סולתם: הקונים חוזרים לנשק

שמונה שנים חלפו מאז אותו לילה טראומטי ביוקנעם, בו פרצו מאבטחים מלווים בכלבים לחצר מפעל סולתם, אחד המפעלים הכושלים ביותר של כור, לפנות את העובדים המתבצרים, ואתמול (א') הודיעה כור כי מפעל זה נמכר ב-32.5 מיליון דולר. חמש שנים חלפו מאז זימן מנכ"ל כור דאז, בני גאון, את יוסי אנגליסטר למשרדו, ואמר לאיש שעתיד היה לקחת את סולתם תחת ניהולו: "יש לי סנטימנט מיוחד לסולתם ואני רוצה לראות את המפעל ממשיך להתקיים. אני לא מבקש יותר מאיזון תפעולי". ב-97' רשמה סולתם רווח נקי של 17.7 מיליון שקל.

ב-90' הפסידה סולתם 62 מיליון שקל, ב-91' רשמה הפסד של 55.2 מיליון שקל ואת 92' סיימה עם הפסד של 33 מיליון שקל. ב-92' הסתיימו 7 שנות הפסד, במהלכן הוחלט לא פעם לחסל את המפעל הכושל, לאחר שכולם הרימו ידיים. ב-93', לראשונה, רשמה סולתם רווח תיפעולי של 4.5 מיליון שקל.

סולתם הוא סמל בהיסטוריה החברתית-כלכלית של מדינת ישראל. ליל הכלבים הפך לציון דרך עצוב ביחסי העבודה במדינת ישראל. רבים זוכרים את אותו לילה, ב-5 בספטמבר 1990, בו הודיעה הנהלת סולתם כי בכוונתה לפטר 100 עובדים. העובדים השביתו את המפעל והתבצרו בו. כל זה היה עוד עובר, לולא כלבי המסטינו שהובאו לשטח כחלק ממבצע פריצה למפעל והוצאת העובדים בכח אל מחוץ לשטחו. התקשורת תיעדה את הטראומה, את האסוציאציה הבלתי נמנעת של השימוש בכלבים.

סולתם הוקמה ב-1950 כשותפות בחלקים שווים בין סולל בונה לבין שלמה זבלדוביץ' וחברת טמפלה מפינלנד. ב-54' החל המפעל לייצר מרגמות, פגזים ותותחים. זבלדוביץ' נחשב לרוח החיה מאחורי הקמתו של המפעל, שבתקופות מסויימות היה אחראי על %60 מכלל היצוא של מדינת ישראל.

ב-73' נמכרו אחזקות סולל בונה וטמפלה בסולתם לכור. עם כניסתו של גאון לתפקיד מנכ"ל כור ב-87', החלו חילוקי דעות קשים בינו לבין זבלדוביץ'. האחרון האשים את גאון בכפיית החלטות שהזיקו לחברה, וביניהן ההחלטה למנות כמנכ"ל את אורי שמחוני. זבלדוביץ' התפטר מתפקידו כיו"ר הדירקטוריון ב-'93, ולאחר זמן לא רב פורקה השותפות, וכור רכשה את חלקו בסולתם - לא לפני סדרת התכתשויות מילוליות בתקשורת בין גאון לזבלדוביץ', ואף התדיינות משפטית שקויימה בעקבות תביעה שהגיש זבלדוביץ' נגד כור בטענה לעושק המיעוט.

שנות ה-80' התאפיינו תחילה בגיאות ובביקוש למוצרי המפעל, שהגיע להיקף מכירות של 139 מיליון דולר ב-84'. אולם אז החל הביקוש בעולם למוצרים צבאיים לסגת, והביקושים החלו להתדרדר. במקביל, משכו בעלי החברה חלק ניכר מרווחיה, ורק מעט מרווחיה הושקע במחקר ופיתוח מוצרים. זאת ועוד: איראן, לקוח גדול, ניתקה את יחסיה עם ישראל במחצית השניה של שנות ה-80'. אך סולתם המשיכה לייצר באותו קצב, בתקווה למצוא שווקים חדשים, ובסופו של דבר נתקעה עם מלאים גדולים.

המכה הקשה ביותר ניחתה בראשית שנות ה-90', כאשר צה"ל שינה את מדיניותו והחליט להסתפק בהשבחת תותחים שהיו כבר מצויים בידו. "השולף", תותח מתנייע שפותח על ידי סולתם בהשקעה של 35 מיליון דולר, בהתאם לדרישות משרד הביטחון, נותר מיותם.

כל אלה הביאו את סולתם להפסד מצטבר של 190 מיליון שקל. הנהלת כור מחלה לסולתם על 150 מיליון שקל במסגרת ההסדר הפיננסי הכולל של כור, אך סולתם התקשתה להתאושש.

ברקע המהפך בסולתם עומד היו"ר, סבינועם אביבי. לאחר 24 שנה בשב"כ, התייצב אביבי לצידו של גאון ב-87', ועד מהרה מיקם עצמו כיד ימינו ואחראי על שיקום חלק מהמפעלים הכושלים. כשסמי קצב הגיש ב-91' הצעה לרכוש את סולתם בסכום כספי מזערי, ביקש אביבי וקיבל מגאון שנה ארכה לעשות את הבלתי ייאמן באותה תקופה - להעמיד את סולתם על הרגליים.

בהדרגה הוסב חלק ניכר מפעילות המפעל לפעילות אזרחית, שטחים של המפעל הושכרו לתעשיות אחרות, והושג הסכם עם העובדים, תוך ביצוע צמצומים ופעולות התייעלות. סולתם עמדה על רגליה שלה, אך אז כבר היתה מציאות חדשה. כור של אחרי המהפך הצליחה להשתחרר מכבלי ההסתדרות. הקונצרן עבר רהארגון מאסיבי והפך לריווחי והגדול במדינת ישראל. במציאות החדשה, כבר לא היה מקום למפעלים כמו סולתם.

סולתם עמדה בתור במסגרת רשימה ארוכה של פעילויות עליהן נתלה שלט "למכירה". גאון רצה מחיר גבוה למפעל אליו היו לו "סנטימנטים". ב-97' הוחלט להנפיק תחילה את סולתם, ואף הוגשה טיוטת תשקיף לרשות ניירות ערך. מצב הבורסה וגורמים נוספים מנעו מימושה של תוכנית זאת.

גאון לא זכה לחתום על עיסקת המכירה של סולתם. המנכ"ל החדש והבעלים, יונתן קולבר, הוא שיחתום על העיסקה. לאלו הזוכרים את ההיסטוריה, קשה לעכל את המהפך שאיפשר עתה למכור את סולתם תמורת 120 מיליון שקל (כ-32.5 מיליון דולר).

האירוני בעיסקה הוא, שעל אף שהצלחתה של סולתם מיוחסת במידה רבה ליכולת שהפגינה בהסבה למוצרים אזרחיים כמו כלי נירוסטה וכספות, הרוכשת היא אחת החברות האמריקניות הגדולות ביותר ליצור תחמושת כבדה. חברת פרימקס , יש להניח, לא רכשה את סולתם בשביל סירי הנירוסטה או הכספות, אלא דוקא בשל יכולת היצור של המפעל בתחום הצבאי.

פרימקס מיוצגת בישראל על ידי מיקו גילת, בעבר סמנכ"ל השיווק של תעש. גילת, העומד בראש קבוצת משקיעים, רכש באחרונה מפעל קטן נוסף מכור, שעסק ביצור מרעומי נפץ. כתוצה מהעיסקה, תרשום כור רווח הון של 70 מיליון שקל. מי היה מאמין