"העניים הבאים הם אנשי היי-טק לשעבר"

אנשי ההיי-טק עובדים שעות ארוכות ומקבלים שכר גבוה - עד לשלב שבו הם מגיעים לעשור החמישי ונפלטים משוק העבודה ■ "גלובס" אירגן פאנל של מחפשי עבודה ותיקים שמנסחים כתב אישום חריף נגד התעשייה

משתתפי הפאנל / צילום: תמר מצפי
משתתפי הפאנל / צילום: תמר מצפי

אומת הסטארט-אפ לא מתאימה לבני ארבעים פלוס. ממשלת ישראל מעודדת בימים אלה יבוא מתכנתים, מהלך שיפגע ללא ספק בוותיקי התעשייה הטכנולוגית. עולם הטכנולוגיה הישראלי, זה שמספר השכם והערב כמה הוא צמא לעובדים, זרוע בעשרות אלפי עובדים שפשוט לא מסוגלים למצוא עבודה. הם בני ארבעים וחמישים פלוס, ואף אחד, פשוט אף אחד, לא מוכן להעסיק אותם.

צביקה רביב הוא בן 56. הוא למד מתמטיקה והנדסת חשמל, ועשה תואר שני במינהל עסקים. הוא היה איש תוכנה משך 15 שנה, ולאחר מכן עבד עשר שנים נוספות בתעשיית המיקרו-אלקטרוניקה. "עבדתי בחברת לוסיד. כשהיא נסגרה החלתי לחפש עבודה. מהר מאוד הבנתי, בגיל 50, שעבודה בישראל אני לא יכול למצוא, ונסעתי לעבוד בטייוואן, עבדתי שם שלושה שבועות, והייתי בא לשבוע אחד כאן. ככה עד סוף 2014. הייתי סמנכ"ל פיתוח בחברה, ניסיתי לחזור לארץ לפני שנה וחצי, חיפשתי עבודה במשך כמה חודשים, שוב ראיתי שאני לא מוצא עבודה".

- כמנהל או כאיש פיתוח?

"כעובד. כזה שמגיע, עובד ומקבל משכורת. כל דבר. חזרתי לעבוד בסין. הייתי שם סמנכ"ל שיווק ואחר כך גם ניהלתי את החברה. מסיבות שונות נאלצתי לחזור לארץ ואני עדיין מחפש עבודה. בעצם, מסוף 2010 אני מחפש עבודה בארץ. כל הזמן שהייתי בטייוואן ובסין המשכתי לחפש עבודה בארץ. עד היום עוד לא מצאתי. הייתי פה כל הזמן על הקו ולא מצאתי.

"היום אני שוקל לחזור לשם. אני משתדל שלא, אבל אני שוקל לחזור לשם. זה מצחיק. אני מדבר עברית, אנגלית וגרמנית. אני מדבר ספרדית, אני מבין גם סינית. הייתי סמנכ"ל פיתוח, סמנכ"ל שיווק, סמנכ"ל תפעול, ניהלתי חברה, אני יודע לעשות את כל התפקידים. עבדתי בתוכנה בחומרה, ועדיין מספרים לי סיפורים למה אני לא מתאים".

- איזה סיפורים?

"אני אתן לך דוגמה: התקשרה אלי חברת השמה ושאלה אותי אם אני מוכן לבוא לעבוד בתעשיית הלואו-טק. אמרתי שכן. שלחתי לה רזומה. אחרי יומיים היא מתקשרת אלי ואומרת לי 'תשמע, זו עבודה בחברת אליאנס, הם מחפשים שם סמנכ"ל תפעול, אבל הם מוכנים לשלם רק 18 אלף שקל פלוס רכב. הצעתי את העבודה למישהו הרבה יותר צעיר והרבה פחות מנוסה ממך. הוא אמר שזו משכורת נמוכה'".

"אמרתי לה 'את יודעת מה? אני מוכן ללכת על זה'. היא אמרה שאני אובר-קווליפייד. שאלתי אותה מה אכפת להם לקבל אדם יותר מוכשר לתפקיד? אחרי יומיים היא שוב מתקשרת ומבקשת רזומה בעברית. עשיתי רזומה בעברית, שלחתי. לא חזרה אלי במשך שבוע. אחרי שבוע התקשרה והסבירה לי שהם אמרו שאני חסר ניסיון בארץ. אני צבר. כל החיים עבדתי בארץ, למדתי בארץ. אני חסר ניסיון בעבודה בארץ? הם אמרו הכל חוץ מלהגיד אתה מבוגר מדי בשביל לעבוד בשבילנו".

