ילד טוב

כשאתה הבן של אחד כזה אין לך כמעט סיכוי לצאת בשלום מההשוואות לאבא (ותראו מה קרה, למשל, לג'וליאן הבן של ג'ון לנון שנורא הזכיר את אביו במראה ובקול ונעלם לחלוטין). לשבחו של ג'ייקוב דילן ייאמר שהוא מצליח איכשהו להישמע לגמרי שונה מאביו והוא מספיק עיקש ללכת בדרכו העצמאית כדי שיתייחסו אליו כשלעצמו, בלי קשר לאביו. אם הוא מזכיר מישהו, אז זה דווקא את ידידו של אביו טום פטי שמשלב פולק ורוק עם להקת "שוברי הלבבות", וגם קצת את מי שנחשב לפני עשרים וחמש שנה ליורשו של בוב דילן, ברוס ספרינגסטין. בקול, באנרגיות ובהפקה המוסיקלית (שבאלבום החדש היתה בידיו של ברנדון אובריין שעבד גם עם ספרינגסטין).

אך בניגוד לספרינגסטין הצעיר או לדילן האב בכל גיל וגלגול, ג'ייקוב אינו מהפכן מוסיקלי. הוא יוצר מוסיקה שקל לאהוב (אם אתה חובב רוק אמריקני) והוא עושה את זה טוב. וחוץ מזה הוא צעיר ויפה הרבה יותר מאבא שלו, ובימינו זה כידוע חשוב לא פחות מהמוסיקה. יש לג'ייקוב להקה בשם שממש אינו מתאים לו "Wallflowers" ("פרחי קיר" ע"פ המילון הוא כינוי לאדם ביישן ולא מקובל חברתית), ויש לו וללהקה אלבום חדש ויפה שהוא כתב והלחין את כל שיריו, "Rebel Sweetheart". אלבום שלא ישנה לך את החיים אבל בהחלט לא יאכזב אותך אם יש לך דעה קדומה חיובית בגלל שם האב (ואגב, בעניין השם, מעניין שג'ייקוב נושא את שם הבמה המפורסם של אביו ולא את שם משפחתו המקורי צימרמן).

ג'ייקוב נולד ב-1970 לבוב דילן ולאהבת חייו (על פי השירים הרבים שהוקדשו לה) שרה לאונדס. אחרי גירושי הוריו ב-1977 גדל אצל אמו בלוס אנג'לס אך שמר על קשר טוב גם עם אביו, שלקח אותו לעשות בר מצווה בכותל בירושלים. בסוף שנות השמונים הוא החל בקריירה מוסיקלית והקים עם חברים את "פרחי הקיר". כבן של דילן הוא הוחתם מיד לחברת תקליטים גדולה וב-1992 יצא אלבומו הראשון, "The Wallflowers", שנכשל וגרם לחברת התקליטים לבטל את החוזה עמו. דילן לא ויתר, הקים הרכב חדש של הלהקה, הוחתם לחברת תקליטים קטנה והקליט אלבום שני בהפקת חבר מעריץ של אביו, המוסיקאי טי. בון ברנט.

האלבום "Bringing Down the Horse" יצא ב-1996 והניב מספר להיטים מצליחים בתחנות הרדיו האלטרנטיביות, ביניהם "כאב הלב של השדרה הששית" ו"ההבדל". שיר אחד מתוכו פרץ מהשוליים למרכז והפך ללהיט כל אמריקני: "One Headlight". השיר סחף אחריו את מכירות האלבום, זכה בראשית 1998 בפרסי "גראמי" (כשיר הרוק של השנה ו"פרחי הקיר" כלהקת הרוק של השנה), הביא את דילן למופע חד פעמי משותף עם ספרינגסטין והפך אותו לכוכב גדול.

לרגע. ג'ייקוב דילן לא רוצה שזה יבוא לו בקלות. בתגובה להצלחה הפתאומית הוא הוציא את הלהקה לחופשה ארוכה ממנה שב רק בשנת אלפיים באלבום מצויין בשם Breach"" שנכשל מסחרית. שנתיים לאחר מכן יצא אלבומו הרביעי "Red Letter Days" שגם הוא הוכיח שההצלחה אינה מובטחת לך אפילו אם אתה בנו של דילן וזוכה בביקורות מעולות.

עכשיו דילן ג'וניור מנסה שוב, והפעם באלבום שיש בו פוטנציאל לחזור ולהעמיד אותו בשורה הראשונה של יוצרי הרוק הצעירים. יש לו כבר כמה להיטים באלבום "הצד היפה של היכנשהוא" ו"הנה הוא בא (וידוייה של מריונטה שתוייה)" ויש כאן עוד כמה שירים שגדלים עליך עם כל האזנה. נכון, הוא לא ברמה של אביו אבל הוא מוצא את הצליל שלו והוא פשוט טוב. *

The Wallflowers - Rebel, Sweetheart, יבוא: הליקון