שובו של ה"האנטר"

זהו סוג פתרון המאפיין תושיה ישראלית במיטבה, אם כי הפעם הוא אמריקני למהדרין: תוך כדי המלחמה בקוסובו, גילה הצבא האמריקני כי המל"ט (מטוס ללא טייס) "האנטר" שברשותו מסוגל לעשות יותר מאשר לצלם את השטח, והחליט לציידו במצייני לייזר, כדי לכוון טילים ופצצות חכמות ישירות אל המטרה. בישראל, יצרנית ההאנטר, יודעים להעריך את ההישג השיווקי הטמון בהחלטה.

המערכה האווירית שעורכת ברית נאט"ו נגד משטרו של סלובודן מילוסוביץ', קשה ככל שתהיה לפליטים הזורמים מהמדינה, היא דווקא חדשות עיסקיות טובות מבחינתה של התעשייה האווירית הישראלית. לראשונה, החליט צבא ארה"ב לשתף בצורה מבצעית בפעילותו את המטוסים ללא טייס (מל"טים) מסוג האנטר, אותם רכש מישראל בהיקף המסתכם ב-350 מיליון דולר.

מהלך המקבל חשיבות מיוחדת דווקא בהתחשב ביחסים ההיסטוריים הבעייתיים שבין צבא ארה"ב לבין ההאנטר. ארה"ב התכוונה במקור לרכוש 52 מערכות מסוג זה, הכוללות 7 מטוסים ותחנות קליטה בכל מערכת, אבל בעקבות סידרה של 17 התרסקויות ותאונות קשות, נקטעה התוכנית והרכש צומצם ל-7 מערכות בלבד. מהיקף הרכש המקורי של 4.2 מיליארד דולר, נותר פחות מעשירית.

בעבר, התעשייה האווירית האשימה בתקלות את ספקיות המשנה שלה בארה"ב, את מתחרותיה בתחום ייצור המטוסים הלא מאויישים, ואפילו חיילים מצבא ארה"ב, שהטמינו לפי השמועה אבנים בתוך המל"טים הישראליים. אבל כל זה לא שינה את המצב. רכש ההאנטר נפסק, ונפגעו קשה גם מאמצי השיווק הבינלאומיים של התעשייה האווירית במקומות אחרים. אומנם הוא נרכש על-ידי מדינות כמו צרפת ובלגיה, אך בהיקף מצומצם בלבד.

ההחלטה להעביר את ההאנטרים לקוסובו, התקבלה ממש עם תחילת הפעילות האווירית שם. מדובר במטוסים המבצעים פעילות של איסוף מודיעיני בטווח של מאות קילומטרים מבסיסם. מתוך כוונה ורצון לצמצם ככל הניתן את הסיכון של טייסיה בפעילות בקוסובו, מיקדה מיפקדת כוחות נאט"ו את פעילות מטוסי הקרב בתקיפות בלבד, ונעשה שימוש נרחב במטוסים ללא טייס למשימות סיור וריגול.

כדי לא לסכן את הטייסים ולהקטין את סיכויי פגיעתם מטילי נ"ט, החליטה מפקדת נאט"ו שתקיפת המטרות הקרקעיות תיעשה מגובה 15 אלף רגל (כ-5 ק"מ). גובה שאינו מאפשר לעיתים זיהוי מוחלט של המטרות. תוצאותיה של תורת לחימה זו נראו היטב בריבוי מיקרי ההיפגעות של אזרחים, אוטובוסים, בתים ואף משאיות עמוסות פליטים.

שיא התאוששותו של ההאנטר היתה בתחילת 1999, שעה שצבא ארה"ב החזיר לפעילות מבצעית את כל המטוסים שקורקעו בשנת 1995 עקב סדרת ההתרסקויות. מנכ"ל תע"א, משה קרת, אישר זאת, והוסיף כי עתה כבר לא נשארו במחסני הצבא האמריקני מל"טים כאלה. מעתה, בעצם, עומד על הפרק רק רכש נוסף.

צבא ארה"ב פירסם בוושינגטון הודעה על הוצאת המל"טים מהאחסנה ועל העברתם למרכז האימון והכשירות המבצעית שלו. הם הוצבו במרכז האימונים בפורטפולק בלואיזיאנה, בצירוף תחנות הקליטה הקרקעיות. הפעלת המל"טים מבוצעת ע"י צוותים של חברת TRW, שותפתה של תע"א בפרוייקט בארה"ב. בתעשייה האווירית, כמובן, הביעו שביעות רצון מהחלטת הצבא האמריקני.

למעשה, חזרתו לחיים של ההאנטר החלה כבר בשנה שלפני כן. ב-1998, מאז תקופת השיא בתאונות בשנת 1995, ביצעו המל"טים 2,000 שעות טיסה, ללא אירועים בטיחותיים. גורמים בכירים בתע"א העריכו כי ארה"ב תממש את פוטנציאל ההצטיידות. שר ההגנה ורמטכ"ל צבא ארה"ב הביעו אשתקד את שביעות רצונם מן המל"טים של תע"א, והאופטימיות בתע"א גברה. ברקע ניצבו תוכניות ארה"ב להצטייד במל"טים מסוגים שונים בהיקף כולל של למעלה מ-4 מיליארד דולר.