"התקדמתי בלי להיות מנהל"

יהודה יזרעאלי, בן 56, כבר לא מחפש עבודה בהיי-טק. "לא מחפש כי אני לא אמצא. תקרא לזה לא מקובל, תקרא לזה 'לא יקבלו אותי', תקרא לזה אלף ואחת סיבות אחרות. אני לא נכנס לסיבות בכלל. אני צריך לפרנס משפחה, לקום בבוקר ולהסתכל על הצד החיובי של החיים. אני מרצה, עושה סדנאות ומייעץ. יש לי מה לתת ואני עושה את זה בשמחה. להגיד לך שאם היה לי ג'וב בהיי-טק לא הייתי חוזר? אני לא אגיד לך לא. אם הייתי שואל אותי אם אני מוכן להתפשר אז הייתי אומר שכן, כי יש הבדל בין שכיר לעצמאי. הייתי מוכן להתפשר על שכר כדי להיות שכיר".

"הייתי 25 שנה בתור איש circuit. הייתי individual contributor, כלומר, התקדמתי ברמה המקצועית בלי להיות מנהל. אהבתי את זה. עבדתי באינטל, צורן, צורן צ'יפ אקספרס, מיסטיקום, סייפן ומשם הביתה. יש לי תואר ראשון מהטכניון, ותואר שני במנע"ס. עשיתי הכשרות נוספות בכלכלה וגישור, וזה מה שאני עושה היום כעצמאי. בשנתיים האחרונות בהיי-טק עבדתי עם עו"ד על תביעת הפטנטים של סייפן בהיקף 400 מיליון דולר. אני הייתי המהנדס. אני תמיד מתכנן מראש. הבנתי שבגיל 50 חיפוש עבודה בהיי-טק נראה כמו בזבוז זמן, לכן גם התכוננתי מראש ועשיתי את התואר השני, היום אני מייעץ לאנשים איך להגיע מוכנים למצב הזה, איך להתחיל לתכנן בגיל צעיר כדי להגיע לגיל הזה על הרגליים".

גם גולן שלחוב, בן 47, כנראה כבר לא יחזור להיי-טק הישראלי: "אני בן 47 וקצת, מהנדס אלקטרוניקה. מאז 1996 עסקתי בתפקידי תוכנה ולאחר מכן עברתי לתחום החומרה. התמקדתי ב-Product engineering בחברות שונות, ובכלל זה סייפן, אינטל, קומברס, DSPG ושני סטארט-אפים קטנים. יש לי רשת של גני ילדים פרטיים שאני מנהל עם אשתי. זה עסק שתמיד היה לי במקביל. לפני שלוש שנים פוטרתי מ-DSPG, שבה שימשתי כמנהל New product introduction, תפקיד ניהולי שעשיתי אחרי כמה תפקידים הנדסיים. חיפשתי עבודה במשך שנה, הייתי בראיונות במלאנוקס ובחברות אחרות, ראיתי שזה לא מסתדר והחלטתי לרדת מזה ולהתמקד בעסק המשפחתי".

- סיימת את פרק התעסוקה בהיי-טק בחייך?

"אם היו מציעים לי מחר ג'וב של מנכ"ל או CTO הייתי חוזר, אבל מכיוון שלא היתה כל כך ברירה, פיתחתי את העסק שלי, התמקדתי בו ואני שם". בהמשך הוא יודה שגם את המשרה הישנה, ממנה פוטר, הוא היה לוקח בשתי ידיים.

ח', אשת היי-טק בת 50 שבחרה לא להיחשף מספרת: "אני הייתי מאוד בררנית בלאן להפנות את קורות החיים, כי הונחיתי שאם סתם אשלח את לחמי על פני המים, קורות החיים יגיעו לאיזשהו מאגר ואף אחד לא יסתכל על זה אז ניסיתי באמת להגיע למקומות שבהם ידעתי שיש לי את הסיכויים המרביים ולתפקידים שנראו לי שהם יכולים מאוד להתאים. התשובות שקיבלתי היו שזה מאוד מעניין, 'מאוד התרשמנו, אבל אין לנו כרגע משרה ממתאימה'. היו מקרים שפניתי למשרה מסוימת, ואז אמרו 'לא, כרגע זה לא רלוונטי, לא מתאים'. הזכירו שאין לי ניסיון בתחום ספציפי. אז אמרתי 'אוקיי, אבל תסתכלו על הרקע ועל כל מה שלמדתי. אני יכולה בזמן מאוד קצר להשלים את הפער, ללמוד', אף פעם לא קיבלתי תשובות מספקות. זאת הרמה של התשובות: 'מאוד מעניין, נשאיר אותך במאגר, אם יתפנה משהו. ואלה חברות שאני יודעת שיכולות להתאים פיקס למה שעשיתי".

