פסיקה תקדימית: מכולות, מסעדות ופיצריות יהיו רשאיות למכור חמץ בפסח - כל עוד לא יוצג מחוץ לחנות

בית המשפט לעניינים מקומיים בירושלים ביטל כתבי אישום שהוגשו נגד 4 בעלי עסק בעיר בגין מכירת חמץ ; שר הדתות, יצחק כהן: ביהמ"ש מצמיד אקדח לרקה של העם היהודי

בית המשפט לעניינים מקומיים בירושלים קבע, בפסיקה תקדימית, כי חנויות ובתי עסק המוכרים חמץ בפסח אינם עוברים על החוק, כל עוד החמץ אינו מוצג "בפומבי", כלומר מחוץ לחנות.

בית המשפט ביטל כתבי אישום שהוגשו נגד בעלי המסעדות רסטובר ו"איוו מיט בורגר", מכולת "טרמינל 21" והפיצרייה "פיצה צ'ילי" בירושלים, בגין מכירת חמץ בפסח שעבר.

חוק חג המצות קובע ש"לא יציג בעל עסק בפומבי מוצר חמץ למכירה או לצריכה". הסניגורים, עוה"ד גלעד ברנע, דב אלפרט, סרור מארון ואילן פרגר, העלו שורת טענות מקדמיות, ובהן הטענה שכתב האישום אינו מגלה עבירה, משום שבתי העסק אינם בגדר "מקום פומבי".

השופטת תמר בר-אשר צבן ציינה, ש"החוק לא נועד לעסוק באיסורי חמץ, כפי שנקבעו בהלכה היהודית", הוא אינו מעגן את ההלכה ואינו אוסר על אכילת חמץ. "כל תכליתו היא אחת - מניעת הצגת חמץ בפומבי".

חוק החמץ אינו מגדיר מהו "מקום פומבי", הוסיפה, אולם מאחר שהוא חוק פלילי היא פנתה לסעיף ההגדרות בחוק העונשין, לפיו מקום פומבי הוא "מקום ציבורי, כשאדם יכול לראות את המעשה מכל מקום שהוא", או "מקום שאינו ציבורי, ובלבד שאדם המצוי במקום ציבורי יכול לראות את המעשה".

מקום נראה

לדברי השופטת, "לא יכולה להיות כל מחלוקת שחנות מכולת, מסעדה או פיצרייה, באות בגדרו של 'מקום ציבורי'. השאלה אם ניתן לומר שמקומות אלו הן בגדר מקום 'פומבי'".

תשובתה היתה שלילית. "לא ניתן לומר כי אלו מקומות שלגביהם 'אדם יכול לראות את המעשה מכל מקום שהוא'. אפילו אמרנו - ולא אמרנו - כי מכולת, מסעדה או פיצרייה הן בגדר 'מקום שאינו ציבורי', גם אז אין לומר שחלה לגביהן ההגדרה המתאימה, שלפיה 'ובלבד שאדם המצוי במקום ציבורי יכול לראות את המעשה'".

בר-אשר צבן ציינה, ש"פומביות" היא יסוד בכמה עבירות, ובהן מעשה מגונה בפומבי, ובעבר זוכה אדם מעבירה זו לאחר שנקבע שתא בשירותים ציבוריים אינו עונה על הגדרת "פומבי".

"המשמעות המקובלת של מקום פומבי היא, מקום הפתוח לציבור הרחב, בדומה ל'פרהסיה', שמשמעה בגלוי, לעיני הציבור. כדי שמקום ייחשב לפומבי עליו להיות מקום ציבורי הנראה מכל מקום. כך לפי ההגדרה הקבועה בחוק העונשין, וכך לפי המשמעות המקובלת למונח זה".

נקבע כי מאחר שהצגת החמץ נעשתה במקומות שאינם בגדר מקום פומבי, הרי ש"אפילו הודו הנאשמים בהצגת חמץ בתוך עסקיהם - חנות, מסעדות ופיצרייה - אין מעשיהם מהווים עבירה. אילו נטען שהעבירה נעברה בדוכן שהוצב בפומבי, ברשות הרבים, כי אז היו מתקיימים יסודותיה". (ת.פ. 4726/07).

שר הדתות מגיב

שר הדתות, יצחק כהן (ש"ס), תקף בחריפות את החלטת בית המשפט בעניין מכירת החמץ ואמר כי בית המשפט הפוסק כך בעניין חמץ, מצמיד אקדח לרקה של העם היהודי וראוי לעשות לו ביאור חמץ.

השר הוסיף כי ההלכה והחוק קובעים כי אסור למכור חמץ בפסח. בת המשפט בפסיקתו הפך לחמץ בעיני העם.

השר קרא לבית המשפט לעסוק במה שהוא מבין ולא בהלכה ובפענוח מהי רשות הרבים ולא לצטט את רש"י מתוך חוסר הבנה. עוד הוסיף השר כי הוא ידרוש ערעור של המדינה. "אם בית משפט ישראלי פוסק כבית משפט של אומות העולם ולא מבין את איסור החמץ אולי בנסיבות כאלו נכון לפנות לבית המשפט הבינלאומי בהאג כדי לקבל סעד יהודי".