסיים; קביעת סדר העדיפויות לשיפור סולם התועלות; הכנת תכניות לשיפורים הבטיחותיים בכל נקודות התורפה; ותיקצוב קצר מועד.

לתפיסה זו יש פוטנציאל הפחתה משמעותי של מספר תאונות הדרכים בישראל, אך בכך לא די. יש שני נושאים תכנוניים בעלי השלכה בטיחותית רבה, אך אלה אינם מיועדים לטווח הקצר.

התחום האחד הוא תכנון ערים, אזורים ושכונות עם תפיסה בטיחותית. התחום השני הוא עידוד התחבורה הציבורית על סוגיה.

התחבורה הציבורית, מעבר ליתרונותיה הכלכליים, האקולוגיים, האורבניים והסוציאליים, היא גם תחבורה בטוחה יותר, ויש לפתחה לרמה כזו שתעודד את הציבור להשתמש בה.

כל אלה יחד, ומבלי לנטוש את החינוך מגיל הגן, עשויים להביא את השינוי לו אנו מצפים.

הכותב הוא מנכ"ל חברת יפה נוף