יוסי מימן חשוד במעורבות בפרשת שחיתות ושוחד גדולה בפרו

מדוע לא הוצא צו מעצר נגד יוסי מימן? ההוכחה היחידה בפרשה שעליה דיברה התביעה הרי הייתה נגדו", תהה בסוף שבוע שעבר חבר הקונגרס הפרואני חורחה דל קסטילו. עוד נגיע בהמשך להוכחה לכאורה, אבל עוד קודם, ההקשר: כשלצד שמו שמות תואר דוגמת "איש העסקים הפרואני-ישראלי" או "הטייקון הישראלי", מימן נחשד בימים אלה בכך שהיה חלק מאחת מפרשיות השחיתות והשוחד הגדולות שמסעירות את פרו- המכרז לבניית חלק מהאוטוסטרדה הבין אוקייאנית, שאמורה לחצות את פרו, בוליביה וברזיל.

כמעט מדי יום הוא זוכה לכותרות ולידיעות נרחבות בעיתונות הפרואנית שאינה מרפה: כמה כסף עבר בחשבון בנק הרשום על שמו, לפי החשד, בדרך למקבל השוחד, הנשיא לשעבר אלחנדרו טולדו, שואלים בפרו. באיזו פרשת הלבנת הון לכאורה של טולדו קשור מימן? אלו חברות רשומות על שמו, חלקן במיני מקלטי מס? ואלו סיבות נתן עורך הדין של מימן לאי "הופעתו" לחקירה באמצעות שיחת ועידה?

האווירה הכלכלית בפרו בימים אלה, נקדים ונאמר, היא של ניקוי אורוות: פרשיות שחיתות ארוכות שנים, הנוגעות לזכייה באמצעות שוחד במכרזים, מוצפות כעת בכל הכוח ונחקרות בהד ציבורי נרחב. מדובר בפרשות שוחד לכאורה שהגיעו עד הצמרת, לרבות חשדות נגד שרים ונשיאים לשעבר, כאשר הנשיא החדש (זה חצי שנה), פדרו פבלו קוצ'ינסקי, מנסה בכל עוז להראות כי הוא מתנער לחלוטין מהאתיקה המפוקפקת של חלק מקודמיו. בין היתר, הוא הקים את הוועדה הנשיאותית ליושרה, הווה אומר, לביעור השחיתות.

השערורייה המרכזית שבה עוסקת העיתונות הפרואנית נוגעת לשתי חברות בנייה ותשתית ברזילאיות גדולות: האחת מהן היא אודבראכט, שעל-פי הממצאים (שהחברה הודתה בחלק ניכר מהם) שיחדה את דרכה לגדולי הפרויקטים במשך עשר שנים, עד 2015. החברה שנייה, שבהקשרה מוזכר גם מימן, היא קמרגו קורראה. הנשיא לשעבר טולדו עצמו, אגב, נחשד בקבלת שוחד משתי החברות.

ההוכחה לכאורה, שהציגה התביעה הפרואנית בעניינו של מימן, היא העברה בנקאית של 91,667 דולר, מחשבון של חברה שנקראה טרייד סנטר פייננשל לחשבון בסיטיבנק בלונדון של חברת טריילברידג'. כשהוסר אבק הטשטוש והתביעה בפרו מצאה מי עומד מאחורי שמות החברות העלומים, התברר שטרייד סנטר פייננשל שייכת לקמרגו קורראה ואילו טריילברידג' היא חברה של מימן. הכסף הזה, כך טוענת התביעה בפרו, הוא חלק מכספי שוחד ששילמה החברה הברזילאית לנשיא דאז טולדו, בעבור הזכייה במכרז האוטוסטרדה.

מימן, שבציבוריות הישראלית מוכר בעיקר מבעלותו בערוץ 10 (היה ממקימיו ושנים רבות בעל השליטה, וכיום מחזיק ב-33%), הוא איש עסקים שידוע בפרו כמעט כפי שהוא ידוע בארץ. עד 2015 הוא אף כיהן כקונסול כבוד של פרו בישראל, וכן הוא נחשב חבר קרוב של טולדו - הנשיא הפרואני הראשון ממוצא אינדיאני, שכיהן בין השנים 2001 ל-2006, ומי שנחשב כאדם שקידם במידה רבה את כלכלת פרו. טולדו עצמו אינו נמצא כרגע בפרו, אולם הוא מכחיש את השמועות שנמלט מהבירה לימה, בעקבות הגילויים החדשים בפרשה, וטוען כי הוא פשוט שקוע בעבודתו האקדמית באוניברסיטת סטנפורד.

קמפיין רדיפה פוליטית?

מכרז האוטוסטרדה אינו הפרשה היחידה השנויה במחלוקת שמימן וטולדו חולקים. פרשה אחרת, הנמצאת עדיין בהליכים משפטיים, עוסקת בחשדות להלבנת כספים לכאורה של טולדו באמצעות רכישת נדל"ן, והחשד של הרשויות בפרו הוא שהכספים המולבנים (שוב, לכאורה) הם כספי שוחד שהתקבלו במועדים לא ידועים באמצעות שתי חברות קש.

הפרשה הזאת מתגלגלת כמה שנים, אולם באפריל 2016 נפתח הליך משפטי רשמי נגד טולדו, מימן ואחרים בפרשה, שאלה הם עיקריה: בשנת 2012 רכשה ישישה ניצולת שואה בשם אווה פרננבורג בית מגורים באזור יוקרתי של לימה, וכן רכשה משרדים, ובסך הכול הוציאה סכום של כחמישה מיליון דולר. פרננבורג היא חמותו (אם אשתו) של טולדו, והתעורר חשד כי הכספים הגיעו מהנשיא לשעבר עצמו, וכי זוהי דרך להלבינם.