ח' היא מהנדסת אלקטרוניקה וחומרים, עם תואר שני בהנדסת אלקטרוניקה ותואר ראשון בהנדסת חומרים. "הייתי הרבה שנים שכירה, והפכתי לעצמאית לפני כ-14 שנה. יש לי ניסיון של 13-14 שנה בתחום של ניהול פרויקטים הנדסיים. עסקתי גם בהנדסת רכיבים מצד אבטחת האיכות כקבלנית של חברות בתעשיות הביטחוניות. אחרי כחמש שנים התחלתי לעסוק בתחום המים, ובטכנולוגיות לטיפול במים. הגעתי לתחום בהפוגה שהיתה לי ממיקרו-אלקטרוניקה, דרך עסק משפחתי, והפכתי לנציגה של חברה בינלאומית גדולה למערכות תעשייתיות לטיפול במים, מכונים לטיהור שפכים, טיהור מים והתפלה. הקמנו חברה ונשאבתי אליה. ניהלתי אותה עד לפני שנה, ומאז אני מחפשת עבודה כשכירה".

שלחוב: "באחד מהסיבובים שלי הייתי בראיון באנוביט, שנרכשה מאז על ידי אפל. התראיינתי לתפקיד מהנדס בדיקות. שתבין, זה תפקיד למהנדס שיוצא מהאוניברסיטה. אני הייתי עם ניסיון של 16-15 שנה. הייתי מוכן לקבל את התפקיד. אז אני יושב שם ומדבר עם שני חבר'ה שצעירים ממני ב-12 שנה. הם דיברו על ייצור של אלפיים צ'יפים בחודש. אני דיברתי איתם על ייצור של מיליוני צ'יפים בשבוע שעברו תחת הידיים שלי. הם היו בשוק מהכמויות ומעוצמת הייצור. הם היו פשוט בהלם טוטאלי מהכמויות ומעוצמת הייצור שהתעסקתי איתם. וכשהתחלתי לדבר איתם ולפתור להם בעיות תוך כדי ראיון, אני בטוח שהבחור חטף פיק ברכיים ממי שהוא הולך לקבל, ממי שיעמוד תחתיו, שהוא יותר מבוגר, שמגיע עם הרבה יותר ניסיון. איש כזה יכול להפיל אותו. כל בחור בר דעת עם קצת מחשבה קדימה יגיד, 'אוקיי, נחמד, אבל הוא לא מתאים'".

"אנחנו צריכים צעירים"

יזרעאלי מספר שכבר בגיל 37 שאלו אותו את השאלה הזו בראיון עבודה. "למזלי מי ששאל את זה והיה צעיר ממני, היה אדם מדהים ובאמת עבדתי איתו והוא היה כמו משפחה", הוא אומר, "זה נשאל בצורה מכובדת וזה קרה רק אחרי ראיון שבו החליטו שהם רצו אותי. אבל בחברה שעבדתי בה לאחר מכן אחד העובדים כבר זרק לי את זה. 'אתה מבוגר, מה אתה עושה פה'. הגיל כל הזמן נזרק. 'אתה דינוזאור'. והייתי בתחילת שנות הארבעים שלי! כל הזמן היו הערות. ואני עוד עובד בפינה שלי, אני לא מנהל".

נירית גלר-ג'מילי, שמייעצת לעובדים מבוגרים ומסייעת להם לחזור לשוק העבודה, מספרת על החסמים של עובדים מבוגרים בתעשייה הטכנולוגית: "מעסיקים אמרו לי בצורה מפורשת, תקשיבי, אנחנו צריכים צעירים כי המוח שלהם מאוד חריף, וסופג מהר, ואנחנו יכולים ללמד אותם הכל מהר מאוד. קצב הלימוד שלהם גבוה יותר. הם מגיעים אלינו כלוח חלק, אנחנו יכולים לעצב אותם איך שאנחנו רוצים.

"מכיוון שכמות המנהלים הצעירים בהיי-טק גבוהה מאוד, יש חשש של מנהלים צעירים להעסיק אדם שיכול להאפיל עליהם. יש גם בעיית אובר קווליפייד: יש טענה ש'הוא ישתעמם אצלנו, וברגע שתהיה לו משרה ראויה הוא יקום ויעזוב, אז למה שנשקיע בו? כמה הוא באמת יכול לספוג את השכר הנמוך והמעליב לעומת השכר שהיה לו בעבר? הרבה אנשים מוכנים להתפשר על שכר ויקבלו את זה באהבה ויישארו נאמנים לאורך זמן, אבל החברות לא רואות את זה.

"דבר נוסף זה סביבת עבודה. הסביבה הפכה לצעירה מאוד, ואז הם אומרים שהוא לא ישתלב לנו ברמה החברתית. 'כולנו פה במסיבות, מה הדינוזאור הזה יעשה כאן? הוא יהיה נטע זר'".

