ועדת הבר: אותם אנשים, אותם נושאים

למעלה מ-10 שנים חלפו מאז קיבלה מועצת מקרקעי ישראל את החלטות הבואינג (717, 727 ו-737), אך למרות זאת נראה שנושא הקרקע החקלאית פשוט מסרב לרדת מסדר היום. עתה תורה של ועדת הממונה על התקציבים באוצר, קובי הבר, מי שהיה מזכיר ועדת מילגרום, לתרום את חלקה בדיונים בנושא בלתי נגמר זה, כשעל הפרק שאלת שיוך חלקת המגורים במושבים ובקיבוצים.

מבלי להיות פסימיים מדי או ציניים מדי, ניסיון העשור האחרון מלמד, שגם מסקנות ועדה זו יגיעו לאולמות הקרירים של הבג"ץ, ואולי תקום אפילו ועדה נוספת. ומדוע הציניות? עיון בשמות חברי הוועדה מגלה, שהם היו שותפים, בדרך זו או אחרת, בכל הוועדות הקודמות שעסקו בקרקע החקלאית. אם עד היום לא הצליחו להביא לפתרון, מדוע שיצליחו הפעם?

את משרד המשפטים מייצג המנכ"ל, אהרון אברמוביץ, את משרד החקלאות מייצג דווקא יו"ר החטיבה להתיישבות בסוכנות, עו"ד שלמה בן-אליהו, שהיה מנהל המינהל. עוד חברים בוועדה מנהל המינהל כיום, יעקב אפרתי, שהיה חבר גם בוועדות הקודמות, ועפר גריידינגר, המשמש כנציג משרד הפנים. מרכז את הוועדה סטניסלב שוורצביין, רפרנט הנדל"ן מהאוצר.

למרבה הפלא, בוועדה אין אף נציג של הפרקליטות ושום גורם שמעניק לה ייעוץ משפטי, וזאת למרות שעיקר דיוניה הם בסוגיות משפטיות סבוכות, שהסיכוי שלהן להגיע לבית המשפט גבוה. מה שמלמד אולי יותר מכל, שמי שיאמר כאן את המילה האחרונה יהיהשוב ניועץ המשפטי מני מזוז.

ועדת הבר קיבלה את מינויה בסוף ינואר 2005, עם דרישה להגיש את מסקנותיה עד ראשית מאי 2005. הפרקליטות אישרה דחייה עד לאוגוסט, בעקבות עתירות שהוגשו לבג"ץ, שדרשו מהוועדה לעמוד בלוחות הזמנים. התאריך הנקוב הבא הוא ספטמבר 2005.

ועדה הבר מונתה בעקבות החלטת מזוז שלא לאשר את החלטת מועצת מקרקעי ישראל 979 לשיוך חלקת המגורים, בטענה שהיא מיטיבה מדי עם המגזר החקלאי. החלטה 979 קבעה היוון חלקת המגורים במושבים ובקיבוצים בתשלום של 3.75% לשלוש יחידות דיור ראשונות, ותשלום נוסף עבור תוספת של שתי יחידות דיור נוספות, בכפוף להחלטת מוסדות התכנון. עוד קבעה ההחלטה אפשרות לבניית מבנה תעסוקה לכל נחלה בשטח של 500 מ"ר, כאשר החידוש הוא, שבניגוד להחלטה התקפה כיום ניתן יהיה להשכיר יחידה זו לזרים.

לא צריך להיות תמימים מדי: הנתונים מגלים, שבמגזר החקלאי יש כיום כ-20 אלף מבנים המשמשים לתעסוקה, ושרובם מושכרים למי שאינו בעל הנחלה. החלטה 979 זכתה להתנגדות גורפת מצד גורמים רבים, ובראשם פורום הערים הגדולות, שטען שהיא יוצרת עיוות קשה, מוציאה את המסחר והתעסוקה מהערים, מעבירה אותם למגזר החקלאי ופוגעת ברוב אוכלוסיית המדינה. להחלטה התנגדו גם הקשת המזרחית והחברה להגנת הטבע.

על ועדת הבר מוטל עתה להחליט, האם היא מכשירה את השרץ הזה או לא. חברי הוועדה אינם תמימים: הרי ידוע לכל, שאי אישור ההשכרה לא יגרום לאלפי שוכרים לסגור את עסקיהם, וכי אישור ההשכרה ישלח את עורכי הדין העירוניים בחזרה לבג"ץ.

שאלה נוספת שעל הוועדה לשאול את עצמה היא, האם מתפקידה לעסוק בשאלות תכנוניות, שכן החלטה 979 קבעה, שקיימת אפשרות תיאורטית לפחות להוסיף יחידות דיור במושבים ובקיבוצים. אם הוועדה מקבלת קביעה זו, הרי שבפועל היא קובעת קביעה תכנונית, ופותחת את הפתח ללחץ על ועדות התכנון, ובעיקר על המועצה הארצית, לשנות את החלטותיה בשאלת מספר יחידות הדיור ביישובים.

בוועדה תוהים כיצד יש לקבוע את ההיוון: האם על-פי 2.5 יחידות דיור המותרות כיום (375 מ"ר צמוד קרקע בסה"כ), או לפי ארבע וחמש יחידות דיור, שקבעה 979, ובכך לחשוף את מוסדות התכנון ללחצים בלתי אפשריים כמעט.

מקורבים לוועדה טוענים, שבניגוד לכל הוועדות הקודמות, ועדת הבר, שבראשה עומד איש משרד אוצר וגם המזכיר שלה מגיע מאותו משרד בדיוק, תנסה לתקוף את הנושא דווקא דרך הכיס. כלומר, להגדיל את תשלומי ההיוון, ואולי בכך לרצות את הטוענים לאי צדק חלוקתי.

מקורבים לוועדה מאמינים, שהיא גם תנסה ליצור הפרדה בין המרכז לבין הפריפריה בכל שאלת ההיוון והתשלומים, ובכך לרצות לפחות חלק ממבקריה. בשבוע שעבר (ג') פורסם כאן, שמשרד האוצר והשיכון מתכננים מבצע נוסף שיאפשר לדיירי הדיור הציבורי לרכוש את דירותיהם. העיתוי אולי מלמד משהו על כוונות האוצר: לרכך ולו במעט את הביקורת הציבורית. כך או כך, ספק אם מסקנות ועדת הבר הן סוף פסוק.