"אי אפשר שתהיה דיקטטורה בישראל"

שנה לבחירות, ולאחר שבנימין נתניהו ובכירי הליכוד הפכו את ארגון V15 לאייקון "ההון הזר שבא להתערב ולהחליף את השלטון", למיליארדר היהודי-אמריקאי, יליד מקסיקו סיטי, דניאל לובצקי, שנמנה עם האישים שעומדים מאחורי הארגון - שאכן שם לו כיעד להחליף את נתניהו - יש תשובה חד-משמעית: "בנימין נתניהו הצהיר פעמים רבות שהוא מדבר לא רק בשם הישראלים, אלא בשם העם היהודי כולו. אם כך, אז לעם היהודי, ולי בתוכו, יש זכות להתערב".

נפגעת?

"זה פוגע ברגשותיי. ציינתי את זה בפני הרבה אנשי ליכוד שהם חברים שלי, והם אמרו, אל תיקח את זה אישית, זו רק פוליטיקה, אומרים את הדברים האלה כדי לזכות בפופולריות. אבל אני חושב שזה לא מכובד ולא מכבד. אדם כמוני, שאוהב את ישראל ללא תנאי, אף פעם לא יוותר. אבל הרוב הגדול של יהודים צעירים מתנתקים מישראל לגמרי, כי בגלל הדברים האלה הם לא רוצים להיות מעורבים. איך מצפים מהדור הצעיר של יהודים, שלא גדלו על ציונות, להיקשר לישראל ככה?

"כך שזה לא 'רק פוליטיקה'. זה דבר נורא ואיום. זה יוצר תרבות של הפחדה, ואני חושב שזה חוסר אחריות ליצור טרמינולוגיה כזאת. תראי מה קורה. הם קוראים לרובי ריבלין שמאלן. הוא הרי תומך בפתרון של מדינה אחת. הם קוראים ליעלון, שר הביטחון, שמאלן. הם מתחרים אחד בשני מי ייראה יותר ימני ובסופו של דבר זה יוצר העצמה של הדבר הזה.

"בהקשר הזה, מה שקורה בחברה המוסלמית צריך להוות תמרור אזהרה. כאשר ערב הסעודית דוחפת את הווהאביזם ומלמדת שזו הדרך היחידה הנכונה, ומחזקת את הפילוסופיה הפנאטית הקיצונית הזאת, בסופו של דבר זה מתעצם לכלל סרטן שהופך לאל קעידה והופך לדאעש ואז דאעש באים וחושבים שהסעודים לא מספיק 'קדושים'. אותו דבר יקרה לכל חברה - באמריקה, בטורקיה או בישראל. אם נתחיל לעשות דה-לגיטימציה לאחרים, בסופו של דבר, הקיצוניות, הפנטיות וחוסר הסובלנות יחזרו אלינו ויתפסו אותנו".

וזה מתקשר בעיניך להיעדר מנהיגות אמיתית בישראל? כי זו הייתה הטענה של V15.

"מנהיגות אמיתית צריכה לעצור קיצוניים בזמן שהיא בונה חוזק פנימי ובונה כלים להתגבר יחד על האויב - והאויב הוא קיצוניות. בין אם היא באה מבחוץ ובין אם היא באה מבפנים. אני חושב שבכל צומת בחיינו, אנחנו, כבני אנוש, ניצבים בפני האופציה להתעלות, להיות מנהיגים ולעשות מה שטוב עבור ישראל, או לחשוב על עצמנו. כשחושבים על מנהיגות אמיתית, צריכים לחשוב מה ההחלטות שישרתו את ישראל לטווח ארוך".

ומהן, לשיטתך?

"הדמוקרטיה הישראלית וחופש הביטוי הכרחיים להישרדותה לאורך זמן של ישראל. אי אפשר שתהיה דיקטטורה בישראל. אתה לא יכול להפוך את ישראל לטורקיה, ולא לקבל כתוצאה מכך ניכור מצד היהדות האמריקאית ומיהדות העולם. אני שייך לסוג הנדיר של אנשים שיהיו נאמנים באופן עיוור לישראל, בגלל מה שקרה לאבי (ניצול שואה, ועל כך בהמשך, ש' ל'). אבל לרוב המכריע של יהודי אמריקה והעולם, לא עד כדי כך אכפת. וכדי שיהיה להם אכפת, צריכים לבנות ישראל שכולנו יכולים להיות גאים בה, ישראל שבה הדמוקרטיה אינה תחת איום".

