פורטפוליו / סולי סקאל

ילדות: נולדתי בכפר עלה בלבנון, היום דרוזי, ששימש את המשפחה כבית-קיט בחופשים. בשאר השנה גרנו בביירות, חלק מקהילה שמנתה אז 10,000 יהודים. עלינו לארץ כשהייתי בן תשע.

לבנון: אני זוכר את הנופים, ליל הסדר, המשפחה, בית-הספר "אליאנס" שבו למדתי, בית-הקולנוע ובית-הקפה סמרמיס. אחרי הסרט היינו אוכלים בו גלידה ועוגת סברינה עם אגוזים, שהטעם שלה עדיין בפה שלי.

מלחמת לבנון: בשירות המילואים הייתי חלק מצוות ההדרכה של הדרום-לבנונים. אהבתי לדבר עם המקומיים את השפה שלי, הרגשתי קרבה למנטליות, לאוכל, להווי. בשמחה הייתי מבקר שם, אבל לא חוזר לגור.

צד"ל: עוול. באנו אליהם כתומכים והם האמינו בנו, וכשעזבנו אותם זאת הייתה התנהגות לא אנושית. תרמתי להם מכשירי חשמל, וניסיתי לעזור כמה שיכולתי.

יתמות: אבא נפטר כשהייתי בן 18, חייל בשירות סדיר, ואמא כשמלאו לי 22. השכול נשאר איתך כל החיים, אבל לא היה רגע שנשברתי. להפך. אני אוהב לקחת על הכתפיים מטלות ולעמוד בהן.

התחלה בעסקים: בגיל 20 הכרתי את מיכאל שטראוס, שבדיוק חזר מלימודים בשווייץ. הוא הקים את "מילק-בר שטראוס" ואני את "מילק-בר אלסקה" בדיזנגוף, והאחים עבדו שם.

וורקוהוליזם 1: העבודה הייתה בסדר-חשיבות ראשון. השקעתי בהתפתחות, בגידול ובשימור. העיקרון הניהולי שלי: אנחנו בני-אדם שצריכים להתחשב בבני-אדם אחרים.

וורקוהוליזם 2: היום, כשיש לי שישה נכדים, אני אוהב יותר ויותר להשקיע בהם ופחות בעובדים.

ספורט: משחק טניס בעיקר עם אשתי שרי, פעמיים בשבוע מתאמן בחדר-כושר עם מדריך, ובשאר הימים הולך שעה ברגל.

שרי: היא מלכדת שתי משפחות, את שלנו ואת העובדים.

התרגעות: פעם הייתי יוצא לחופש רק אם אשתי הייתה סוחבת אותי, היום אני מתנגד פחות. בדרך-כלל אני משלב עבודה בחופשה, אבל ממש עכשיו אנחנו מתכוונים לטוס ליוון לחופש של ממש.

הרב פינטו: אני מעריך אותו בגלל הידע שלו בתורה וצורת הביטוי שלו, אבל אני לא מתייעץ איתו. הייתה תקופה שהיו מביאים אותי אליו, אבל בדרך-כלל אני יודע לאן אני רוצה להגיע ופועל על-פי אמות-המידה שלי.

נתב"ג 2000: חזון גדול, עם פלוסים ומינוסים. המרחק שהאנשים צריכים ללכת גדול מדי, מיקום החנויות היה צריך להיות במרכז, ובתי-הקפה והמסעדות מסביב, הבידוק הביטחוני התארך והזמן הפנוי התקצר. מה שכן, רשות שדות-התעופה מקדישה הרבה מאמצים כדי לפתור את הבעיות.

ג'יימס ריצ'רדסון: מתחרה. גורם מסחרי גדול, מכובד, שבנה חנות יפהפייה, גדולה מדי לטעמי. כזכיין שפועל שם, חשוב לעזור אחד לשני.

הנפקה: תמיד חושבים על זה, ועולה הדילמה אם להשאיר את העסק כמשפחתי, ולחשוב על דור ההמשך. אני עובד בכיוון, בחלוקת ניהול החברות ביני לבין אחי מאיר. הילדים שלי עובדים אצלו, ושלו אצלי.

תפיסת עתיד: הייתי רוצה לראות את עצמי מצליח יותר, שהילדים ימשיכו את העסק ויהפכו אותו לאימפריה עוד יותר גדולה. ההנאה הכי גדולה היא שאנשים נהנים לקנות אצלי, ולא הכסף.