נדחתה תביעת רשלנות של הבינלאומי נגד השמאי פרימו - הבנק חויב ב-240 אלף שקל

תחילת הפרשה בשומה שהוציא פרימו ללקוחו, חברת הרקולס קבלנות בנייה ופיתוח, בגין נכסים מסחריים שהחברה רכשה בדרייב אין סנטר באיזור התעשייה הישן במזרח ראשל"צ.

בשומות, שנערכו בשלהי 1994 ובתחילת 1995, שהוא המועד הקובע על-פי החלטת ביהמ"ש, פרימו העריך את הנכסים בשווי של 5.6 מיליון דולר. השומות ניתנו בתקופה שבה הגיעו מחירי הנדל"ן לשיא. חברת הרקולס, ללא ידיעתו של פרימו, מסרה את חוות דעתו לבנק הבינלאומי כדי לקבל אשראי, ובסוף 1995 אישר פרימו לבנק הבינלאומי את חוות הדעת. זמן קצר לאחר מכן נקלעה חברת הרקולס לקשיים, ניסתה למכור מקרקעין שברשותה, ובהמשך הגיעה לכינוס נכסים.

הנכסים נשוא חוות הדעת של פרימו נמכרו ב-1997 על-ידי הכונס עו"ד ישי בית-און, שגם ייצג את הבנק בהליך המשפטי. הבנק הבינלאומי טען לרשלנות של פרימו בחוות הדעת שלו, ותבע ממנו 2.15 מיליון שקל, בגין ההפרש בין השווי בחוות הדעת לבין המכירה בפועל של הנכסים נשוא חוות הדעת.

פלפל קיבלה את חוות דעתו של יו"ר לשכת השמאים לשעבר, עדי צביקל, לפיה חוות הדעת של פרימו היתה סבירה לאור מצב שוק הנדל"ן במועד בו ניתנה.

פלפל לא ראתה הוכחה לרשלנותו של פרימו בחוות דעת שהגישו השמאים דן אורמן ואלי תומר, שהעריכו חלק מהנכסים בשלהי 1996 בסכום נמוך בהרבה מההערכות של פרימו.

פלפל קבעה, כי חוות הדעת של אורמן ותומר עבור כונס הנכסים היו מאוחרות ובלתי רלוונטיות לטענת הרשלנות. פלפל ציינה, כי השמאי אורמן כתב כאילו ביקר בנכס, אולם בחקירה הנגדית של עו"ד יגנס הוא הודה שלא היה כלל בנכס.

בסיכום הדברים קבעה פלפל, כי השומה של פרימו היתה סבירה במועד בו ניתנה, ולא הוכחה כל התרשלות מצידו. (א. 98 /054).