וכיום הדמוקרטיה בישראל בסכנה?

"בהחלט כן. זה מאוד ברור לכל חברי ישראל שמחוץ לישראל, וגם לכל הישראלים שאני מכיר. יש על ישראל איומים חמורים מבחוץ, אבל האיום הכי גדול העומד בפניה הוא איום מבפנים. אני בא מהימין ולא מהשמאל, למרות שאנשים ניסו לצבוע אותי כמשהו אחר. גודלתי כך, ואני מחשיב עצמי כמרכז-ימין. אבל אני אגן על זכותם של אנשים לא להסכים איתי כל יום, בין אם הם באים מהימין או מהשמאל, כי זה בעל חשיבות מהותית כדי לקבל את התשובות הנכונות".

"האכלת את עצמך בשקרים"

בעוד שבציבוריות הישראלית לובצקי מקוטלג תחת תווית של פעיל השלום, שלא אומר נואש במשך למעלה מ-20 שנה ומול כל האירועים הקשים; אדם המנסה להקים גשרי הידברות דרך ייצור משותף ישראלי-מצרי-פלסטיני וטורקי של ממרח עגבניות מיובשות; שולח אלינו כוכבי בידור אמריקאים שידברו על הקשבה; ומנהל שיחות אין-סופיות על דו-קיום עם ידידיו, אנשי העסקים והפוליטיקאים הישראלים והפלסטינים. בציבוריות האמריקאית, לובצקי הוא קודם כול אחד היזמים עטורי הפרסים ביותר, שנושא בין השאר את מינוי "השגריר הנשיאותי ליזמות גלובלית", שהוענק לו לפני שנה על-ידי הנשיא ברק אובמה.

הוא הקים ב-2001 את אימפריית חטיפי הבריאות KIND - שלוותה בהקמת תנועת קיינד המעודדת את הצרכנים למעשים טובים בדרכים שונות, ושמכרה, על-פי נתוניו של לובצקי, למעלה ממיליארד חטיפים ודגנים עד שנת 2014. והוא גם מחברו של הספר "מתשוקה להצלחה", שיוצא בימים אלה בהוצאת מטר ("Do The Kind Thing" הוא שם הספר בגרסתו באנגלית). ספר שכיכב בשנה שעברה ברשימות רבי-המכר של "ניו-יורק טיימס" בתחום ספרי העסקים, ואשר מתאר באופן מלא הומור את דרכו היזמית של לובצקי, את הכישלונות הרבים שחווה ומה אפשר ללמוד מהם. ספר שבו הוא פורס את התיאוריה העסקית-חברתית שלו, ה"גם וגם" - גם בריא וגם טעים, גם רווחי וגם חברתי, גם מרוויח וגם גורם לשותפים להרוויח, וכדומה.

על-פניו, זה נשמע פשטני, אבל התיאור שובה לב ובנוי על ניסיונו העסקי, ובעיקר על הכישלונות שמהם למד: מיזמות כילד שעושה קסמים במקסיקו סיטי, דרך מכירת שעונים בשוק הפשפשים ברחוב אייזנהאואר בניו-יורק בגיל 16, ועד להקמת פיסוורקס (PeaceWorks) ב-1994, שחלמה להקים ברוח הסכמי אוסלו גשר של הידברות דרך עסקים משותפים ישראלים-פלסטינים, ושנים לאחר מכן, ב-2001, את הקמת "קול אחד" שניסתה לתת קול למה שהוא קורא "הרוב המתון הדומם".

"גם עסקית, כפי שאני מתאר בספר", הוא אומר בשיחה טראנס-אטלנטית ל-G, "זה מאוד חשוב לתרבות שלנו לאפשר דעות אחרות וויכוחים. אחרת, אתה הופך לדיקטטורה, שבה עובדים או אזרחים לא מעזים להביע דעות אחרות. אתה מתחיל לזרוע את זרעי הבינוניות, ושנים אחר כך אתה מוצא את עצמך מנהל חברה שהפכה לא רלוונטית, כי האכלת את עצמך בשקרים של עצמך.