לשמור על המשרה

הטענות האלה, כאילו עובדים ותיקים שיקבלו שכר נמוך מזה שאליו הם התרגלו בעבר, לא מחזיקות מים. כל מי שהשתתף בפאנל הזה העיד שהוא מוכן לרדת בשכר בעשרות אחוזים ויותר. והטענה שעובדים ותיקים ימשיכו לחפש עבודה היא לא פחות ממטופשת. עובדים צעירים הם אלה שמחפשים עבודה ומנסים לשפר את תנאיהם. הם אלה שיעזבו כשיקבלו הצעה טובה יותר. עובד בן 50 פלוס שמקבל היום הצעה לעבוד בחברת היי-טק יעשה את הכל כדי לשמור על המשרה שלו עד הפנסיה.

גלר-ג'מילי: "אחת התופעות הרווחות היום בחיפוש עובדים היא יצירת דרישות מאוד מאוד ספציפיות. אם זה קצת ימינה או שמאלה - אז זה לא. יש היום מיליון מחפשי עבודה בשוק, כי גם מי שעובד מחפש לשפר את מצבו, אז בטוח נמצא מישהו שיענה בול על מה שאנחנו רוצים. אבל דווקא היציאה מהמסגרת, הניסיון המגוון, ההתמודדויות של אנשים כמו שיושבים פה יכולים להביא ערך אמיתי לחברות. בגלל זה מדברים על גיוון תעסוקתי בחו"ל".

יזרעאלי: "העסקה של עובדים יותר מבוגרים מתרחשת איפה שיש היסטוריה. לך לתעשיות הביטחוניות. מה אומרים שם? אלה בעלי הידע, זקני השבט. אותם מחזיקים. פגשתי מישהו אתמול שיצא לפנסיה מחברה מהתעשיות הביטחוניות ומכריחים אותו להישאר בחצי משרה כי יש לו המון המון ידע. מה פתאום שנאבד אותו?".

- מי שמקבל את ההחלטות לגבי העסקת העובדים הם מנהלים, שהם בדרך כלל בני ארבעים-חמישים פלוס. איך אתם מסבירים את זה? הם לא מסוגלים להסתכל במראה?

ח': "מי שנמצא בעמדת כוח שוכח עניינים שנוגעים למוסר".

- אני לא מדבר על מוסר. אני מדבר על הערך שמביאים עובדים ותיקים לחברה, ועל זה שתכף גם הם מגיעים לגיל הזה.

יזרעאלי: "הם רואים את המשכורת החודשית. הם שומעים סיפורים על שני צעירים שאפשר להביא באותו מחיר שיעשו עבודה טובה פי שניים, ולכן נוצרה המיסטיקה שצריכים להחזיק צעירים ולזרוק מבוגרים".

גלר-ג'מילי: "ההוצאות הכי גדולות הן המשכורות. איך שיש איזה לחץ קטן מההנהלה הבכירה לצמצם עלויות, היד על הדק הפיטורין קלה מאוד. ככה הכי קל לחסוך עלויות. ואת מי חוסכים? את אלה שמרוויחים יותר, ולא את אלה שמרוויחים קצת פחות. ואלה המבוגרים. למרות שהיום מוכנים לרדת מרמות השכר שלהם. כמעט כל האנשים שאני מלווה מעל גיל חמישים אומרים שהם לא מצפים לרמות השכר שהם קיבלו בעבר. אנחנו מוכנים לצניחת שכר, לא עשרה או עשרים אחוז, אלא חצי משכורת ואפילו מתחת לזה".

ח': "אנחנו אומרים את זה גם בראיונות".

גלר-ג'מילי: "המעסיקים לא מאמינים להם. הם לא מאמינים שהם יהיו מאושרים שם, שהם יסכימו באמת לתנאים האלה ולא יברחו. הם לא מאמינים שהעובדים יהיו מוכנים לחבילה שהם מציעים".

רביב: "ומה זה יברחו? מהנדס, מה תוחלת החיים שלו בתעשייה? הרי הם לא יברחו. בן 55 שיתקבל לעבודה בחברה לא יעזוב אותה עד הפנסיה".

גלר-ג'מילי: "אין דומה לנאמנות של הגיל הזה בשום גיל אחר. ולהכרת התודה ולהבנה כמה קשה בחוץ. הידיעה שקר שם בחוץ משאירה אנשים עם רצון לתת ולהיות בעלי ערך לחברה - יותר מאשר בכל קטגוריית גיל אחרת".

שלחוב: "ואל תשכח את הזמינות. אנחנו לא כבר לא צעירים. הילדים גדולים, אין מילואים, אין חופשות לידה, אין ילדים חולים. אנחנו פנויים 365 יום בשנה".

