פרשת סטרשנוב: איפה הנורמה

שאלות רבות בפרשת סטרשנוב, יישארו מן הסתם בלתי פתורות. ביניהן השאלה, האם נכונה טענתה של עו"ד פנינת ינאי לפיה התקבלה לעבוד בתיק מנבר, במשרדו של עו"ד אמנון זכרוני, בזכות קשריה עם שופט בית המשפט המחוזי, אמנון סטרשנוב, אב בית הדין בתיק.

או לחילופין, האם נכונה טענתו של עו"ד אמנון זכרוני לפיה היא התקבלה לעבוד במשרד, לאחר שהציעה את שירותיה כעורכת דין בהתנדבות, והרשימה אותו בנכונותה לעבוד.

התובעת, עו"ד דבורה חן, אמרה כי הטענות העיקריות של זכרוני הן בחזקת טובל ושרץ בידו, והן רובצות לפתחו. לדבריה, היא עצמה לא ידעה שינאי היתה מתמחה של סטרשנוב, ודווקא היא היתה צריכה להיות מוטרדת מקיומם של קשרים, כביכול, בין סניגורית מצוות ההגנה, לבין השופט היושב במשפט.

זכרוני טוען, כי הבהיר לינאי חד משמעית, שאיננה יכולה לקיים כל קשר שהוא עם סטרשנוב ועם בית המשפט. היא "נתפסה על חם", כדברי זכרוני כאשר עו"ד דרור ארד-אילון, ממשרדו, שמע אותה משוחחת בטלפון עם סטרשנוב.

שאלה נוספת שנותרה ללא מענה, נוגעת לעובדה שינאי, ינוקא במשפטים, הוצמדה לתיק מנבר מיד עם תחילת עבודתה, לפי בקשתה, כך לגירסת זכרוני. איך זה, תמהה התובעת, חן, מתמחה שסיימה התמחות רק אתמול, משולבת לעבודה בתיק סבוך כל כך? מה עוד, שלפי דבריה של חן, ינאי לא עשתה יותר מדי בתיק.

כל העסק, כך אמרה חן, "מריח" לא טוב מלכתחילה. "אנחנו באמת דיברנו על זה", אמר לזכרוני השופט שלי טימן, חברו של סטרשנוב להרכב, במהלך הדיון אתמול (ד'). לא ברור למה התכוון טימן: האם להשתבצותה המהירה של ינאי בתיק רציני כדוגמת תיק מנבר; האם לעובדה שהיא מופיעה בפני השופט שזה עתה סיימה התמחותה אצלו; האם לעובדה שהיא יצרה קשר עם ההרכב, בעניינים פרוצדוראליים. "התפלאנו", אמר טימן, "אבל אמרנו שזה עניין פנימי שלכם".

סטרשנוב הודה כי ינאי פנתה אליו, בעניין מצוקתה ביחסיה עם הסניגורים. היא התאוננה באוזניו על שהם אינם מאפשרים לה לשבת לידם בספסל עורכי הדין, בעת הכרעת הדין. סטרשנוב השיב לה, לדבריו, שמכיוון שהכרעת הדין תיעשה באולם פתוח, היא תוכל לשבת באולם ממילא, בין הקהל.

לדעתו של סטרשנוב, אין כל בעייה בקיום פגישה כזו, ואין לה כל השפעה על קיום המשפט, ועוד ערב הכרעת הדין. זכרוני סבר אחרת: "הקוד האתי", אמר, "מחייב בנסיבות כאלה, להביא זאת לידיעת הצדדים. לדבריו, "יש יחסים מיוחדים בין השופט לבין הפרקליט שנוגע בדבר... יש בכך חשש למשוא פנים".

השופט זאב המר, חבר נוסף להרכב, התפלא על זכרוני: "אני שופט 17 שנה", אמר, "כל שופט שומר על קשר עם מתמחים שלו. הם נכנסים לחדר. גם עורכי דין שמופיעים, נכנסים ללשכת של השופט לדבר בעניין אחר, ועד היום לא היה בזה כלום".

חן חיזקה את הדברים, ואף הביאה דוגמה אישית, מעברה שלה כמתמחה של שופט. לאחר סיום ההתמחות, סיפרה אתמול חן בדיון, היא היתה נכנסת לשופט, ובפגישות אלו הם היו משוחחים על הא ועל דא. הוא שאל אותה מה נשמע והתעניין במעשיה. היא לא מבינה, אמרה, מה הפסול בכך.

