פיינגולד כבר חושב על הפרויקט הבא

אריה פיינגולד, יו"ר מרקורי, לא מתרגש במיוחד מהעובדה שהחברה שבראשה הוא עומד הגיעה לפני זמן קצר לשווי שוק של כמיליארד דולר. "הכל אצלי כרגיל. שום דבר לא השתנה", הוא אומר. לפיינגולד יש סיבה טובה מאוד שלא להתרגש יותר מדי משווי השוק אליו הגיעה מרקורי. זו לא פעם ראשונה שהוא מוצא את עצמו כחבר במועדון המיליארד. בפעם הקודמת מדובר היה בחברת דייזי האמריקנית, אותה הקים פיינגולד בתחילת שנות ה-80.

פיינגולד, 52, בילה אמנם חלק לא מבוטל משנותיו בארה"ב, אבל את דרכו הוא החל בארץ, באמצע שנות ה-70, כעובד באלביט בתחום האלקטרוניקה הביטחונית. בין השאר היה חבר בצוות שקיבל פרס ביטחון ישראל על פיתוח של ציוד לוחמה אלקטרונית לחיל הים. "מה שפיתחנו אז בוודאי מוצג כרגע במוזיאון הזבל", הוא מתבדח, "דברים שאז חשבנו שהם מאוד חכמים נכנסים היום בפינה הקטנה של איזה ג'וק".

את הפרק האמריקני שלו התחיל פיינגולד בשנת 77', כשהחל לעבוד בחברת אינטל. פיינגולד שימש שם כראש הצוות האחראי על הארכיטקטורה של דור המוצרים הבא.

את תחילת הקריירה שלו כעצמאי חייב פיינגולד לתופעה בה נתקל במהלך עבודתו באינטל. פיינגולד שם לב לכך שמהנדסי אלקטרוניקה, שפיתחו כלים כמו מעבדי תמלילים וגיליונות אלקטרוניים למען אחרים, ממשיכים בעצמם לעבוד ידנית ולשרטט עם נייר ועיפרון. "הם, אלה שפיתחו מכשירים מתוחכמים כל כך, בעצם עבדו כמו חוראנים", אומר פיינגולד.

פיינגולד, שהבין כי מדובר במכרה זהב פוטנציאלי, עשה חושבים והחליט לעזוב את אינטל, והקים, יחד עם אנשים נוספים, את חברת דייזי. דייזי, שנוסדה בשנת 1980, פיתחה כלים שאיפשרו לשרטט ישירות על המחשב, ללא צורך בשרטוט ידני, תוך ביצוע הדמיה של המערכת הסופית. בכך פרצה דייזי את הדרך לתעשייה שהיום מוערכת במספר מיליארדי דולרים. מדובר בשוק ה-electronic design automation - EDA.

"אני זוכר שכשהלכתי לגייס כסף לדייזי", משחזר היום פיינגולד, "אמרתי למי שהיה אז משקיע פוטנציאלי, "כי להערכתי מדובר בשוק של מיליארדי דולרים. אתם יודעים מה הוא עשה? הוא זרק אותי מכל המדרגות", מגחך פיינגולד.

לאותו משקיע פוטנציאלי נותר רק להצטער שלא שם את כספו על דייזי. "כל מי שהשקיע בדייזי 10,000 דולר", אומר פיינגולד, "קיבל תוך כמה שנים 3 מיליון דולר. 200 העובדים הראשונים בדייזי הם היום כולם מיליונרים, וזה כולל גם את המזכירה והשרת. "בעצם", ממהר פיינגולד להוסיף בחיוך, "יש פה מריחה קטנה, כי המזכירה התחתנה עם סמנכ"ל השיווק, והשרת הקים חברה לאיסוף זבל שהיא היום אחת הגדולות ביותר בקליפורניה".

- לדייזי היה סוף קצת עצוב, לא?

"בניגוד למה שמקובל לחשוב, כשעזבתי את דייזי היא היתה בפריחה. זו היתה חברה עם מזומנים של 120 מיליון דולר בקופה, אפס חובות ומכירות בהיקף של יותר מ-100 מיליון דולר בשנה. אני עזבתי את דייזי בשנת 86', והקריסה שלה באה רק כעבור שלוש שנים, ולא בגלל הרעה בעסקים, אלא מסיבות הקשורות למשחקים פיננסיים.