ח': "מי שחושב שנעזוב כי לא נוח לנו מפספס את העניין שאנחנו עובדים מכורח, ורובנו גם עושים שינויים בגלל הכורח הזה. צביקה רביב עבר לעבוד במדינות אחרות. אני עברתי ממיקרו-אלקטרוניקה למים, גולן שלחוב עבר לנהל גני ילדים, יהודה יזרעאלי עבר לעסק יעוץ פרטי בתחום הפיננסי. אני מזהה את המעבר הזה גם כתועלת וגם כקושי. קשה לאכול את הדואליות הזאת. וזה לא שכשניהלתי נציגות הייתי פקידה. הייתי אשת שטח, עשיתי ליווי הנדסי וליוויתי התקנת מערכות, שיווק, ניהול מכירה. אלה דברים שלא עשיתי במיקרו-אלקטרוניקה. בראיונות שעשיתי ניסיתי לתאר את זה, אבל אני מרגישה שזה קושי שהמעסיקים לא יודעים לבלוע את זה. אנחנו יותר מבוגרים, ניסינו לפנות לתחומים אחרים כדי להתפרנס, ואני מרגישה שזה היום בעוכרי".

"לא פחדתי שיפטרו אותי"

שלחוב: "אני התעייפתי מהיי-טק מתישהו אחרי תקופה של חיפושים. התחלתי להתנדב, אני חובש, מתנדב במשטרת התנועה ומשמר הגבול, ואפילו בקפיטריה בבית הספר של הילד כדי למלא את הזמן. אני לא אחד שיושב בבית עם פייסבוק. כל האנרגיות האלה פנו למקום אחר. אני לא תיאור של מקרה קלאסי. בשלוש-ארבע השנים אחרונות ב-DSPG לא הייתי צריך לבוא לעבודה כדי להתפרנס.

"חיפשתי שנה, לא בהיסטריה, ומתישהו אמרתי: לא רוצים אותי - לא חשוב. הקמתי עסק משפחתי בגיל 14, אשתי ואמא שלי עבדו בו, הוא פרנס את המשפחה וזה הספיק. בהיי-טק עבדתי מאהבה, נחמד עם האתגרים והחברים והפרויקטים והנסיעות לחו"ל. עשיתי את זה לא כי הייתי חייב. לא פחדתי שיפטרו אותי. ידעתי שזה יכול לקרות, עבדתי כמו שצריך, אינספור שעות, כמו עובד היי-טק רגיל, אבל מתוך אהבה למה שאני עושה.

"אחרי שנה של חיפושים עם כל הגמישות בעולם, ראיתי שזה לא מסתדר, אז אמרתי: יש לי חמישה ילדים, ארבעה ילדים גדלו בלי אבא, הילד החמישי יגדל עם אבא בבית, וזה מה שבחרתי. אם היה נופל עלי משהו, אם DSPG היו מתקשרים אלי מחר והיו אומרים לי 'אתה רוצה לחזור לתפקיד שעשית קודם', הייתי אומר כן. הייתי אומר שלום לעסק, ממנה מנכ"ל במקומי וחוזר".

- זה מדהים. אתה לא נעלב קצת?

שלחוב: "לא, זה לא אישי אז אני לא נעלב".

- מה זה 'זה לא אישי'? הכל אישי.

ח': "אני כן נעלבת. אני מרגישה שמתכווץ לי הלב כל פעם שלא חוזרים אליי, שלא מתייחסים ברצינות למה שהבאתי. למטען שלי. אני מתכנסת בתוך עצמי. אין לי הרבה עם מי לשתף חוץ מנירית ובעלי. זה מעליב אותי. אחת הסיבות שלא רציתי להיחשף במעגלים היותר רחבים, היא כי הילדים שלי לא מאוד גדולים. לא נעים לי לספר על זה, לדבר על זה עם אחרים, עם אנשים שיודעים שיש לי תואר שני והייתי במקומות וניהלתי חברה. זה לא נעים. לבוא ולהגיד שלא רוצים אותי".

גלר-ג'מילי: "האגו נפגע. הביטחון העצמי נפגע. אנשים חושבים: יכול להיות שאני לא שווה? כי בעצם אם אני מקבל את הפידבק הזה מהסביבה שלי, אולי אני באמת לא שווה, ויש תחושה מאוד קשה. מי שמחפש עבודה חודשיים-שלושה מזהה את זה: הביטחון העצמי מתרסק, והצניחה לתהומות היא קלה וקצרה".

ח': "אני לא חושבת שאני לא שווה, אבל אני נעלבת שלא רוצים אותי".

רביב: "אנחנו לא נעלבים כי לא עשינו שום דבר רע. הדבר היחיד הרע שעשינו זה שהביולוגיה עבדה עלינו והתבגרנו. אבל אתה יודע, כל אותם מנהלים ששוללים העסקה של מבוגרים, גם עליהם עובדת הביולוגיה".

יזרעאלי: "עובד תעשייה ביטחונית שאני מייעץ לו אמר לי עכשיו, 'עזבתי את המרכז כדי ללכתלעבוד בחברה ביטחונית בפריפריה, כי אני לא רוצה לחפש עבודה בעוד עשר שנים'. בצורה חד משמעית. אתה רואה שחלק מהדור הצעיר - יש לי ילדים באוניברסיטה - מסתכלים קדימה, וחלקם פשוט לא יילכו לתעשיות האלה".

