פגיעה של נוסעי מכונית מיידוי אבנים היא פעולת איבה ולא תאונת דרכים

בית המשפט המחוזי בת"א קובע, כי אין כל אפשרות לעשות אבחנה מלאכותית בין פעולת איבה לבין פגיעת איבה, ופגיעה של נוסעי מכונית בעלת רישוי ישראלית כתוצאה מיידוי אבנים נחשבת כפעולת איבה ולא כתאונת דרכים.

שופטי ערכאת הערעור, אריה אבן ארי, דוד בר אופיר ואביגדור סלטון, דחו ערעור שהגישו חמישה נוסעי מכונית שנשאה מספר רישוי ישראלי ואשר התהפכה בדרך לשכם כתוצאה מיידוי אבנים לעברה, על החלטת בית משפט השלום לפיה אין המדובר בתאונת דרכים על פי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, אלא בפעולת איבה כאמור בחוק התגמולים לנפגעי פעולות איבה.

השופטים קובעים, כי במקרה הנדון מדובר בפעולת איבה שמצאה ביטוייה בזריקת אבנים על ידי תושבי שכם לעבר מכונית בעלת מספר רישוי ישראלי. הפעולה גרמה לנהג לאבד את השליטה על הרכב, להתהפכות הרכב ולפציעתם של הנוסעים.

לדעת השופטים אין כל אפשרות לעשות אבחנה מלאכותית בין "פעולת איבה" לבין "פגיעת איבה", דהיינו באם נהג הרכב הצליח בפועל להתחמק מן האבנים או נכשל בכך לאחריו מדובר באירוע אחד שתחילתו בפעולת איבה וסיומו בפציעתם של הנוסעים.

השופטים קובעים, כי תכליתו של חוק הפיצויים להוציא מכלל תחולתו כל תאונת דרכים שאירעה כתוצאה ממעשה המכוון לגרום לנזק גוף או רכוש כך שעצם האירוע אינו נכלל בהגדרת "תאונת דרכים" לפי חוק הפיצויים.

השופטים הוסיפו, כי המערערים לא נפגעו משום שעשו שימוש ברכב מנועי אלא שימשו כמטרה ליידויי אבנים באשר הם נסעו באיזור שכם ברכב הנושא שלט רישוי ישראלי ועל כן מדובר בפעולת איבה על כל הנובע מכך.

הערעור נדחה והמערערים חוייבו בתשלום הוצאות בסכום של 7,500 שקל. (ע"א 834/96)