בתעשייה האווירית סבורים שהעברת ההאנטרים לחזית קוסובו מצביעה על סיום ההקפאה. מפירסומי הצבא האמריקני עולה כי המל"טים מבצעים בקוסובו פעילות של איסוף נתונים מודיעיניים בטווח של 200 קילומטרים, תוך שהייה של 12 שעות באוויר. ישראל והתעשייה האווירית לא מעורבים בהפעלה.

מאז תחילת המערכה, שומרת ישראל על נייטרליות לגבי המתרחש ביוגוסלביה, ושיגרה 3 מטוסי סיוע לעזרת הפליטים בגבול קוסובו ומקדוניה. גורמים ישראליים ניסו להמעיט ולהשכיח את העובדה כי ישראל ויוגוסלביה דנו רק לאחרונה בהרחבת היחסים הבטחוניים ביניהן. על רקע פירסומים על בקשה מיוחדת שהגיעה לישראל מצבא יוגוסלביה לנשק וציוד רפואי, מיהר משרד הבטחון להודיע כי ישראל מצייתת במלואו לאמברגו הצבאי המערבי על יוגוסלביה.

ל"גיבוש המבצעי" תרמה גם היפגעות מל"ט האנטר בשדה הקרב. המטוס נפגע מטיל יוגוסלבי לפני כשבועיים, מה שהוכיח לרבים כי המטוס הוא חלק בלתי נפרד מהמערכה. בתעשייה האווירית מיהרו להבהיר כי לחברה אין כל קשר, ישיר או עקיף, להפעלת המל"טים ע"י צבא ארה"ב, אך חיככו ידיים בהנאה כשהתקבל הדיווח על נסיבות נפילת המטוס מנציגי החברה בארה"ב.

החדשה החשובה ביותר בתולדות חזרתו של ההאנטר, היא שפעילותו המוצלחת בקוסובו הביאה את צבא ארה"ב לגבש משימות חדשות עבורו. עם הכנסת מסוקי הקרב מסוג "אפאצ'י" למערכה, הוחלט כי הם יפעלו במשולב עם ההאנטר. משימה זו, אגב, אינה כלולה במשימות השיגרתיות של המל"טים, שמסתכמות לרוב באיסוף נתוני מודיעין, קיום תקשורת בין מפקדות וכדומה.

מעבר לתרומה המבצעית והמסחרית לתעשייה האווירית של ישראל, צפוייה המערכה בקוסובו לתרום לכל יצרניות המל"טים בעולם. שטח הפעולה הקשה בקוסובו, ההרים הגבוהים, מזג האוויר הקשה השורר שם ופעילות אינטנסיבית מצד כוחות ההגנה האווירית של יוגוסלביה, הבהירו לכל המעוניין, ולכל מי שסירב עד כה להכיר בחשיבותו של המטוס הלא מאוייש, כי זהו שם המשחק במלחמות הבאות. מטוסים ללא טייס הופעלו אומנם גם במהלך המערכה בבוסניה ואף בעיראק, אולם בקוסובו הובהרה חשיבותם בצורה חד-משמעית.

המל"טים קשים לגילוי, הן בשל העובדה כי הם טסים במהירות שנמוכה מ-200 קמ"ש, והן בשל חתימת המכ"מ והאינפרה-אדום הנמוכה שלהם. עתה מתברר, כי בקוסובו עשויים לפעול שני סוגים של מל"טים ישראליים - לאחרונה הצי האמריקני העביר לאיזור, בנושאת מטוסים, מל"טים מסוג "פיוניר", אותם רכש מהתעשייה האווירית בתחילת שנות ה-90. אלה האחרונים קטנים מההאנטר, ומסוגלים לשהות באוויר כ-6 שעות, מחצית מזמן השהייה של ההאנטר.

פקיד בכיר במשרד ההגנה האמריקני העריך לאחרונה, בהתבסס על ניתוח הנתונים המבצעיים של המטוסים ללא טייס בקוסובו, כי ההצלחה המבצעית צפוייה להוביל להמשך הרכש.

שוק המל"טים בעולם מוערך כיום בכ-2 מיליארד דולר, אולם דו"ח מקצועי שהוכן באחרונה בארה"ב צופה כי עד לשנת 2004 הוא יגדל ל-4 מיליארד דולר. צבא ארה"ב הוא הרוכש הגדול בעולם בתחום המל"טים, ומשקיע כ-600 מיליון דולר לשנה במספר פרוייקטים מקבילים.

יכולתו הטובה של ההאנטר (צייד) הישראלי בפעילות המבצעית שריכזה את תשומת לב העולם, תחדד את מאבקו על כיסו של צבא ארה"ב מול מתחרהו העיקרי בארה"ב, המל"ט "פרדטור" (טורף) מתוצרת חברת ג'נרל-אטומיקס האמריקנית