סופרים להם כל דונם וכל הטבה

גברי בר-גיל, מזכיר התנועה הקיבוצית: "לנו יש הרגשה שמופעלים על ועדת הבר לחצים גדולים מצד הפרקליטות לרוקן אותה מכל תוכן"

במקביל לדיונים על זכויות החקלאים המתנהלים בוועדת הבר בעצלתיים ובלי בהילות מרובה, מנסים גורמים שונים במשק להאיר את עיני השרים הנוגעים בדבר ואת עיני הוועדה, שמא יקבלו שוב החלטה שתעורר התנגדות ציבורית. כך למשל, כתב עו"ד הרצל חלו מהוד השרון במכתב לשר האוצר, בנימין נתניהו, ליועץ המשפטי לממשלה מני מזוז, ומאוחר יותר גם לקובי הבר, ובו הוא מתריע על כך שאישור החלטה הדומה ברוחה ל-979 משמעותה, שוב, שוד קרקעות הגדול במדינת ישראל.

לדברי חלו, החלטה 979 מאפשרת לקיבוצים לשייך את חלקות המגורים לחברים לפי מפתח של מספר המשפחות החברות בקיבוץ בפברואר 2003, כפול 2.5 דונם, או מספר הנחלות בקיבוץ בתאריך זה כפול 2.5 דונם, הנמוך מבין השניים. לדבריו, יש קיבוצים שמספר הנחלות שבהם גדול ממספר המשפחות, ולכן האינטרס שלהם הוא להגדיל במהירות את מספר המשפחות או החברים בקיבוץ, על מנת לקבל יותר יחידות שטח.

חלו מדגיש, שעל-פי החלטת 979, לצורך שיוך הקרקעות אין הכרח לחשב רק משפחות או חברים המתגוררים בפועל ובדרך קבע בקיבוץ, וכי ניתן לחשב גם משפחות שאינן מתגוררות בקיבוץ. זאת, בתנאי שהיו חברי קיבוץ בספטמבר 2003, גם אם התקבלו כמה חודשים קודם לכן. לצורך כך, לדבריו, שינו מספר קיבוצים את התקנון, כחוק, באסיפה הכללית של הקיבוץ, ופנו לבניהם - שעזבו את הקיבוץ לפני עשרות שנים, חלקם בעלי נכסים בעיר ואף כאלה המתגוררים בחו"ל - בהצעה להתקבל לקיבוץ בהליך מזורז כחברים, ללא התחייבות ומבלי שיהיו חייבים לגור בקיבוץ. חברים אלה יוגדרו כמי שנמצאים בחופשה. אותו חבר חדש יקבל, על-פי ההסכם עם הקיבוץ, חצי דונם, ולאחר שיוך הקרקע יוכל למכור אותו, או לבנות עליו בית, ולהרוויח מאות אחוזים. שני הדונם הנותרים יישארו בידי הקיבוץ.

לדברי חלו, יש ברחבי הארץ מספר דוגמאות למעשים מסוג זה. כך למשל, אחד הקיבוצים שבעמק חפר הכפיל את מספר חבריו מ-100 ל-200 חברים, מ-56 משפחות ל-120 משפחות, כאשר רק 20% מהחברים החדשים מתגוררים בקיבוץ. לפי שיטה זו, הקיבוץ, שהיה אמור לקבל 140 דונם, יקבל 300 דונם. לדעת חלו, ניתן היה למנוע מעשים אלה על-ידי הגדרה מדויקת של הזכאים לשיוך הקרקע, כך שיהיו אלה שהם חברי הקיבוץ המתגוררים בו בפועל ובדרך קבע בפברואר 2003.

"הנטייה הכמעט חולנית לחשוד בכשרים, והמחשבה כאילו קיבוצים עסוקים רק בעיני נדל"ן, היא ההוכחה לבעייתיות שאנו נמצאים בה", אומר מזכיר התנועה הקיבוצית, גברי בר-גיל. "מה שמעסיק את הקיבוצים כיום היא הצמיחה הדמוגרפית והצמיחה הכלכלית, שתפקידה להבטיח את המשך קיומם. רק ההבנה שאנחנו הולכים להסדרת שיוך הדירות היא המרכיב המרכזי לשינוי המגמה, שבו עשרות ומאות צעירים מוכנים להתקבל לחברות לקיבוצים. ריקון החלטה זו מכל תוכן עלולה לסכן את כל התהליך החיובי שבו אנו נמצאים.

"הנזק שנגרם מאי קבלת החלטה ברוח זו עלול להיות אדיר, על גבול הבלתי הפיך. הבעיה היא, שכל העסק תקוע, כאשר לנו יש הרגשה שמופעלים על ועדת הבר לחצים גדולים מצד הפרקליטות לרוקן אותה מכל תוכן. צריך להבין, שכל החלטה השונה במהותה מזו שהתקבלה על-ידי מועצת מקרקעי ישראל, משמעותה כליה על ההתיישבות בפריפריה. יהיה עצוב לראות, שפעם אחרי פעם כל הפוליטיקאים וכל הפקידות הבכירה מכירה בהחלטה, ורק הפרקליטות מחבלת בה. אין ספק שכל החלטה השונה במהותה מזו שהתקבלה משמעותה התעמרות שלטונית במגזר שלם של החברה הישראלית.

"המשמעות של העיכוב במתן ההחלטה הוא בהקפאת מגזר שלם. קיבוצים רוצים לרשום בתים על שם חברים, והם אינם יכולים לעשות זאת. בשל כך הם לא יכולים לקבל משכנתא, כדי לבנות בית או להרחיב דירות. כל המצב הזה יוצר סטגנציה שהיא בלתי נסבלת".

גלובס: שוב נשמעת הטענה, שהמגזר החקלאי שוב מקבל מתנות על חשבון העירוניים.

ברגיל: "גם במגזר העירוני רבים קיבלו קרקע במחירים זולים באמצעות מבצעי היוון מופחתים ודמי חכירה מוזלים. הגיע העת להספיק את האפליה הקשה של המגזר החקלאי, ולאפשר גם לו זכויות כמו לכל שאר תושבי המדינה".