מקס חוזר לארץ הקודש

אחרי שורת כישלונות עסקיים שכילו את ההון שהביאו מהמולדת הישנה, הם מקימים בעכו מבשלת בירה כחול-לבן (בימים שעוד לא היה כאן אפילו דגל שיצדיק את התואר הזה). מקס בראו הם קוראים לה. בראו מלשון בירה כמובן. הם מייצרים בירה בסגנון פילזנר, בהירה ומרעננת, הסגנון המועדף במרכז אירופה. מה שהם לא יודעים הוא שהבריטים, מה לעשות, מעדיפים אייל - בירה כהה וכבדה הרבה יותר. אחרי שלוש שנים הם סוגרים.

תעבורנה עוד חמש שנים עד שתעשיית הבירה המקומית תתחיל שוב את הספירה עם הקמת ה-Palestine Brewery בראשון לציון על ידי הבנקאי הצרפתי גסטון דרייפוס והברון רוטשילד, גם הוא בנקאי צרפתי ידוע ומי שהקים כמה עשרות שנים לפני כן, באותו מקום בדיוק, ראשון לציון, את יקבי כרמל מזרחי, היום יקבי כרמל. אבל אנחנו מדברים עכשיו כאמור על חלוצי הבירה המקומית האמיתיים, הלוא הם האחים הפולנים רוזנברג.

לפני זמן מה ישב גדי משה עם איש קרנות ההון סיכון מודי רוזנברג, מצאצאי הרוזנברגים הנ"ל, במסעדה תל אביבית, ושתו שניהם בירה אלכסנדר. משה סיפר לרוזנברג שיוצרה של בירה אלכסנדר הוא חבר שלו, אורי שגיא. רוזנברג סיפר בתגובה על הקשר המשפחתי שלו לבירה. וזה הספיק. שגיא פנה לרוזנברג. בתחילה היה רוזנברג בטוח ששגיא רוצה כסף. משקיע. אבל שגיא רצה משהו אחר לגמרי. הוא רצה לשחזר את הבירה המסחרית הראשונה של ישראל.

רוזנברג הסכים, ושגיא ניגש למחקר שלא ממש הניב תוצאות בצורת מתכון מדויק או בקבוק נשכח של בירה מקס (וגם אם היה מוצא כזה, מדובר הרי בבירה, לא ביין או במשקה חריף, בקיצור, משהו שמתקלקל אחרי שנה-שנתיים).

שגיא התחקה אם כן אחר מקורות המים של האחים רוזנברג, מעיינות כברי. הוא שחזר את המרכיבים המדויקים שלהם ו"ייצר" לעצמו מים זהים. הוא ידע מתווית הבקבוק של מקס בראו שמדובר בבירת פילזנר, שזו התחלה, לפחות.

שגיא, שממילא מייצר בין השאר בירות לאגר בסגנון פילזנר מרכז אירופי (גרמני, צ'כי, פולני) החליט אם כן לייצר עוד פיזלנר אחת שתהיה מחווה, לא באמת שחזור, שהוא כאמור בלתי אפשרי, למי שהתחילו את הכול - ייצור בירה בארץ ישראל ובעצם גם ייצור בירת בוטיק. הוא ביקש את רשות המשפחה להשתמש בתוויות המקוריות, ייצר פילזנר טעים ומרענן ולפני כמה חודשים כינס את צאצאי הרוזנברגים ומזג לכולם כוס בירה צוננת, שהיא נוסטלגיה מרגשת לבני המשפחה. ואם אתם טיפוסים רומנטיים ונוסטלגיים כמוני, היא תהיה כזו בוודאי גם עבורכם.

אי אפשר כאמור לדעת אם זה באמת דומה למקור, וזה גם לא באמת משנה. מה שמשנה הוא לא רק המחווה היפה אלא גם הידיעה שתעשיית הבירה הישראלית היא כבר מזמן עובדה, והיא כאן לא רק כדי להישאר אלא גם כדי להמשיך להתפתח ולהפוך לגורם משמעותי בסצנת האלכוהול המקומית. עכשיו צריך רק שתתחילו לשתות. קיץ עכשיו וחם, אז הניחו לרגע ליין האדום הכבד והתרעננו עם כוס בירה מקס צוננת. לחיים.

טעימה

בירה מקס ומיוחדות נוספות של אלכסנדר

מקס בראו. המקס בראו (Max Brau) ה"משוחזרת" היא אכן יופי של פילזנר, בהירה וצלולה, קלילה ומרעננת, כשותית במידה וכיפית לאללה. אבל יותר מכול היא בירה שמחה. ואפילו פעמיים. פעם אחת כי היא משמחת אותנו, חובבי הלאגר הקל והעדין, ופעם שנייה בהיותה כאמור מחווה יפה כל כך. כה לחי. 5.2% אלכוהול, 15 שקל. להשיג, כמו את שאר הבירות המיוחדות, במבשלה עצמה (צבי הנחל 19, א.ת. עמק חפר) או בביר בזאר בשוק הכרמל בתל אביב.

אלכסנדר M. בירת סיזון, כלומר בירה עונתית. פירותית מאוד, מה שבדרך כלל לא ממש משמח אותי, אבל שוב, כמו בכל שאר הבירות שלו, גם כאן מצליח שגיא לנצח אפילו שתיינים צרי אופקים כמוני, באמצעות טעם טוב, מורכב ומרתק, כזה שמאפיל על הבעיות האישיות שלי עם בירה בסגנון הזה. 5.2% אלכוהול, 15 שקל.

אלכסנדר בלייזר. ה"בלייזר" היא מיזם משותף של שגיא ושל מגזין "בלייזר", והיא בירה בסגנון אייל בלגי, עתירת אלכוהול ונוכחות. באופן מפתיע היא עושה את זה יותר טוב מהבלגיות עצמן, כלומר בלי עודף מתיקות וכובד, אלא בסטייל ובאלגנטיות. היא הרבה יותר מרעננת מרוב בירות האייל הבלגיות, בהירה ומרתקת בטעמה המורכב, אך מבלי לסבך את העניינים יותר מדי. היא מכילה גם חיטה מקומית, לא רק שעורה מיובאת, מה שהופך, שוב, את העניין גם לציוני משהו. 8% אלכוהול, 15 שקל.

טיפה

פסטיבל היין בבאר שבע

יקבים, דוכני גבינות, שמני זית ושוקולד ולצדם ברי יין. הקהל יוזמן לטעום זנים ממגוון חלקות וכרמים ולהתנסות ביינות חדשים, מתיישנים ונדירים. עוד בתוכנית: להקת "אטרף", סינגולדה וחברים ומסיבה לטינית. 14-15.9 מתחם הקטר, העיר העתיקה. כניסה: 50 שקל, כולל כוס יין לטעימות. פרטים בטל' 08-6290080