בית המשפט המחוזי בת"א קבע, כי העתקה וחיקוי לכשעצמם אינם מהווים תחרות בלתי הוגנת ואינם מבססים חובת השבה.
השופטת, מיכל רובינשטיין, החליטה לדחות בקשה למתן סעדים זמניים שהגישה חברת סול רון תעשיות פוליאוריטן, העוסקת בייצור סוליות נעליים מפוליאוריטן, נגד רפאל סריה, בעלי עסק לשיווק נעליים, ונגד צדוק סבורה, סוכן המכירות שלו.
סול טענה, כי המשיבים החלו לזייף, להעתיק ולשווק באופן המוני שני דגמי סוליות שלגביהם הגישה בקשות לרישום מדגמים.
המשיבים טענו, באמצעות עו"ד גבריאל קרמר, כי אין למבקשת זכות מוקנית ואין לה מדגם רשום בגין הסוליות. בהיעדר רישום של מדגם, לא מתבצעת כל הפרת זכויות יוצרים.
השופטת רובינשטיין ציינה בהחלטתה, כי אף אם נעלי המשיבים מחקות באופן בולט את נעלי המבקשת, הרי נקודת המוצא היא, שהעתקה וחיקוי לכשעצמם אינם מהווים תחרות בלתי הוגנת, ואינם מבססים חובת השבה.
לדעתה, ההכרעה תלויה בנסיבות העתקה בכל מקרה ומקרה. בענייננו, טרם נרשם מדגם על דגמי הסוליות. לפיכך לא התקיימה הפרת מדגם, ונדרש היסוד הנוסף, שהתפרש בפסיקה כהתנהגות שאינה עולה בקנה אחד עם דרישות המסחר ההוגן, כדי לבסס מתן סעד של צו מניעה זמני.
השופטת קבעה, כי מעשי החיקוי במקרה הנדון אינם עולים כדי היסוד הנוסף בעילה של עשיית עושר ולא במשפט.
לכן החליטה לדחות את הבקשה ולחייב את המבקשת בהוצאות המשיבים, בסך של 10,000 שקל. (ת.א 1948/05).
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.