זרים אינטימיים

המיליארדר לן בלווטניק, שרכש בראשית החודש את השליטה בערוץ 10 באמצעות חברת RGE (שבה שותפים גם איש העסקים אודי רקנאטי והמפיק אביב גלעדי), הוא לא המשקיע הזר הראשון שמחליט לשים כמה ז'יטונים על כלי תקשורת ישראלי. נכון, יש לו כיסים עמוקים. ה"סאנדיי טיימס" אף הגדיר אותו כאיש העשיר בבריטניה, וסביר שהשקעה בערוץ 10, שהגיעה לאחרונה לאיזון, אך הניבה במשך שנים בעיקר הפסדים, לא ממש תטלטל את איתנותו הפיננסית. ועדיין נשאלת השאלה, מה למשקיעים זרים ולמדיה הישראלית? הרי גם פה יש אנשי עסקים עשירים דיים כדי להתמודד עם הפסדיו של ערוץ תקשורת או עם עיתון שרחוק מלהיות רווחי, בתמורה להילה שמקנה השליטה במדיה. האם הזרים רואים פה משהו שהישראלים מפספסים?

"אין כזה דבר משקיע זר, שנכנס להשקעה בכלי תקשורת ישראלי, שאין לו פה שום אינטרס אחר, כלכלי או פוליטי", מצהיר מי שליווה כמה עסקות כאלה מקרוב. "אם יצוץ אחד כזה, מיד תישאל השאלה: איש קש של מי אתה? מי שלח אותך? אף משקיע זר לא ישקיע פה רק בתקשורת, כי היא לא רווחית. הוא ישקיע במדיה, כי יש לו אינטרסים מסחריים אחרים בישראל והוא רוצה לייצר לעצמו מאזן אימה.

"ההשקעה של בלווטניק, למשל, היא כל-כך מינורית עבורו מבחינה פיננסית, אבל המשקל הסגולי שלה מול רגולטורים או מתחרים עסקיים אחרים בישראל הוא גדול מאוד. שליטה בתכנים היא חלק מתוכנית הפיתוח העסקי של אדם כזה".

אתה יכול להעריך איפה נראה את זה משתלם לו?

"לא את ולא אני יודעים מה התוכנית העסקית שלו ואיפה הוא מתכנן להשקיע בעתיד. כרגע האחזקה המשמעותית שלו היא בכלל תעשיות (חברת אחזקות שאת השליטה בה רכש לפני כשלוש שנים תמורת כ-1.25 מיליארד שקלים). זוכרת את המלחמה שניהלו לפני שנה וחצי עובדי נייר חדרה (חברה בת של כלל תעשיות) מול ההנהלה שביקשה לערוך גל פיטורים? דמייני איך היא הייתה מסוקרת בערוץ 10, אילו בלווטניק כבר היה בעל השליטה בערוץ".

חברת החדשות של ערוץ 10 כבר הוכיחה את עצמה כמי שמתמודדת עם לחצים.

"את צודקת. הם באמת היו משדרים על זה איזה אייטם. נגיד, מקום שביעי במהדורה. דיווח קצר מאיזו הפגנה. הם אפילו לא היו צריכים להתמודד עם שאלות של צנזורה עצמית, כי אם לעובדי החברה היה חומר לתחקיר נגד ההנהלה, הם היו מצנזרים מראש את ערוץ 10, ופונים לכלי תקשורת אחר".

הטייקונים יגידו לך שזו לא אשמתם שמקורות מפעילים צנזורה עצמית, ושהם עצמם לא מפעילים לחצים על מערכת החדשות. ואם עובדים מדווחים על רוח המפקד, אז כנראה שהם ניחנים בדמיון עשיר.

"שטויות. הם יודעים הכול. אם מגיע מידע עסקי או פוליטי למערכת חדשות, עסקה מעניינת שמתגלגלת, פרשת שחיתות שיש עליה צו איסור פרסום, אפילו רכילות או תחקיר מעניין שמתגלגל על אותו טייקון שהוא הבעלים - הם ידעו מזה. ואם הם אנשי עסקים עם חושים טובים, הם גם ידעו איך לנצל את המידע הזה. כל החומות הסיניות שמדברים עליהן בתקשורת הן בולשיט. את באמת מצפה שבני אדם לא יתנהגו כבני אדם, בגלל איזה קוד של מועצת העיתונות? זה לא עובד ככה".

תאר לי איך זה עובד. הרי זה לא העורך שבדסק שירים טלפון לאיש העסקים שמעבר לים.

"נכון, אבל מידע רגיש עובר הלאה. לעורכים הבכירים, למנכ"ל. לכל הפונקציות שיודעות היטב מי שם אותן בתפקיד".