"מי שכיהן אז כנשיא דייזי רצה להקפיץ את החברה מדרגה באמצעות רכישות. הוא ניסה לבצע השתלטות עוינת על אחת ממתחרותיה של דייזי, ובכך הביא לתגובת שרשרת שגררה גל של רכישות בשוק. חברה רכשה חברה שרכשה חברה. כך נוצר בעצם סחרור, שהקפיץ את מחיר העיסקה, ובעקבות זאת כל החברות שהיו מעורבות בפרשה הזו, כולל דייזי, פשוט קרסו. זו דוגמה לצד הלא נעים של הקפיטליזם: ארבע חברות טובות נעלמו בבת אחת בעקבות משחקי פיננסים".

"את מה שנותר מדייזי קנתה חברת אינטרגרף האמריקנית בשנת 89'. אני, כאמור, עזבתי את דייזי שלוש שנים קודם לכן, ולא היה לי שום קשר לקריסה של החברה, אבל משום מה עד היום אנשים קושרים אותי לזה, ואומרים לי: "מה עשית לנו אז עם דייזי".

- אז אתה עזבת את דייזי שלוש שנים קודם לכן, בשנת 86', ולאן המשכת משם?

"אחרי שעזבתי את דייזי לקחתי על עצמי לעשות מהפך עסקי בחברה אמריקנית בשם רדי סיסטמס. היא היתה אז חברה עם מכירות של פחות מ-5 מיליון דולר בשנה ועם חוב לבנק בסכום דומה. כשעזבתי אותה אחרי שנתיים המכירות כבר עמדו על 25 מיליון דולר, היה לה אפס חובות ובקופתה היו מזומנים של 15 מיליון דולר. זמן קצר לאחר שעזבתי את רדי היא הונפקה בבורסה".

- למה בעצם חזרת לארץ?

"שאלה טובה. זה בוודאי היה כתוצאה מפגיעה מוחית חמורה", הוא מתלוצץ, "יש לכם הסבר אחר לזה שבן אדם נורמלי ירצה לחזור לפה? אבל אם להיות קצת יותר רציני, אז החזרה שלי לארץ, בשנת 89', היתה בגלל בר המצווה של הבן. כבר כשנסעתי לארה"ב אמרתי שכשהבן יגיע לגיל בר מצווה אני אחזור, אבל משום מה אף אחד לא לקח את זה ברצינות.

"גם אחר כך, כשעבדתי ברדי סיסטמס, אף אחד שם לא האמין שאעזוב את החברה, ועוד כשהיא ערב הנפקה, אבל עובדה שזה קרה. עזבתי את רדי וחזרתי לארץ. ואם תקחו בחשבון שעד היום אני שלם עם זה שנשארתי פה - כנראה באמת מדובר בפגיעה מוחית חמורה", הוא צוחק.

- ואיך בעצם התגלגל הרעיון של הקמת מרקורי?

"כשחזרתי לישראל, ב-89', חשבתי שאקח לי פסק זמן של שנה. אבל אחרי זמן לא רב פגשתי כמה אנשים, ובהם אמנון לנדן (כיום נשיא מרקורי) איתו עבדתי קודם לכן בדייזי, שדיברו איתי על הצעה שיש להם לפתרון טכנולוגי לנושא של בדיקות תוכנה.

"מניסיוני ידעתי שהבעיה של בדיקות תוכנה היא אחת הבעיות שגורמות למנהלי חברות נדודי שינה בלילות. וברור היה לי שאם יש לנו ביד משהו שיכול לפתור את זה - אז בחברות לא יהססו ויוציאו על זה הרבה כסף.

"זה, דרך אגב, דבר חשוב שצריך להביא בחשבון כשאתה מקים סטארט-אפ. חשוב לזהות בעיה שגורמת כאבי ראש ונדודי שינה למנהלים הבכירים בחברה. לא פחות מזה. יש בעיות אחרות שהן אולי לא פחות חמורות, אבל התפיסה היא שאפשר לפתור אותן על ידי כסף, באמצעות הקצאה של יותר משאבים, ולא באמצעות רעיונות חדשים".

- ייסדת את מרקורי אחרי שחזרת לארץ. אז מדוע בעצם מרקורי רשומה כחברה אמריקנית?

"מרקורי היתה מתחילת דרכה חברה ישראלית, אבל היא נרשמה כחברה אמריקנית, וזאת מסיבה פשוטה מאוד. צריך לזכור שבתקופה שבה הוקמה מרקורי, בסוף שנות ה-80, משקיעים זרים עדיין פחדו להשקיע בישראל. המשקיעים האמריקנים שהשקיעו במרקורי כל כך חששו מזהותה הישראלית, עד שבנייר ההתאגדות המקורי שלנו נכלל סעיף מפורש שאסר על מנהלי החברה להעביר יותר מ-10,000 דולר לישראל בלי אישור מצד המשקיעים.

"אגב, מי שהיה המשקיע המוביל במרקורי הוא המברכט אנד קוויסט, שהיום יש לו נציגות פעילה בארץ, שרק מחפשת כאן עוד ועוד הזדמנויות השקעה.