"במדינה זה אותו דבר, אבל עם תוצאות הרבה יותר חמורות והרות גורל. כשאתה מתחיל לחשוב שאתה בעל האמת וכל מי שלא מסכים איתך שוגה - אתה פוגע בעצמך ופוגע בחברה הישראלית".

וזה מה שנתניהו עושה?

"כל פוליטיקאי - ויש רבים כאלה - שמנסה לעשות דה-לגיטימציה לאחרים ולגרום לאנשים לפחד אלה מאלה, הוא סכנה לישראל. חופש הוא אחד הדברים הכי חשובים. גרמניה הייתה המדינה הנאורה ביותר באירופה לפני שהפכה למדינה נאצית מלאה שנאה ויצר הרס, והביאה את אבי למחנה ריכוז. אף פעם אסור לנו לקחת כמובן מאליו את החופש שלנו".

מה בעצם ההבדל בינך לבין שלדון אדלסון? שניכם יהודים שבאים מבחוץ ונותנים כסף עבור אידיאולוגיה, שאתם מאמינים בה בכל ליבכם.

"ההבדל הגדול הוא במספרים. שמעתי שאנשים זורקים מספרים, אומרים ש-V15 גייסה 50 מיליון דולר. הסכום האמיתי הכולל היה נמוך משמעותית, וחלק ניכר ממנו הגיע מישראלים - והשאר מציונים, ידידי ישראל שיש להם אהבה גדולה לישראל. V15 וידאו שהכסף מגיע רק מאנשים שתומכים בצה"ל, שחושבים שישראל צריכה להיות חזקה כדי להגן על עצמה. בחיי לא העזתי לבקר את צה"ל. לדעתי זה הצבא המוסרי ביותר בעולם. גנרלים ישראלים, ראשי מודיעין ישראלי וצעירים ישראלים ביקשו מאיתנו לתמוך בהם, ותמכנו".

אבל מכל התורמים התפרסמו רק שני שמות של יהודים מחו"ל, שלך ושל המיליארדר האמריקאי דניאל אברהמס.

"האנשים שתמכו ב-V15 הם בעצם קשת רחבה של השמות הכי מכובדים של ישראלים ויהודים מהעולם, וזה די עצוב שהם פחדו, הרגישו מאוימים והחליטו לעשות זאת בשקט כדי שלא לספוג התקפות".

ואתה לא הרגשת כך?

"היה שלב ש-V15 שאלו אותי האם אכפת לך שננקוב בשמך, כי שואלים אותנו מי התורמים שלנו. אמרתי שאין לי מה להסתיר, הדברים שעשיתי בעבר מדברים בעד עצמם ומעידים כמה אני אוהב את ישראל. אברהמס גם הסכים. ואז אנשים חשבו ש-V15 זה דני אברהמס ודני לובצקי, וזה לא נכון".

אז יש הבדל במספרים, אבל ברמה העקרונית, עדיין לא הבנתי מה ההבדל בינך לבין אדלסון.

"שלדון אדלסון אוהב את ישראל ואני חושב שמה שהוא עושה נובע מאהבתו לישראל ולעם היהודי. הוא יותר פילנתרופי ונדיב מרובנו, ואנחנו צריכים להתבייש שאנחנו לא נדיבים כמוהו. להבנתי, הפילוסופיה שלו היא שישראל לא חייבת להיות דמוקרטית, ואני לא מסכים עם זה. אני חושב שמאוד חשוב שישראל תהיה דמוקרטית עבור עתידה, היא צריכה לשמור על הצביון הישראלי והדמוקרטי שלה".

חסד ותיקון עולם

לובצקי, 48, יליד מקסיקו, עבר לסן אנטוניו שבטקסס בהיותו בתיכון. "מאז שהייתי ילד בן 9", הוא מספר, "אבא שלי דיבר איתי על מה שעבר בתור ניצול שואה וזה לא היה לקח או שיעור קל בשבילי לספוג. זה היה מאוד טראומתי לשמוע את הסיפורים הללו. אף ילד לא צריך לעבור מה שהוא עבר, ועבורי, הלקח שאני גזרתי מזה הוא - לעולם לא עוד. לא לאפשר לזה לקרות. כמעט הקדשתי את חיי להגן על ישראל ועל העם היהודי מפני זה, וכמעט כל הדברים שעשיתי היו קשורים למשימה הזאת".