אתה מפתח איתי תיאוריית קונספירציה או מדבר מניסיון?

"הייתי בחדרים שבהם זה קרה. הדברים לא מתנהלים ברמה של הנחתות והורדת פקודות. זה תמיד בא כהמלצה. 'אני מציע שאולי תראיין את... תשקול את האפשרות, אני לא רוצה לקבוע לך'. ואיכשהו, מי שמשבץ את המרואיינים לתוכנית, שוקל ומגיע לאותה מסקנה מפתיעה. אני לא יודע אם לומר שזה מצחיק, כי בתור אזרח שצופה בתוכנית, ומניח שהיא מונחית משיקולים עיתונאיים, זה היה ודאי מאוד מעציב אותי, אבל פעם שיבצתי מרואיינים לתוכנית שלמה לפי האינטרסים של הבעלים, מבלי שכלי התקשורת ידע בכלל שאני בתמונה. ישבתי במשרד של הבעלים שדיבר איתם בטלפון, ויחד תכננו איך זה ייראה".

הבעלים לא ממש מכיר את מה שקורה פה, זה אתה ויועצים אחרים שמנווטים את העניינים בשבילו.

"אני מציע לך לא לכתוב את מה ששאלת אותי עכשיו, כדי לא לצאת ממש תמימה. הם מכירים יותר משנדמה לך. במקרה שתיארתי קודם, היה מדובר במשקיע ישראלי, אבל עם הזרים זה אותו הדבר. הם מכירים את הנפשות הפועלות פה, אולי לא את כל הרשימה לכנסת, אבל ברמה של 15 המקומות הראשונים בליכוד, בוודאי. וכמובן שיש להם גם את הנציגים שלהם בארץ, שהם ישראלים שמעורים היטב במה שקורה פה".

אותם נציגים לא פועלים מטעם עצמם לפעמים? מתוך מחשבה שכך הם מרצים את הבוס?

"הנציגים האלה לא ינקפו אצבע מבלי שהבוס יאמר להם. אין כאן עצמאות מחשבתית. מה שהם אומרים הוא מפי הסוס".

"תחום שפשוט להתפאר בו"

"לא יעזור, אנשי עסקים רואים בתקשורת את הרגולטור הכי חזק שקיים היום", אומר בכיר בתקשורת שעוקב מקרוב אחר העולם העסקי. "אני שומע אותם מדברים. והאמת, מה שהכי מעסיק אותם היום הוא יצחק תשובה. כולם מסתכלים בקנאה על איך שהוא גם עשה כסף מגז, וגם מצליח לשמר אותו למרות הביקורת הציבורית והניסיונות להגביל אותו רגולטורית. וזה עוד מבלי שהוא בעל השליטה באף כלי תקשורת".

תשובה מחזיק ב-20% מקשת באמצעות חברה בבעלות בתו, גל נאור.

"קשת לא מעניינת, אבל האחזקות שלה בחברת החדשות מעניינות. המינוי של עידן וולס, יד ימינו של תשובה, לדירקטוריון של חדשות ערוץ 2 מעניין ושווה מעקב ציבורי. תשובה הוא דוגמה, שאולי תהווה מודל גם למשקיעים הזרים, של מי שעוקף את היעדר השליטה בתקשורת בדרך אחרת. הוא מציע לתקשורת עבודה אצלו, כמו שקרה עם נדב פרי, הפרשן הפוליטי המקושר של ערוץ 10".

את ההסבר האקדמי לגישה הזו, שרואה בהשקעה בתקשורת מנוף לקצירת דיבידנדים בתחומים אחרים, מספק ד"ר רועי דוידזון, שחוקר היבטים כלכליים של התקשורת מטעם החוג לתקשורת באוניברסיטת חיפה. "ישראל היא מדינה קטנה, כל השקעה בה היא משמעותית, בפרט כשיש לה מאפיינים של מדינה קליינטליסטית (מבוססת על יחסי פטרון-קליינט) מסביר דוידזון. "זה אומר שהמעורבות של בעלי עסקים פה היא מאוד פרסונלית. המערכת הכלכלית והפוליטית פועלת לפי כללים של שמור שלי ואשמור לך. אתה תעזור לי ואני אעזור לך.

"תסתכלי על הדוח שהוציא לפני שנתיים מרכז המחקר והמידע של הכנסת, שניתח את הבעלויות על כלי התקשורת בישראל. הוא התריע על הסכנות שנובעות מכך שאין רגולציה על הקשרים האלכסוניים שבין כלי התקשורת לעסקים שאינם בתחום התקשורת. המצב לא השתנה מאז".

אז אנחנו מתנהלים כמו מדינת עולם שלישי.