"אנחנו בדרך כלל לא אוהבים לקחת לעצמנו קרדיט על דברים, אבל אין לי ספק שההצלחה של מרקורי הביאה לכך שהרבה קרנות הון סיכון ומשקיעים שעד אז בכלל לא העזו להתקרב לחברות ישראליות, החלו להבין שהשד אינו נורא כל כך ושאפשר לעשות היי-טק מישראל ולהצליח.

"אז מרקורי אמנם רשומה בארה"ב, אבל היא לא חברה אמריקנית. בכלל, האמת היא שהמבנה הניהולי של מרקורי מעולם לא התחשב בגבולות גיאוגרפיים. הוא נקבע בהתאם לנסיבות ולמקום הספציפי בו שוהים מנהלי החברה.

"לא כל כך משנה לנו איפה יושב כל אחד מחברי ההנהלה. כשאני הייתי נשיא מרקורי, אז למעשה הנשיא ישב בישראל. היום נשיא החברה הוא אמנון לנדן, אשר מתגורר בארה"ב. אבל הוא לא נסע לשם במיוחד בעקבות התמנותו לנשיא מרקורי. הוא פשוט שהה שנים בארה"ב וצמח מתוך הסניף האמריקני של מרקורי, וזאת הסיבה לכך שהוא נמצא שם גם כיום, ולא פה, בארץ".

ביקור במפעלה של מרקורי באור יהודה מגלה משרדים צנועים להפליא והנהלה נטולת גינונים מיותרים. פיינגולד עצמו, אולי בגלל עצם אישיותו, אולי גם בגלל מה שספג משנותיו באינטל לצד אנדי גרוב, מתגלה כאדם ישיר ופתוח, רהוט מאוד אבל רחוק מלהתנשא. הוא מדבר כל העת בגובה העיניים, בלי טיפה מיותרת של אגו, ומפגין תוך כדי כך חוש הומור מפותח להפליא, שקצת חסר אצל לא מעט מנהלים בכירים במקומותינו.

במרקורי, אשר מציינת השנה 10 שנים להקמתה, ישנם כיום 600 עובדים ברחבי העולם, וזאת לעומת 470 איש שעבדו בה אשתקד. הגידול והצמיחה עושים את שלהם, ובעתיד הקרוב צפויה החברה להעתיק את מקום מושבה למבנה חדש ביהוד, אשר מטבע הדברים יהיה כבר מעט פחות צנוע ("כשאתה בונה משרדים חדשים, הם כבר לא יכולים להיות כל כך צנועים", אומר, ספק בהתנצלות, אורי אגמון, מנכ"ל מרקורי ישראל).

עלות המבנים החדשים, אחד בארה"ב ואחד בארץ, היא 30 מיליון דולר, סכום שמרקורי של היום, עם הכנסות שנתיות של 120 מיליון דולר, יכולה בהחלט להרשות לעצמה להוציא.

מרקורי מזוהה במידה רבה עם פיינגולד, ושמו מוזכר תדיר בנשימה אחת עם שמה של החברה. אולי דווקא מסיבה זו חשוב היום לפיינגולד להבהיר כי מרקורי אינה הצגה של איש אחד. "אחד מסודות ההצלחה של מרקורי זו עבודת צוות", הוא אומר, "אני מכהן כיום כיו"ר מועצת המנהלים. מי שאחראי לתוצאותיה של החברה הם אנשים כמו אמנון לנדן (הנשיא) ואורי אגמון (מנכ"ל מרקורי ישראל).

"וזה נכון לא רק כלפי מטה, אלא גם כלפי מעלה. מועצת המנהלים שלנו מורכבת מאנשים חזקים ומנוסים, והם עוזרים לנו באופן משמעותי בהחלטות שונות. מדובר באנשים עם ניסיון רב בתעשייה, כמו גיורא ירון, יאיר שמיר ויגאל כוכבי. הרבה פעמים הם מסתכלים על הדברים מנקודת מבט שונה, וזה מאוד עוזר לנו. לפעמים החברה נתפסת בנושאים מסוימים בשאננות, וחברי הדירקטוריון מצליחים לעלות על זה ולעזור לנו להגיע להחלטות הנכונות".

- אבל לשלושת האנשים שהזכרת יש דווקא מכנה משותף לא כל כך סימפטי. גיורא ירון נחשב למי שהודח מניהול אינדיגו, יאיר שמיר לא נחשב להצלחה מסחררת לא בעלית ולא בסאיטקס, ואילו ליגאל כוכבי יש עכשיו לא מעט קשיים עם די.אס.פי.ג'י.