אלא שבניגוד אולי לאלה שהלקח שלהם מיתרגם לכך שעל ישראל להיות חזקה ולא לוותר לאף אחד, אצל לובצקי היתרגם הלקח להבנה הדדית, לשלום, וגם "לעשות את הדבר האדיב והנדיב גם בפוליטיקה וגם בעסקים".

אני מבינה את ההיבט המוסרי של לעשות טוב, אבל במה זה מועיל לעסקים?

"קודם כול, זה חשוב לעסק היהודי ולאתיקה היהודית. חסד ותיקון עולם מוטמעים בתרבות, במסורת ובדת שלנו, וזו בהחלט מצווה להתייחס לאחרים כמו שאתה רוצה שיתייחסו אליך. אבל מעבר לזה ולסיבות מוסריות ואנושיות לעשות את זה, יש סיבה שאנשים פחות חושבים עליה: רוב האנשים תופסים אמפתיה ואדיבות כחולשה. הם נוטים לראות זאת כסימן לרכות, בעיקר במזרח התיכון שבו נוטים לומר 'אני גבר'. ישראל גרה בסביבה קשוחה והיא צריכה להראות כוח, אבל מה שרוב האנשים לא מבינים הוא שאמפתיה מצריכה כמויות אדירות של כוח. כשאת ניצבת מול אויב ומרגישה מאוימת או מותקפת, האינסטינקט הוא לתקוף חזרה ולהכות חזק - ואני לא פציפיסט. אם אויבינו מנסים להרע לנו, אנחנו צריכים להרוס אותם ללא רחמים.

"אבל כאשר ההישרדות שלך לא מוטלת בסכנה, אתה יכול לקחת צעד אחורה, לנשום עמוק ולהבין את נקודת הראות של היריב שלך. זה לא אומר שאתה מוותר על הכוח שלך או על הזכויות שלך, וזה לא אומר שאתה נענה לדרישות שלהם. זה רק אומר שאתה מבין מאיפה הם באים, את נקודת הראות שלהם, וזה נותן לך כוח עצום ואפשרות למצוא דרך אחרת. המחשבה הזאת של 'גם וגם' - של לראות דברים מזוויות ראות מרובות - היא גם הבסיס של יזמות ויצירתיות".

היזמות זרמה בדמו של לובצקי מאז מעולם, ולאחר קריירה משפטית קצרה החליט שמה שמעניין אותו באמת לעשות זה "עסקים שמקימים גשרים בין אנשים". "כמו בחברות הזנק רבות", הוא כותב בספר, "גם סיפורה של החברה שלי היה הפכפך. 20 השנים האחרונות היו סדרה של עליות ומורדות שגרמו לי להיות נלהב עד טירוף וגם מודאג עד ייאוש. יזמות אינה מיועדת לרכי לב".

את השגיאות הרבות שעשה בדרך הפך ל"ספר לימוד ליזמים". למשל, בפרק הנקרא "כשמנסים להיות הכול בשביל כולם הופכים ללא כלום בשביל אף אחד", העוסק בחוסר מיקוד, לובצקי מתאר איך שכנע בעל חנות נוחות קטנה ברחוב 84 פינת ברודווי, מר קים, לרכוש ממרחי עגבניות מיובשות של חברת פיסוורקס שהקים. מר קים הסביר שזה לא מתאים, פה באים לקנות לחם וחלב, מוצרי בסיס, אבל בגלל הנדנודים לא היה לו נעים והוא קנה ארגז אחד. "דניאל, אמרתי לעצמי... אתה תנצח מפני שאתה לא מוותר', אבל בכל פעם שביקרתי בחנות הזאת, גם כעבור 10 שנים, ספרתי אותן תריסר צנצנות של ממרח עגבניות, צוברות אבק. היה עליי להשקיע את אותן שעתיים בקידום יחסיי עם חנויות מתמחות".

לאחר מכן, לובצקי מתאר איך בניסיונות להרחיב בכל מחיר את סל המוצרים של פיסוורקס, נוצרו ממרחים משונים וגם פחות איכותיים שפגעו בנאמנות של הלקוחות לממרח העגבניות המוצלח. "כתזכורת יומיומית ליהירות שלי ולבגידתי בלקוחותיי, אני עדיין מחזיק במשרדי צנצנת של המוצר המוזר ביותר שלנו: ממרח אסיאתי מתוק-חריף מטריאקי ופלפלים. המוצר הזה התרסק, והיה עליי לדעת מראש שכך יקרה", הוא מכה על חטא וסבור כי הלקחים האישיים מכל אלה היו המפתח להצלחותיו בעתיד.

