פסגת וואי פלנטיישן בארה"ב העיסקה, למעשה, כבר נסגרה

בהשוואה לירושלים משולהבת היצרים, או לוושינגטון עתירת התככים, מרכז הכנסים וואי פלנטיישן, בחוף המזרחי של מרילנד, שבו נפתחת היום (ה') הפיסגה הישראלית-פלשתינית-אמריקנית, הוא בועה של רוגע. לא הרחק מהאתר מתקמר הגשר האדיר המחבר את שתי גדות מפרץ צ'סאפיק, לשון ארוכה של האוקיינוס האטלנטי, ומסביבו משתרעים שדות שלף מוקפים עצים המתחילים לעטות עתה צבעי זהוב וארגמן.

"אין ספק שהאווירה שנוצרה בעקבות הרצח במושב אורה תשפיע על השיחות פה", אמר ל"גלובס" זלמן שובל, שגריר ישראל בוושינגטון. "אבל מצד שני, הרצח מדגיש את הצורך במיסוד קיומן של ההתחייבויות הפלשיניות בנושאי ביטחון".

שובל: "הוועידה נשענת על התחייבות פלשתינית מפורשת בכל נושאי הביטחון שעומדים על הפרק, והתחייבות ישראלית לנסיגה בהיקף של %13. התחייבות שכבר ניתנה, אך הותנתה בקיום ההתחייבויות הפלשתיניות.

בשיחות שלא לציטוט, מבטאים דיפלומטים ישראליים אופטימיות גדולה יותר. "אני מצפה שנצא עם משהו קונקרטי ביד", אמר דיפלומט ישראלי שביקש לא לנקוב בשמו.

"במצבו הנוכחי, קלינטון לא היה טובל ידו בקערה מבלי שיידע מה יהיו התוצאות", אמר פרשן פוליטי בוושינגטון. "כישלון בפסגת וואי פלנטיישן ינחית עליו מהלומה מבית, מפני שהרפובליקנים ואולי גורמים אחרים יקשרו אותו לאין-אונות נשיאותית הנובעת מפרשת לווינסקי.

מבחינת נתניהו, הפיסגה מתקיימת בעיתוי נדיר. רק לפני חמישה חודשים הציבה שרת החוץ, מדליין אולברייט, את אולטימטום 13 האחוזים ואיימה להוקיע את ישראל בפומבי. אולם היום, לדעתו של שובל, "הממשל מכיר בצדקת טענותינו בסוגיות הביטחוניות. עכשיו לא תשמע יותר בוושינגטון התבטאויות בנוסח 'הכדור נמצא בצד הישראלי'. האמריקנים למדו שההתרשמות, מוצדקת או לא, שהממשל לוחץ על ישראל, אינה תורמת דבר למו"מ".

בשיחות שלא לייחוס מודים פקידים אמריקניים כי נתניהו רחוק מלהיות פופולרי בממשל. "במסדרונות הממשל אין זה נדיר לשמוע את שמו של נתניהו מוזכר בנשימה אחת עם שמותיהם של סלובודאן מילוסוביץ או מוחמד חטאמי", אומר האנליסט רובט סטלוף, ממכון וושינגטון למדיניות מזרח-תיכונית.

אבל במערך הכוחות הנוכחי בוושינגטון, לחץ אמריקני על ישראל אינו אופציה. הסיוע הכלכלי, שהיה בעבר מכשיר נוח לאיום בלחצים, הולך ומצטמצם, ביוזמת ישראל, עד שיסתיים סופית בתוך 10 שנים. בסיוע הביטחוני איש לא יעז לגעת. שנית, תמיכת הקונגרס בישראל בשלב זה היא כמעט בלתי מסוייגת. "הלוך הרוח בקונגרס הוא, שמה שמחליטה הממשלה החוקית בישראל, זה מה שטוב לישראל ומי אנו שנתערב", אומר דיפלומט ישראלי בכיר. שלישית, במצבו הפוליטי העכשווי, קלינטון אינו יכול להרשות לעצמו לתקוע טריז בין המפלגה הדמוקרטית לבין בוחרים יהודיים, מה גם שלחץ על ישראל יעורר עליו מייד את חמת הרוב הרפובליקני בקונגרס.

"מוטב לנתניהו לעשות עסקה עכשיו, בחסות ממשל ידידותי יחסית, הפוחד להרגיז את הקונגרס במדיניות בלתי ידידותית לישראל", אומר הפרשן הפוליטי הוותיק דאג בלומפילד. "גם בלי לדבר על תוצאות הרות אסון של המתנה כזו מבחינת היחסים עם הפלשתינים, עלול נתניהו למצוא עצמו מול נשיא רפובליקני בשנת 2000.

"הרפובליקנים יודעים היטב שיהודי ארה"ב אינם מצביעים בעדם. הנשיא לשעבר ג'ורג' בוש אמר פעם לקבוצת תורמים יהודיים שביקשה ממנו לפעול לשחרור ג'ונתן פולארד: 'היהודים אינם מצביעים בעדנו ואיננו חייבים להם דבר'.

"הרוב הרפובליקני הנוכחי בקונגרס אומנם אוהד את ישראל, אך משתמש בה כמקל לחבוט בנשיא. הרפובליקנים לא יעשו זאת לנשיא רפובליקני. יתר על כן, הידיד הגדול של ישראל בקונגרס, ניוט גינגריץ', יו"ר בית-הנבחרים, לא יכהן יותר בשנת 2000, והמועמדים להחליפו - דיק ארמי ובוב ליווינגסטון - אינם ידידים גדולים של ישראל".

במקבילית הכוחות הנוכחית, יכול איפוא נתניהו לצפות לגזרים כתמריצי שכנוע, לא למקלות חובלים כמכשירי לחץ. הוא יבקש - ויקבל - סיוע אמריקני בהיקף שנע בין 500 מיליון למיליארד דולר למימון ההיערכות המחודשת של צה"ל. הוא יבקש - וכנראה יקבל - התחייבות אמריקנית לחיזוק מערך ההתראות הלווייניות מפני איומי טילים. הוא יכול לצפות להעמקת שיתוף הפעולה האסטרטגי בין הממסדים הביטחוניים של שתי המדינות.

על רקע זה, יכול נתניהו לתמרן את דיוני וואי פלנטיישן לקבלת החזרים מירביים מבחינת ישראל בכל ארבעת הנושאים החשובים: השגת הסכם עם הפלשתינים להגבלת פעילויות הטרור משטחי הרשות; הסכם להימנעות מפעולות חד-צדדיות, שיחייב את הפלשתינים להימנע מהצהרה על מדינה פלשתינית בלי לקבל אור ירוק מישראל (ישראל תצטרך להתחייב להימנע מסיפוחים באורח חד-צדדי); הסכם ראשוני על הפעימה השלישית; והסכם על צביון היחסים הכלכליים והאזרחיים בין ישראל לרשות, החל ברשיונות לעובדים פלשתיניים וכלה בפארק התעשייתי בארז או שדה התעופה ברצועה.

לא ברור בשלב זה אם נתניהו אכן יצליח לקבל את מירב ההחזרים במינימום ההשקעה, בייחוד בסוגיות הפעולות החד-צדדיות, אך סביר להניח שהוא יחזור הביתה לפחות עם הסכם ביטחוני שיענה לפחות מינימלית על דרישות ישראל, עם הבטחה לחצי מיליארד דולר לפחות וכמובן עם צפרדע הנסיגה שהימין ייאלץ איכשהו לבלוע. ההפגנות מול משרד ראש הממשלה בירושלים לא יעזרו הרבה