"כשאתה בוחר אנשים למועצת המנהלים אתה רוצה אנשים עם צלקות, לא מודלים של תצוגות אופנה. אתה רוצה אנשים שיש להם רקורד מוכח בתעשייה ושכבר התנסו במצבים שונים. מטבע הדברים ברור שאנשים כאלה גם נתקלו במשך השנים בבעיות. כל עשייה כרוכה גם בקשיים, וברור שמי שעושה נתקל גם בבעיות. אלא שהרבה פעמים קורה שפשוט מדביקים לך תווית של כישלון ללא כל הצדקה, כמו שדרך אגב גם עשו לי, במקרה של דייזי".

- עד כמה בעצם אתה מעורב היום בניהול השוטף של מרקורי?

"כל מי שמקים חברה צריך לדעת מתי לעשות צעד אחורה ולהעביר את ההגה לידי מישהו אחר. זה מה שאני עשיתי במרקורי. התחלתי כנשיא, מנכ"ל ויו"ר. סימנתי מישהו ליורש - את אמנון לנדן - ומשכתי אותו כלפי מעלה. ובכל תפקיד חדש שהוא קיבל מעולם לא התערבתי לו בעניינים.

"אמנון הוא כיום המנהל של החברה, לא אני. אני יו"ר מועצת המנהלים. ברור שהוא נועץ בי בעניינים שונים, אבל כל החלטה בעניינים השוטפים של מרקורי היא בסופו של דבר שלו, ולכן גם לו מגיע הקרדיט על תוצאותיה הכספיות של החברה".

- והתוצאות באות עכשיו לידי ביטוי גם במחיר המניה. אבל בכל זאת נשמעות בזמן האחרון טענות בשוק כי המחיר הנוכחי של המניה גבוה מדי. מה אתה חושב על כך?

"לקראת סוף רבעון תמיד באים אלי חברים ושואלים: נו, כדאי לקנות מניות? ואני עונה להם: קודם כל, מבחינה חוקית אסור לי להגיד לכם. אבל גם אם היה מותר לי להגיד לכם - לך תדע איך השוק יגיב לתוצאות. אתה יודע שיש לך ביד תוצאות פנטסטיות, ומסתבר שזה לא מספיק.

"אתם מכירים את כל תעשיית הלחישות בוול-סטריט - האנליסטים מצפים שתעשה, למשל, דולר למניה, ובפועל מצפים בשוק שתעשה 5 דולרים. ואז יכול להיות מצב שבו התוצאות שלך טובות, אבל המניה יכולה לחטוף חזק. מצד שני אתה יכול לבוא עם חדשות רעות ומסתבר שזה לא מזיז לאף אחד בשוק. למה? כי אומרים ש"ידענו את זה כבר קודם לכן, ואין כאן שום דבר חדש".

"אז בטווח המיידי אין קורלציה של ממש בין מחיר המניה לערכה האמיתי של החברה, אבל לטווח הארוך כמובן שיש קורלציה, והמחיר משקף את צמיחתה של החברה".

- יכול להיות שתנצלו את רמת המחירים הנוכחית ותבצעו הנפקה נוספת בוול-סטריט?

"אני לא יכול להגיב לשאלה הזו".

מרקורי היא לא חברת ההיי-טק היחידה בה מעורב כיום פיינגולד. הוא מושקע בשורה של סטארט-אפים, בהם טגריטי, העוסקת בפיתוח מצגת גרפית ממוחשבת להדרכה ולישיבות הנהלה, כרונוס, המבצעת בדיקות למערכות זמן אמת, ובחברת מיוטק, המפתחת כלים למתכנתים.

- למרות שיש לך השקעות בסטרט-אפים שונים, את רוב זמנך אתה עדיין משקיע במרקורי.

"זה נכון. מרקורי הוא המקום שבו נמצא היום המשרד שלי. יחד עם זאת, יכול להיות שיגיע יום שבו אחליט להעביר את המשרד שלי ממרקורי למקום אחר, לסטארט-אפ חדש שאשקיע בו את מירב מאמצי.

"הייתי מעורב עד היום בהקמתן של שתי חברות - דייזי ומרקורי- ובשלב מסוים בוודאי אקים סטארט-אפ חדש. בעולם ההיי-טק, בניגוד לחיים הביולוגיים, אתה יכול לחזור אחורה בזמן ולהרגיש שאתה בן 16. הדרך לעשות את זה היא על ידי הקמת סטארט-אפ חדש".

- אתה יכול להעריך מתי זה צפוי לקרות?

"זה יגיע כשארגיש שאני יכול להשקיע פחות זמן במרקורי ויותר זמן בחברה אחרת".