"מה עוד אפשר לעשות?"

תוך כדי התרוצצות וירטואלית וגם הכנות מעשיות למרתון ניו-יורק, לובצקי גילה שאין יותר מדי חטיפים שאפשר לקחת לדרך, שהם גם בריאים וגם טעימים. "לחטיפי אנרגיה מסורתיים היה טעם של קרטון או מזון לאסטרונאוטים והם היו מלאים בסוכר וברכיבים עלומי שם", הוא מספר. עד שביריד מסחרי נתקל בחטיף יוגורט אוסטרלי שענה על מה שחיפש והוא הפך ליבואן שלו, כעסק צדי לפיסוורקס.

בתוך שנה הגיעו המכירות לקרוב למיליון דולר, אבל אז היצרן האוסטרלי נמכר לתאגיד וזה שינה את הרכיבים לרעה. הלקוחות - חנויות מזון טבעי - כבר לא רצו את המוצר, וכך עלה השחר על חברת חטיפי הבריאות של KIND שהוא הקים, "אף שהחשכה שקדמה לעלות השחר הייתה בהחלט תקופה אפלה, בודדת ומפחידה", הוא מתאר.

רק תיאוריית ה"גם וגם" שבה הוא דוגל, מנעה ממנו מלמכור את קיינד כאשר החליט להירתם כולו ל"קול אחד" (One Voice) - תנועה לקירוב מתונים, ישראלים ופלסטינים. הפידבק שקיבל מהסביבה היה ש"כאיש עסקים יקשיבו לך הרבה יותר מאשר לאדם שמשקיע את כולו בדבר אחד".

מה היה המניע להקמת "קול אחד"?

"בשנת 2000, הנרטיב שלי היה שראש הממשלה אהוד ברק מציע לערפאת הצעה יוצאת מהכלל, וערפאת לא רק מסרב לזה, אלא גם הולך ומארגן אינתיפאדה. הייתי בדיכאון שנה וחצי, לא הבנתי למה הקדשתי את חיי לבנות גשר דרך עסקים, אם הקול הזה בסוף לא נשמע ולא השפיע.

"שנה לאחר מכן, לאחר שהתגברתי על השיתוק ועל הדיכאון, אספתי את האומץ לחזור לגדה המערבית ולעזה ולדבר עם פלסטינים שהכרתי, לשאול אותם, איפה המתונים שלכם? אבל כשפגשתי את האנשים האלה הייתי בהלם מזה שהנרטיב שלהם שונה לחלוטין משלנו. הם חשבו שאנחנו אלה ש'נעלמו'. בעיתונים ובמדיה שלהם, הישראלים נצבעו באותם צבעי אויב שאצלנו צבעו אותם. התברר לי שישראלים נראים להם רק כדבר אחד: כובשים ומשעבדים. הם לא הכירו את השאיפות הישראליות לכבוד הדדי.

"זו הסיבה שהחלטתי שאנחנו צריכים להשמיע את הקול של הרוב הדומם, של המתונים הישראלים והפלסטינים שנמאס להם מהטרור ונמאס להם מקיצוניות אלימה. אנשים מתונים המכירים באחריות של כל אדם לא לקבל את החיים כפי שהם, אלא לעשות איתם משהו כדי להביא עתיד טוב יותר לילדים.

"חשוב להדגיש שהשותפים הישראלים שלי שם היו מכל הקשת הפוליטית, כולל חברי ליכוד. גלעד ארדן, מיכי רצון ויואל חסון היו מעורבים. היו לי הרבה חברי מועצת מנהלים כמו מתן וילנאי, אנשים מהמפד"ל, מש"ס, משינוי של אז. זה לא שמאל נגד ימין, אלא מתינות נגד קיצוניות".

ושמענו לפני שנה, במסגרת ההתנערות מכל קרבה ל-V15, כמה מהם - כגון מיכאל מלכיאור ויואל חסון - מתנערים מהפעילות הזאת, אומרים שלא ידעו מה זה בדיוק, ושלא התכוונו ברצינות.