- בשום מקום אי אפשר להרוויח כמו בהיי-טק.

יזרעאלי: "אנשים מוכנים להתפשר. אנשים חושבים, בתעשייה הביטחונית אני מרוויח פחות אבל יש לי שקט נפשי, יש לי פנסיה. אנשים לא מחפשים להתעשר. אם יש להם משהו קבוע, למה שהם יחפשו משהו אחר? צביקה היה מוכן לעבוד ב-18 אלף שקל בחודש (אחרי שהרוויח שכר כפול מזה - צ.ב). אם יש לך משהו קבוע, אנשים מוכנים לעבוד בזה. הם רוצים רק שקט נפשי כדי לגדל ילדים".

רביב: "תעשה חשבון כמה מרוויח עובד היי-טק לאורך איזו תקופה. ותחלק את זה על פני תקופת ההעסקה עד גיל הפנסיה - המשכורת שלו מאוד נמוכה, בטח ביחס לתעשיות הביטחוניות. אם אנחנו עובדים 20 שנה ולא חמישים שנה, אז המשכורת שלנו היא 40% ממה שהיא נראית".

שלחוב: "אני אעמיק את עניין השכר. אחרי השימוע, בשיחת הפיטורין עם מנהלת הכוח אדם, אמרתי להם, תשמעו חבר'ה, אני מוכן לעבוד בשביל משכורת מינימום, לעשות את אותו תפקיד. אני לא צריך את הכסף שלכם. הכל סבבה, באמת. אני מוכן למשכורת מינימום בשביל הרקורד, הפנסיות וכל זה. 4,300 שקל או כמה שזה לא היה אז. מה אכפת לכם? לא קיבלו את זה. ירדתי משכר ברוטו של 28 אלף שקל פלוס רכב. הייתי מפסיד הון עתק רק מלהגיע לעבודה, כי היה לי אוטו מאוד יקר. אני מוכן, בשביל הכיף שלי, כי אהבתי את העניין. הם לא קיבלו את זה. אולי שם היתה נקודה של השפלה. חשבתי לעצמי שאולי השפלתי את עצמי, אבל אולי לא, כי אמרתי להם שאני עושה את זה כי אני אוהב את זה. זה לא תפס".

"אנשים חייבים לאכול"

חלק מהעובדים הוותיקים נאלצים בשלב מסוים להפוך לעצמאים. גלר-ג'מילי: "יש קול קורא מאוד חזק במשק שאומר, 'אם אתם בני חמישים פלוס אין לכם צ'אנס למצוא עבודה, אז לכו להיות עצמאים'. גם המדינה מכוונת ומעודדת פתיחת עסקים קטנים. ומה קורה? הרבה מאוד אנשים שהם לא יזמים, לא בנויים לנהל חברה, בלית ברירה, הולכים לפתוח עסק, מה שקודם כל מתחיל בהשקעות.

"שמונים אחוז מהעסקים הקטנים האלה נסגרים בשלוש השנים הראשונות שלהם. תחשוב על אותם אנשים שפירקו חסכונות כדי להרים עסק, תדמית, שיווק, עברו שנתיים-שלוש עד שהבנק או בן הזוג דפק בדלת ואמר 'היי מה קורה פה'. ואז הם חוזרים לשוק העבודה. הם הפסידו שנים, הם הפסידו חסכונות, והם צריכים להסביר עכשיו הרבה יותר: הם צריכים להסביר למה הם נכשלו, האם המעסיקים הם פשרה בשביל מחפש העבודה? מפלט? הם מרוסקים. הביטחון העצמי שלהם גם ככה בקנטים. פתחתי עסק ונכשלתי - ועכשיו אני צריך למצוא עבודה".

- ממה האנשים האלה חיים?

יהודה: "מחסכונות. אנחנו מדברים על הוצאות של שש ספרות כדי להקים עסק. למזלי אשתי מורה והיא נכנסה לאופק חדש. והיא עובדת בשלוש עבודות. מוטרף לחלוטין מה שהיא עושה כי היא צריכה להביא פרנסה הביתה, ובעלה עצמאי".

גלר-ג'מילי: "לא לכל אחד מתאים להיות עצמאי. תראה, יש המון ארגונים שקוראים לאנשים להיות עצמאים כי מעל גיל חמישים המשק לא רוצה אתכם, תראה כמה התמ"ת מעודד עסקים קטנים, הלוואות ניתנות בקלילות. מגישים להם את זה. והם במצב שביר, נורא קל לשכנע אותם, אבל אחרי זה באה התרסקות. אני קוראת לאנשים: רק אם זה בנפשכם, אם באמת יש לכם משהו ייחודי, יוצא דופן, נדרש, אם הסיכויים שלכם גבוהים - רק אז תפתחו עסק עצמאי. לא כי אין ברירה".