"יותר כמו הרבה מדינות באגן הים התיכון - איטליה, פורטוגל, ספרד, יוון. במקומות האלה, עצם העובדה שהשקעת בתקשורת משדרת מסר מסוים של הכרה והשפעה מאוד ברורה. זה משמעותי, כי אם אתה משקיע זר שמשקיע באיזו נגזרת של תעשייה, לך תסביר מה אתה עושה. עם תקשורת זה הרבה יותר קל. זה ציוני כמו לתרום למפעל בחצור הגלילית, רק שיכתבו עליך הרבה יותר. תראי כמה כתבות רק עסקו בשאלה אם בלווטניק ישקיע את הכסף או ייסוג ברגע האחרון. זה תחום שפשוט להתפאר בו".

כל זה נכון לגבי משקיעים ישראלים עם הון משמעותי. למה משקיעים זרים מגיעים לפה?

"תחושת הבטן שלי היא שבעלי הכיסים העמוקים בקרב הישראלים מעדיפים לשים את הכסף על קבוצות ספורט. זה פחות מסוכן, לפחות במועדונים מסוימים, כי אתה פחות חשוף ללחצים הגדולים באמת".

אתה מתכוון לכך שראש הממשלה לא ירצה לסגור אותך כשאתה הבעלים של קבוצת כדורגל.

"בדיוק. השקעה, נגיד, בהפועל באר שבע (בבעלות בני הזוג אלונה ואלי ברקת), נתפסת כתרומה לקהילה, חיזוק הפריפריה, יש בזה הרבה כבוד ומעט לחץ. לא עושים תחקירים על אנשי עסקים שרוכשים קבוצת כדורגל כמו שעושים על מי שמבקש לקנות ערוץ טלוויזיה. העיסוק במניעיו הרבה יותר מוגבל".

ואנשי עסקים זרים פחות מתרגשים מזה, כי ממילא היכולת להגיע לתחקיר משמעותי אודותיהם בתקשורת הישראלית מוגבלת יחסית.

"גם. יש להם אינטרס להיראות כתומכים בכלכלה הישראלית, ותמיכה בערוץ טלוויזיה או בעיתון שמאיים להיסגר משדרת: אני תומך בישראל פלורליסטית, אני מונע ממאות אנשים לאבד את מקום עבודתם. בקבוצת השווים שלהם, בקאנטרי או בבית הכנסת - יש משמעות לחיזוק הזהות הציונית הזאת".

אפשר לראות בזה תחליף לשירות הצבאי - אמנם לא נלחמתי, אבל הנה אני תורם את חלקי.

"אפשר. כל אחד מייצר עם זה ספין למקומות שנוחים לו".

"לשלם משכורת לעיתונאים"

החוק בישראל, נבהיר, מגביל בעלות של משקיעים זרים בתקשורת האלקטרונית, במטרה לצמצם את השפעתם על דעת הקהל במדינה. בעוד שאדלסון אינו מוגבל להחזיק 100% ב"ישראל היום", בערוצי הטלוויזיה - על 51% ממניות כלי התקשורת להיות בידיו של אזרח ישראלי. זו למשל הסיבה שבלווטניק חולק בשותפות שווה עם רקנאטי ועם גלעדי את אחזקותיו בערוץ 10, אף שברור לכולם מי כאן הגביר האמיתי, שאמור להזרים לערוץ כספים בעת הצורך.

הנטייה הרווחת היא לחלק את המשקיעים בתקשורת לשניים - מבקשי ההשפעה והקרבה האידיאולוגית מול מזהי ההזדמנויות העסקיות. אלא שבחינה מדוקדקת יותר מראה שגם אותם טייקונים, שמושקעים פה מסיבות לכאורה אידיאולוגיות, כמו אדלסון שהקים את ישראל היום, שמאז נושא על כפיו את בנימין נתניהו, אולי מוכנים להפסיד על ההשקעה באותה מדיה, אבל בהחלט מביאים בחשבון את ההשפעה שהיא מייצרת על עסקיהם האחרים בארץ ובחו"ל.

"לא תמיד הטייקונים האלה יודעים לומר מה הם רוצים לעשות עם כלי התקשורת שזה עתה רכשו", אומר עו"ד יוסי עבאדי, שותף אחראי על תחום התקשורת במשרד מיתר ושות', "לפעמים הם פשוט מחזיקים אותו, מתוך הנחה שהוא ישרת אותם ביום סגריר. ישראל היא בעלת פרופיל גלובלי גבוה בהשוואה לגודלה ולמיקום שלה על מפת העולם. הערך המוסף שלה מתבטא גם במישור הכלכלי וגם בהיבט של ההשפעה על הלובי הישראלי והיהודי בחו"ל. תראי, למשל, איך שאדלסון ממנף את המעמד שלו פה בזכות ישראל היום והחיבור עם נתניהו לאינטרסים שלו בארצות הברית".