"אדם לא יכול לקחת חזרה את המציאות. עובדה שכאשר היו לנו פגישות בין ישראלים לפלסטינים, הסתמכתי על אנשים כמו מיכי רצון וגלעד ארדן שייצגו את החשיבה של הימין".

אף אחד מהם כבר לא פעיל שם, אני מתארת לעצמי.

"הם עזבו לפני שנים רבות. 14 שנה אחר כך, קול אחד היא כבר לא מה שהייתה. בצד הישראלי היא נקראת 'דרכנו', ואין לה כל קשר עם פלסטינים, ובצד הפלסטיני היא נקראת זימאם. כל צד שם החליט - ואני לא שולט בזה, רק עזרתי לייסד את הארגון - שהמאבק בקיצוניים בתוך החברה שלו-עצמו הוא מה שחשוב עכשיו, ובמצב העניינים הנוכחי, זה יותר חשוב ויותר מעשי מאשר לחתור להבנה בין ישראלים לפלסטינים. אני מאוד גאה במה שהם עושים, כל אחד עבור העם שלו".

וזה עדיין עצוב. אתה רצית בתחילה שמתונים משני הצדדים ידברו אלה עם אלה, ועכשיו הקיצוניות כל-כך התגברה, שהם צריכים להביט קודם פנימה.

"בדיוק. זה האתגר שאנחנו עומדים מולו. כאשר המתינות תשוב לשרור בשני הצדדים, אפשר יהיה לשקול לדבר אלה עם אלה. אבל מאוד חשוב לזכור ולהבין שבין אם יש לישראל פרטנר בצד הפלסטיני ובין אם לא, יש דברים שישראל יכולה לעשות בצורה חד צדדית לטובת עצמה. היא לא צריכה לחכות לצד הפלסטיני כדי לבצע צעדים לחיזוק הביטחון שלה ושימורה כדמוקרטיה יהודית, והיא חייבת, ללא תלות בפלסטינים, לעשות כל מה שאפשר כדי להימנע מלהפוך למדינה דו-לאומית".

אתה עדיין אופטימי שיכול להיות פה שלום?

"אין אלטרנטיבה. מה עוד אפשר לעשות? ישראל צריכה להיות חזקה ומתוך הכוח הזה לקבוע את התנאים שהיא רוצה. ישראל היא חברה חזקה בצורה יוצאת דופן. יש לה כוחות נהדרים, היא בעמדה נהדרת בכך שהיא יכולה לכפות תנאים שישפיעו על הדורות הבאים להרבה שנים קדימה. לא רק על ישראל אלא גם על השכנים שלה, כי לכולם יש אינטרס שישראל לא תהפוך ללבנון או לסוריה או לבלקן.

"יש שתי תנועות לאומיות - הישראלית והפלסטינית, וצריך לתת לכל אחת אפשרות להיות גאה בעם שלה, אחרת נגמור עם מדינה דו-לאומית שבה אנשים יהרגו אלה את אלה. אלה לא רק מחשבות שלי, תשאלי כמעט כל ראש מוסד או שב"כ לשעבר, והוא יגיד לך את אותם דברים".

דניאל לובצקי - ת.ז

אישי: 48, נשוי למישל ואב לארבעה, מתגורר במנהטן, ניו-יורק

השכלה: בוגר משפטים באוניברסיטת סטנפורד

נקודות ציון: לאחר הלימודים החל לעבוד במשרד עורכי הדין סאליבן קרומוול אנד מקינזי, אבל זמן קצר לאחר מכן, מתוך התלהבות מהסכמי אוסלו, ביקש וקיבל את מענק האאס/קושלנד כדי להסתובב שנה בישראל ובמזרח התיכון ולהכין הצעה לשיתוף פעולה ערבי-ישראלי.

ב-1994 הקים את פיסוורקס; ב-2001 הקים חברת KIND Healthy Snacks, שהוא עומד בראשה עד היום, והן את התנועות קיינד וקול אחד.

ב-2010 חבר לאחרים להקמת מאייט - מותג אופנה שנעשה בשיתוף פעולה עם מעצבים מארצות מתפתחות.

לקראת בחירות 2015 נמנה עם המממנים של ארגון V15, שיצא בקמפיין להחלפת שלטונו של ראש הממשלה בנימין נתניהו