צביקה: "אנשים חייבים לאכול".

ח: "קיוויתי לצאת מפה עם איזו שהיא תקווה. אולי בממשלה יעשו חושבים. מדברים על לייבא מהנדסים זרים להיי-טק. זה נשמע הזוי. לנסות איכשהו להגיע לאנשים המבוגרים יותר ולתת להם סיכוי נוסף. יש לי עדיין תשוקה למקצוע שלי. אני לא רוצה לעזוב אותו".

יזרעאלי: "אני חושב שהוכיחו את זה בעלייה של 91'. הגיעו לפה רוסים מבוגרים. הייתי אז באינטל. קלטנו שם אנשים כי הממשלה שילמה. אינטל זיהתה בשלוש שניות את ההברקות שלהם. חלקם עד היום שם במשכורות מטורפות. אז אולי הם לא עושים מצגות רהוטות אבל הם יודעים להוציא תוצאות ותוצרים".

גלר-ג'מילי: "יכול להיות שכמה מעסיקים יחשבו מחוץ לקופסא, אבל שינוי צריך להיות ברמה רגולטורית. המדינה חייבת להבין שאותם אנשים שלא מוצאים היום עבודה יהיו נתמכים על ידי המדינה בשנים הבאות, וזה כסף שייצא מהמדינה. אם הם רק יתנו תמריצים למעסיקים כמו העסקת מוגבלים, גם הקטע של גיוון והעלאת הגיל הממוצע והוותק במקום העבודה. הרי גם מי שעובד חושש לעתידו. רק המדינה יכולה לתת למעסיק את האינטרס הכלכלי להוביל את זה".

רביב: "היום מדברים על העלאת גיל הפרישה. אני מוכן לעבוד עד יומי האחרון. אנחנו רק מדגם. מסתובבים עשרות אלפים כמונו. תראה כמה פורומים יש באינטרנט וכמה גורמים שמנסים לעזור לאנשי היי-טק מבוגרים - אנחנו מייצגים שכבת גיל של עשרות אלפי אנשים".

גלר-ג'מילי: "ואלה העניים הבאים. העניים הבאים הם מנהלים לשעבר, אנשים שפתחו עסק, הוציאו את החסכונות שלהם ונשארו בלי כלום, לפעמים אפילו בלי בית".

"תגיד לי אתה משוגע, תביא לי צעירים! מה אתה מביא לי פנסיונרים!"

לעובדים הוותיקים שנפלטים ממעגל העבודה בחברות הטכנולוגיה יש ידע ששווה כסף. כשהם מפוטרים, החברה נפרדת מידע שההנהלה ככל לא ידעה שיש לה.

שלחוב: "במקום האחרון שעבדתי בו התעסקתי בתחום מסוים שהאנשים שעבדו איתי ידעו שצריך אותו. המנהלים ראו אותי כמנהל נוסף שאפשר לחתוך אותו בגל הפיטורים הבא, לא את מה שאני יודע. היה נושא שרק אני התעסקתי בו. הוא נראה לי מאוד אקוטי ולכן טיפלתי בו. חצי שנה אחרי שפוטרתי, התברר לי מחבר בחברה שהחברה הפסידה רבע מיליון דולר על משהו שאבד בהקשר הזה. אתה מבין? לא התעסקו בנושא הזה והלך לנו חומר ברבע מיליון דולר.

"חשבתי לעצמי, אם היו עושים את החשבון: רבע מיליון דולר זה להעסיק אותי עוד שלוש שנים. אם הם היו מעסיקים אותי עוד שלוש שנים, כמה רבעי מיליון דולר כאלה הם היו חוסכים? וזה משהו מינורי.

"זה משהו שצף והגיע אליי במקרה, אבל אני בטוח שזה קורה בכל חברה, בכל תחום. ברגע שאנשים עם ניסיון עוזבים. קורה משהו וכנראה שלמעלה לא שמים לב. לא יודעים מזה ולא יוצרים את הקשר בין האדם שהיה לו הידע שהלך, והקטסטרופה הזו שקרתה לנו.

"ראיתי את זה קורה גם כשנשארתי בחברות ואנשים אחרים בעלי ידע פוטרו, ואז דברים בעלי ערך יורדים לטמיון. זה לא צף למעלה. זה מתחבא במאזנים של החברה, במלאים, ואף אחד לא יודע שכל כך הרבה כסף הולך ככה לאיבוד".

רביב: "כשעבדתי בטייוואן כבר לא הייתי ב-DSP ארבע שנים. עדיין היו שולחים לי מיילים כדי לעזור להם לפתור בעיות שאני טיפלתי בהם כשהייתי שם. ארבע שנים אחרי שעזבתי, ניגשתי לספקים של DSP בטייוואן על חשבון זמני הפרטי כדי לפתור להם בעיות. שלחו לי את המיילים שלי - בעיות שאני טיפלתי בהם - וביקשו טובה.