טולדו עצמו טען בתחילה כי פרננבורג ניצלה לרכישות את כספי השילומים מגרמניה, אולם בהמשך התברר כי הכסף לרכישת הנכסים הועבר לחמותו משתי חברות בקוסטה ריקה ובפנמה, ובעיקר מחברה בשם אקו-טבע. הפרשה זכתה אז לשם "פרשת אקו-טבע", ואקו-טבע, וגם החברה השנייה, נמצאו קשורות למימן. טולדו עצמו הגיב בראיון לעיתון הפרואני "אל קומרסיו" ואמר כי מדובר ברדיפה פוליטית נגדו, וכי "אלה עסקים בין יוסי מימן לחותנת שלי, אני לא מנהל את העסקים של מימן".

שגריר ישראל בפרו, רפי זינגר, שהגיע לקדנציה שלו בלימה רק לפני כשלושה חודשים, אומר בשיחה עם G כי איננו מכיר את מימן אישית. כאשר הוא נשאל אם העובדה ששמו של איש עסקים ישראלי מככב בחקירות השחיתות פוגעת בחברות ישראליות המנסות לעשות עסקים בפרו, הוא משיב כי "יוסי מימן מוכר כאן המון שנים, הוא גדל פה, ונתפס כחלק מההוויה המקומית כפרואני-ישראלי, אז אני לא חושב שזה אמור לפגוע במרקם העסקים הישראלי-פרואני".

מטעמו של יוסי מימן לא התקבלה תגובה.

רקע: לא רק גז, גם חובות מתאדים

באותה תקופה שבה החלו החקירות בפרו, בחלק אחר של העולם, כאן בישראל, אמפל שבשליטתו של מימן הגיעה לפשיטת רגל. בשיחות חולין באותה תקופה התייחס מימן בקלות ראש מסוימת לחוב הגדול שהשאירה אחריה לבעלי האג"ח שלה - כמיליארד שקל - באומרו: "אני אשם למה שקרה לצינור הגז במצרים? אני הפסקתי להקשיב לתקשורת".

חברת EMG, שבה היה שותף מימן באמצעות חברות אמפל ומרחב, רכשה גז טבעי מחברת הגז הלאומית של מצרים וסיפקה אותו לחברת חשמל, באמצעות צינור שהקימה מאל-עריש לאשקלון. היא זכתה במכרז הזה לאחר שהציעה, ב-2001, מחיר של 2.75 דולרים ליחידת חום. מחיר נמוך שזכה בזמנו להרמות גבה ואף הוזכר לימים במשפטו של הנשיא המצרי המודח חוסני מובראק. בהמשך (2009), עודכן ההסכם והמחיר עלה בעשרות אחוזים. ב-2011, ימי ההפיכה במצרים, הופסקה אספקת הגז בעקבות סדרה של פיצוצי חבלה בצינורות בסיני.

כתוצאה מכך, נקלעה אמפל למצוקה, והחל קרב מכוער בין מימן לבין בעלי החוב שלו. לתחושתם, כפי שביטאו אותה לא אחת בעיתונות, הוא עשה הכול כדי להתחמק מהחוב. כמו למשל, להודיע על פשיטת רגל בארצות הברית, ולהשאיר את בעלי האג"ח בישראל להתמודד עם זה; או למשל, להודיע שיוותר על השליטה בחברה ולאחר מכן לחזור בו בבית משפט. "התנהלות שערורייתית", כינה זאת בזמנו אילן רביב, מנכ"ל מיטב דש, בעת שבצעד חריג בית ההשקעות התפטר מנציגות האג"ח של אמפל בשל "חוסר יכולת להגיע להסכמות עם החברה".

לאחר שנתיים וחצי, נמחק רוב רובו של החוב בן מיליארד השקלים ובעלי האג"ח קיבלו את הסכום המגוחך של 48 מיליון שקל כהחזר. כאשר בית המשפט בניו יורק קבע כי על מימן להחזיר לאמפל הלוואה שחברת מרחב שבשליטתו לקחה ממנה (100 מיליון שקל שנועדו למימון פרויקט ייצור אתנול בקולומביה), מימן תבע את בתי ההשקעות פסגות ומיטב ד"ש ואחרים, בטענה שבגלל ה"מערכה האגרסיבית וחסרת הבסיס" שניהלו נגדו, נגרמו לו נזקים, שבלעדיהם אמפל יכלה לשלם את חובה, ועל כן, צריך לפטור אותו מהחזר ההלוואה. בית המשפט האמריקאי דחה את התביעה על הסף.

בין לבין, מימן תבע את רשות המסים על גביית יתר על רווחי EMG - והגיע עמה להסדר - ונתבע על-ידי בעל חוב אחר שלו, ראש המוסד לשעבר שבתי שביט שעבד אצלו וביקש להכריז עליו כפושט רגל בעקבות חוב של מעל לשני מיליון שקל כלפיו. התביעה הסתיימה בהסדר.

סכסוך כספי נוסף היה למימן עם מי שהיה יד ימינו במרחב שנים רבות, נמרוד נוביק, אשר לאחר פיטוריו הגיש תביעה כספית. השניים פנו לגישור, אך בתום הגישור טען מימן בבית הדין לעבודה כי זה איננו בתוקף וכי נוביק חייב לו את ההוצאות המשפטיות בסך מיליון שקל (לא כולל מע"מ). מה יעלה בגורל המשפט הזה לא ידוע, אבל יש להניח שכרגע מימן עסוק הרבה יותר בתביעות החוזרות ונשנות להתייצב לחקירה בפרו, ולו גם מרחוק, באמצעות שיחת ועידה. לא מזמן הוא ביקש, באמצעות שגרירות פרו בישראל, כי החקירה תידחה מסיבות הקשורות לבריאותו.