עבאדי, שייצג את פטריק דרהי במשא ומתן לרכישת הוט, מקפיד להדגיש כי הוא אינו מדבר כאן כנציגו של דרהי. כשהוא נדרש בכל זאת לאפיין את אותם טייקונים, הוא מציין פרט לכיסיהם העמוקים את "הזהות היהודית שמאפשרת לאנשים האלה לראות בישראל יעד קרוב ונגיש, ולא איזו נקודה על המאדים. קל להם יותר להפנים שזו מדינה שאפשר לחבר אותה לעסקים אחרים בחו"ל וזה ייראה טוב. זו לא זימבבווה".

אגב זהות יהודית, מעורבות מפתיעה באקטואליה המקומית מגלה ערוץ מורשת, שהמשקיע העיקרי בו הוא איש העסקים הגיאורגי יצחק מירילשווילי, שמחזיק גם באזרחות ישראלית. יצחק ואביו המיליארדר מיכאיל מירילשווילי, המקורבים לחב"ד, השקיעו בישראל גם בתחומי ההיי-טק (סטארט-אפים כמו פלאריון גלובל), האנרגיה (שותפות בהכשרה אנרגיה - זרוע חיפושי הגז והנפט של עופר נמרודי) והנדל"ן (מתחם טלרד בלוד), אולם ערוץ המורשת הוא לבטח ההשקעה המוכרת ביותר שלהם כאן.

אמנם לא ידוע עד כמה ידו של יצחק מירילשווילי הייתה מעורבת, למשל, בהחלטה לשדר את נאומו המלא של נתניהו מכנס הרצליה בשבוע שעבר, אבל היא משתלבת היטב בקו הימני שמוביל הערוץ לכל אורך לוח השידורים, וודאי לא הזיקה לחתירתו להקים חברת חדשות. שר התקשורת שאמור לאשר את הבקשה הוא... בנימין נתניהו.

"כולם מתרגשים מחברת החדשות שמירילשווילי מבקש להקים", טוען אותו מתווך מראשית הכתבה. "אף אחד לא שם לב לצבא העיתונאים שמגישים אצלו בערוץ ומתפרנסים ממנו בצורה יפה כבר היום. אם מחר ירצו לכתוב עליו באופן ביקורתי באחד מכלי התקשורת שבהם אותם עיתונאים מועסקים במקביל לערוץ מורשת, את חושבת שהם ירשו לעצמם להשתתף בזה? שלא לדבר על זה שחלקם ודאי יזדעק להגן עליו. ומדובר בעיתונאים בעלי מעמד. יש משקל להחלטה שלהם לנקוט עמדה.

"זה צעד מתוחכם, שגם לי בהתחלה לקח זמן לקלוט. בהתחלה לא הבנתי למה הוא מבזבז כסף על כל העיתונאים האלה. היום אני חושב לעצמי, אם הייתי יכול לשלם משכורת לעשרות עיתונאים, את יודעת איך מעמדי בשוק היה מתחזק".

זה כבר הוכיח את עצמו?

"זה דבר שקשה להוכיח. מאזן האימה שמייצרים אנשי העסקים האלה מול מתחריהם אומר שאם אתה תעשה עליי תחקיר, מחר אני אעשה עליך. אני רוצה לראות כמה כלי תקשורת יכתבו על הישיבה של האבא, מיכאיל מירילשווילי, בכלא".

דווקא כתבו בהרבה הזדמנויות. זה ידוע שהוא ישב שמונה שנים בכלא הרוסי בעקבות שרשרת אירועים שקשורה לחטיפת אביו, וסירב לקיצור עונשו בטענה שנעשה לו עוול. בית המשפט לזכויות האדם גם אישר שהמשפט לא היה הוגן.

"צודקת. תמיד מתגלה שנעשה עוול לאנשים שקונים שליטה בתקשורת. גם ללאוניד נבזלין שהורשע בהיעדרו בניסיון לרצח, השקיע בקבוצת הארץ והקים פה את המגזין ליברל נעשה עוול. הוא הרי טען שמדובר במשפט ראווה כי התנגד לשלטונו של פוטין".

למה אתה כזה ציני? ישראל סירבה לבקשתה של רוסיה להסגיר את נבזלין, בנימוק שהראיות נגדו אינן קבילות בישראל, וגם מדינות אחרות הביעו עמדה דומה.

"שאלת למה משקיעים זרים נכנסים לתקשורת פה. אני רק מציין את הרהביליטציה לה זוכה כל מי שמשקיע פה בכלי תקשורת והופך בן רגע לאביר הדמוקרטיה. יחסית לשווי הפיננסי של האישים האלה, הם השיגו את הלגיטימציה הישראלית בזול".