"דמוקרטיה וקפיטליזם", אומר ריינר, "אינם תאומי סיאם. קודם כל, אנחנו מכירים את איטליה, גרמניה, יפן וספרד בין שתי מלחמות העולם ובמלחמת העולם השנייה. בכל ארבע המדינות האלה הצליחו לכונן קפיטליזם מצליח ולא דמוקרטי ולא שוויוני. המינוח הנכון למשטר הכלכלי במדינות אלה הוא קפיטליזם ממלכתי. גם הצמיחה הציונית היא לא סוציאליסטית, היא בעצם קפיטליזם ממלכתי.
"המייצג עד היום של הקפיטליזם הממלכתי הציוני זה אריק שרון. אומרים לו לבנות בשביל עולים - הוא בונה בשביל עולים. אומרים לו לפתח תעשייה - הוא מפתח תעשייה. תמיד בכוח הממלכה ולא תוך המרצת כוחות השוק".
אף על פי שהקפיטליזם הוא שהפך את הדמוקרטיה המודרנית לאפשרית בכלל, הוא בהחלט יכול להתקיים בלעדיה. "למשל פינושה בצ'ילה. כל העולם הכלכלי הריע לו. כל קבוצת ההתייחסות הפרנקלית לקחה את הרפורמות הכלכליות של צ'ילה ואמרה, כזה ראה וקדש. הוא לקח את האוטופיות הסוציאליסטיות של איינדה, הפך אותן על פיהן ובנה קפיטליזם כמו שכתוב בספרי הקודש של קרן המטבע העולמי, אבל כמובן בלי זכויות אזרח. היום הוא זקן ומאוים על ידי אידיאולוגיות שוויוניות, שמדברות על חירויות היחיד.
"אפשר לקחת, בניתוח טיפולוגי, את ההבדלים בין סין לרוסיה בשנים האחרונות. סין בעקשות, בנחישות ובנחרצות, מנסה ליטול לעצמה את היתרונות של כלכלת שוק בלי דמוקרטיה. אז כולם מתלהבים מהמהפכה הכלכלית שעוברת על סין ושוכחים לה אפילו את הטבח בכיכר טיאננמן. בסין יודעים שאסור להם מנקודת ראותם לממש את זכויות האזרח הקשורות בקפיטליזם, כי אחרת הם לא יצליחו לעשות את המהפכה הכלכלית שלהם.
"גורבצ'וב לעומת זאת, בנאיביות קטסטרופלית, ניסה להעביר את ברית המועצות משלטון כלכלי דיקטטורי של יורשי סטלין ובבת אחת לממש מהפכה גם קפיטליסטית וגם דמוקרטית, וזה לא עובד. עכשיו אין שם לא קפיטליזם ולא דמוקרטיה"
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
