פולסא דרייטינג

השתתפותו של ישראל סגל בתוכנית "משעל חם" שבה הוא משמש גם כעורך, מזכירה שילוב קריינות בסרט עלילתי, וזה כידוע קורה כשהסרט לא עובד. אתמול, במקום שישגר הוראות מחדר הבקרה היישר לאוזנייה של משעל, שימש סגל בלהקת המעודדות של טקס הפולסא דנורא לראש הממשלה אריאל שרון. הטקס שנערך בשבוע שעבר בבית הקברות בראש פינה, נרכש לשידור אצל משעל, וזאת למרות מחאות וניסיונות קדחתניים לאורך יום אתמול שלא לאפשר את עלייתו לאוויר.

על החומרים שמספקים אנשי הימין הקיצוני לתקשורת כבר נכתב די (ראה גיליון "העין השביעית" האחרון, שנושאו "האם התקשורת משת"פית"), ומוכרת תרומתם בנדון של ה"ה משעל סגל. בחודש מרץ האחרון הם סיפקו במה לישיבה "סודית" של הימין הקיצוני לקראת מה שכונה אז "מבצע

רבבה". התירוץ של סגל אז וגם אתמול היה שמאז רצח רבין הוא מתייחס ברצינות לאיומי הימין. במובן זה סגל אינו שונה מגנרלים שמתכוננים למלחמה שהייתה. הוציאו על רבין פולסא דנורה ורצחו אותו, וכעת הוא יביא כל זב דנורא לאולפן.

עוד דמות מהעבר באולפן היה ראש השב"כ לשעבר כרמי גילון, שבכל מדינה מתוקנת היה גוזר על עצמו שתיקה ארוכת שנים, בעקבות אחריותו למחדל אי מניעת רצח רבין. גילון סיפר שגם עליו הוצא בזמנו פולסא

דנורא, ואפשר שאני טועה והוא הובא על תקן מי שהחלים מקללת הפולסא ולא כאותו מומחה-טרור כושל שהוא. והיה שם גם מי שניהל את הטקס, יוסף דיין אחד, בשעתו מס' 2 של מאיר כהנא, שהודה כי שמח על רצח רבין וישמח עם מותו של שרון,ולא הבין מה מוזר ברגשות שלו.

האם היה מקום לשדר את הקלטת? מדובר בכמה דקות משעממות להפליא של גיבוב בארמית, שגם הכיתוב 'בלעדי' לא הפיח בהן חיים טלוויזיוניים. האם מדובר במידע שהציבור חייב לדעת אותו? הציבור יודע, מערכת החוק יודעת, ובסופו של דבר זה עניין של החלטה עיתונאית. כמו ההחלטה לרוץ אחרי רוצח לקצה העולם כדי לראיינו במקום לדווח עליו ביבושת במדור פלילים.

האם דיין מסוכן? אם לשפוט מהתרוממותו באמצע השידור וניסיונו לצאת מהאולפן בדלת הלא נכונה, הוא לא נראה כמי שמסוגל להשתלט על התקשורת ועל סדר היום הישראלי. אבל משעל לא ייתן למתח לרדת. "אומרים לי שיש הפגנה מחוץ לאולפן, מוחים על שידור הקלטת, אנחנו נשמח לראות אותם". ומן הסתם, גם את הקלטת הבאה של דיין.

גם עץ עשוי להיות אייטם

"דין וחשבון עם רינו צרור", 21:40, ערוץ 10

רינו צרור עובר לשדר בערב יום ד', ושוב הוא עומד אצל הדוכן שלו, כאותו כרוז של מכירה פומבית. "לא אחד, שני רוצחי עצים מסתובבים בתל-אביב", "לא 005 נערים עבריינים שלא נמצא להם מקום בבית כלא, אלא נערה אחת בת 41 המתנגדת לפינוי, שנעצרה עד תום ההליכים".

צרור הקדיש אמש זמן שידור ממושך לאירועי כפר מימון, נתיבות, צומת כיסופים. חומרים שהתקשורת טחנה בשבוע שעבר, אבל צרור לא שם לצ'יק צ'אק של רגע חדשותי. הוא בשטח, הולך וחוזר, כמה פעמים, המרואיינים מכירים אותו ונותנים בו אמון, ולכן הוא מצליח להמחיש את מצוקתם של המתנחלים, שבויים בכוחם וביכולת ההשפעה שלהם על קהלם הצייתן, לפחות בשלב זה.

אלפי המאמינים נשמעים להוראה "אין לעשות מעשים ספוראדיים בכלל". אתם רואים מישהו פונה לאספסוף הכיכרות במונחים כאלה? או נוסח פנייה המשלב גבוה ונמוך, "כבוד הרבנים מתבקשים לנוע לכיוון השער, על מנת לפרוץ את המצור". משם ירוץ צרור לתל-אביב. מרעילים עצים סביב כיכר רבין. המשטרה לא הגישה תלונה, אבל צרור יודע שאיש מרעיל עץ הוא סיפור, בוודאי סביב המקום שבו נרצח רבין, ובימים של התנתקות. האם יש קשר? אולי יתבהר מתישהו בעתיד. צרור בוודאי יהיה שם, כדרכו העיתונאית, לחזור למקום הפשע.