אכן, נורמה מקובלת היא שמתמחים לשעבר פוקדים את לשכות השופטים, מאמניהם לשעבר. בחגים נכנסים לומר חג שמח, ולפעמים אולי מביאים שי קטן; אחת לכמה זמן, כשמגיעים לבית המשפט, מציצים לשאול מה נשמע.

הבעיה היא, שאותם מתמחים שהפכו לעורכי דין, מופיעים לא אחת בפני המאמנים לשעבר שלהם. בקרב המתמחים, לא זוכרים מקרה של שופט שפסל עצמו מלשבת בתיק בו הופיע עו"ד שהיה מתמחה שלו. עורכי דין בפרקליטות, שהתמחו בבתי המשפט, מופיעים חדשות לבקרים בפני מאמנים שלהם לשעבר.

אך גם עורכי דין אזרחיים, מופיעים בפני מאמניהם לשעבר. רק שופטים אחדים, נוהגים ליידע את הצד השני, על כך שעורך הדין היריב, היה מתמחה שלהם. ברוב המקרים, לא מיידעים, כמו במקרה של סטרשנוב וינאי.

הופעות של מתמחים בפני מאמניהם לשעבר, הן דבר שבשיגרה. השאלה היא אם השיגרה הזו מבורכת. לדעת ד"ר עלי זלצברגר, מומחה לאתיקה מקצועית, מהפקולטה למשפטים באוניברסיטת חיפה, בהחלט לא. לדעתו יש בכך טעם לפגם.

לדברי זלצברגר, מצד השופטים אין כללי אתיקה מחייבים. קיימים כללי אתיקה שהופצו על ידי השופט מאיר שמגר, לשעבר נשיא בית המשפט העליון, אך לא ברור מה המשמעות המחייבת שלהם. זלצברגר: "על פי כללים אלה, יש בהחלט מיגבלות על השופט בהתראות עם עורכי דין, ובישיבה במשפט שבו בעל דין או פרקליטו, קשורים אליו איכשהו, אם כי זה לא אסור.

"כהונתו אינה מחייבת אותו לנתק קשרים חברתיים, אך הוא צריך להפעיל שיקול דעת ולהימנע מפעולות שיש בהן מראית עין. לפי אמת מידה זו, אפשר לומר כי אם שופט קשור בקשרי ידידות עם מתמחה לשעבר, מן הראוי שלא יופיע בפניו, לפחות לתקופת צינון. הופעותיהם של מתמחים בפני מאמניהם לשעבר, היא אולי פרקטיקה נפוצה, אך זה איננו מצב ראוי".

גם עורכי הדין, אומר זלצברגר, הוציאו הוראות האוסרות עליהם יחסים מיוחדים עם בית המשפט ומעורבות במצבים של ניגוד אינטרסים. "יתכן שהיה כאן מצב של ניגוד אינטרסים מצד עורכי הדין. אני חושב שעל פניו היו הפרות כללי אתיקה מצד כל המעורבים. הבעיות האתיות הן גם מצד עו"ד זכרוני, שכן העיתוי של הטענות שהוא מעלה, נראה בעיייתי.

"הוא ידע מהתחלה על המעמד של ינאי, אולם לא טען את הטענות הנטענות היום. גם אם טענותיו אינן נכונות, ממה שנחשף בבית המשפט, בעצם הדברים שמסר סטרשנוב, לגבי קיום הפגישות בינו לבין המתמחה לשעבר במהלך המשפט, עולות בעיות אתיות".

לדעת זלצברגר, יש כמה דרגות חומרה בקשר שופט-עורך דין. בדרגת חומרה הגבוהה ביותר, נמצאת התייעצות בנוגע לתוכנו של המשפט; בדרגת חומרה הנמוכה ביותר, מצויה התראות בכלל; ובדרגה האמצעית - התייעצות בקשר למשפט, שאינה נוגעת לתוכן המהותי של המשפט, אלא לסיפור המסגרת. כמו במקרה של סטרשנוב וינאי: היא התייעצה עימו באשר ליחסיה הרעועים עם הסניגורים במשפט המתנהל בפניו.

בארה"ב, אומר זלצברגר, קיימים כללים ברורים באשר לתקופות צינון לגבי מתמחים לשעבר של שופטים, המגבילות אותם בפני הופעה בפניהם