"בחברה אחרת שבה עבדתי היה סמנכ"ל פיתוח שהיה צעיר ממני בשנתיים. הוא חיפש מהנדס. חיפשו חצי שנה ולא מצאו. אני הייתי סמנכ"ל התפעול. פניתי לסמנכ"ל הפיתוח ואמרתי לו שיש לי בחור מבוגר ממני שעבד אתי בשני מקומות, איש מוכשר מאוד, אבל יש לו שתי בעיות. האחת היא שהוא מבוגר. השנייה היא ששפת האם שלו אינה עברית אלא רוסית. הוא ביקש ממני את הרזומה. נתתי לו, והוא השליך אותו על השולחן ואמר לי, 'תגיד לי אתה משוגע, תביא לי צעירים! מה אתה מביא לי פנסיונרים!? לקחתי אותו יד ביד לשירותים ואמרתי לו 'תסתכל במראה', מה אתה רואה? הוא עונה לי, מה אני רואה? אותך ואותי. שאלתי אותו: 'בני כמה אנחנו'.

"מאז שסגרו את הפעילות של החברה הזו ועד היום הוא מחפש עבודה. כבר שש שנים. הוא, שלא הסכים לקבל מבוגרים, כשסגרו את הפעילות הוא היה בן 52. הוא לא מוצא עבודה".

"אני פונה למנהלות כוח אדם. הן שואלות שאלות ופתאום - דממה"

חברות היי-טק רבות מתייחסות למחפשי עבודה באופן משפיל. במקרים רבים, הן פושט לא טורחות לענות לחלק ניכר מהפניות שלהם.

צביקה רביב אומר, ש"יש הרבה חברות שמדברות איתך, שואלות אותך, מבקשות ממך דוגמאות ובאיזושהי נקודה פשוט נעלמות ומנתקות מגע. זו עבירה על חוקי מדינת ישראל לא להחזיר תשובה למועמד. ואם ככה אז כולם עבריינים.

"לא מזמן פניתי למנכ"ל של חברה בלינקדאין. התכתבתי איתו, שלחתי לו רזומה. הוא שאל אם יש לי ניסיון בכתיבת תוכנה. כתבתי לו שכן. אני אמנם לא עובד כמהנדס תוכנה מאז 99', אבל מעולם לא הפסקתי לכתוב תוכנה, ואני מעודכן הרבה יותר מהרבה צעירים. אני יודע את זה כי גם הבן שלי מהנדס. אמרתי לו שכן. שלחתי לו כל מה שעשיתי. בשלב מסוים, הוא פשוט נעלם והפסיק לענות.

"אני בטוח שהוא לא שכח. הוא מנכ"ל חברה. הזיכרון שלו בסדר, ועוד אין לו אלצהיימר. וזה קורה הרבה. אני פונה למנהלות כוח אדם. הן שואלות שאלות ופתאום - דממה. ומעבר לחוק, זה עניין של נימוס אלמנטרי.

ח', אשת היי-טק שבחרה לא להזדהות, מספרת על תופעה דומה: "אני רודפת אחריהן כדי לדעת אם הן קיבלו, מיינו, הגיע למנהל. אנחנו נתקלים באדישות איומה".

- אני לא מבין את זה. הביקוש לעובדים מטורף.

יהודה יזרעאלי: "האנשים בחברות מספרים לעצמם סיפור. הם משכנעים את עצמם. אנשים חושבים ש'הוא לא יסתדר'. הם לא ניסו. הם לא היו שם. הם גם לא מנסים להיכנס לנעלי העובדים הוותיקים שמחפשים עבודה. אולי המועמד הזה יכול לתרום? הם לא שואלים את עצמם את השאלה הזאת. העובד הזה יכול לתת המון ידע וניסיון. אבל זה לא מקובל. הם חושבים 'מה יגידו?'.

"זה לא הגיוני. אלה חלק מהסיבות היחידות שאני יכול למצוא. חלק מאנשי הכוח האדם, להערכתי, פשוט לא מסוגלים בכלל להבין את קורות החיים של אנשים כמו צביקה וח'. עם קורות חיים כאלה, בלי לקרוא את הפרטים, צריך לחטוף אותם. אנשי כוח האדם לא יודעים לזהות את זה. הם מסתכלים רק על גובה ערימת הקו"ח. לא מקובל להכניס קשישים, אז לא מקבלים אותם. הם פשוט לא מבינים עם מה ומי יש להם עסק".

יומן קורונה:
ניוזלטר יומי על כל מה שצריך לדעת
הרשמה
הרישום נכשל
✓ הרישום בוצע בהצלחה!
צרו איתנו קשר *5988